מסע 'הגיבור' של יעקב
ננסה להבין את העובר על יעקב במהלך 'מסע הגיבור'. אולם, ראשית, יש לברר מדוע יעקב בכלל נדרש למסע כזה?
ננסה להבין את העובר על יעקב במהלך 'מסע הגיבור'. אולם, ראשית, יש לברר מדוע יעקב בכלל נדרש למסע כזה?
פעמיים בפרשת השבוע אנו קוראים שיעקב רואה מלאכים: בתחילת דרכו, כאשר הוא יוצא מבית אביו לעבר פדן ארם; ובסוף דרכו, לאחר סיום המאבק עם לבן. אולם, למרות שבשני המקרים יעקב חווה התגלות, נדמה שיש הבדל רב בין המצבים השונים.
נכון ש"המקום" שעליו מדובר במקור הוא הר המוריה, הוא הר הבית ומקום המקדש – אבל בעצם מ'המקום הזה' אותה השגחה והשראת שכינה מתפשטת לכל המציאות כולה, לכל דבר ודבר, ולכן כל כדאי שנזכור את זה ש"יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה" כל החיים.
מתוך יעקב הגלותי, הופיע ישראל הנאבק ונלחם בכל כוחו. ישראל שאפשר לפגוע בו אך אי אפשר להכניעו.
הליכתו של יעקב לחרן מתוארת, בשני מישורים שונים: במישור של רבקה - ביציאה מבאר שבע כדי לברוח מעשו - ובמישור של יצחק - בהליכה לפדן ארם כדי לשאת אישה. כך מובנת גם הכפילות בפסוק הראשון בפרשה: "ויצא יעקב מבאר שבע" - כדי לברוח מעשו; "וילך חרנה" - לשאת אישה.
סיפור אהבת יעקב לרחל, התופס מקום מרכזי בפרשתנו, הוא מן העלילות המפותחות ביותר בתורה ביחסי איש ואישה. ננסה לעמוד על חלקה הראשון והמרכזי של מערכת יחסים זו, כפי שהיא עולה מתוך הפרשה.
פרשת ויצא פותחת בתיאור מסעו של יעקב אבינו לחרן. מטרתו של יעקב בעזיבתו את הארץ היא כפולה: מחד, הוא מבצע את שליחות אמו, אשר עיקר דאגתה היא להצילו מעשו אחיו, החפץ במותו; ובנוסף, יוצא הוא לחרן גם בשליחות אביו, החפץ שימצא שם אשה ראויה. בעקבות כך יש לשאול: מהן המטרות שמאפשרות יציאה מארץ ישראל? ברור, שהסכנה הקיומית שמרחפת מעל ראשו של יעקב מתירה את היציאה מהארץ, כשם שכל המצוות נדחות מפני פיקוח נפש. מה ביחס לסיבות אפשריות אחרות?
בדרך כלל, אם עיקר המטרה של אדם היא להגיע למקום מסוים, לא מציינים מאיפה הגיע אלא רק לאן הגיע. לדוגמא: "פלוני טס למזרח". אין זה משנה שהוא עזב את נס ציונה וטס למזרח. מאידך, אם המטרה של אותו אדם הייתה לעזוב מקום מסוים לא נציין לאן עזב. לדוגמא: "פלוני עזב את הבית בכעס". לא נציין
לכל אחד משלושת האבות ישנה את ההתמודדות שלו עם הווייתו של העולם בעבודתו עם עצמו ובעבודתו למול המקום. יעקב יוצא לגלות בעל כורחו, חרף אחיו עשיו הקם עליו להורגו. היציאה הזו מבטלת את השגרתיות החסרת עצמיות והתעלות ומעבירה אותנו לספירה אחרת, אל מקום ומרחב בו התמצית האינדיווידואלית יכולה לבוא לידי ביטוי. היציאה מן המקום שבו