בפרשת השבוע מספרת לנו התורה על פגישת יעקב עם רחל, וניתן לראות כיצד התורה מדגישה את הרגשות האנושיים העזים שהיו קיימים בין יעקב לאהובתו: "ויאהב יעקב את רחל, ויאמר אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה... ויעבד יעקב ברחל שבע שנים ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אתה." (בראשית כ"ט, יח-כ) תיאור זה של יעקב, שבאהבתו העזה את רחל נדמו לו שבע שנות עבודה ארוכות ומפרכות כימים אחדים, הינו אחד מתיאורי האהבה היפים ביותר שנכתבו בספרות בכלל. אלא, שהיופי הרומנטי הזה - תמיהה בצדו: האמנם הולמת עוצמתה של אהבה זו את אופיו של יעקב? האמנם היא מתאימה לצדקותו וליראתו של בחיר האבות, המתהלך בעולמות עליונים ומלאכי א-לוהים מתגלים אליו על כל צעד ושעל?
סיפור אהבת יעקב לרחל, התופס מקום מרכזי בפרשתנו, הוא מן העלילות המפותחות ביותר בתורה ביחסי איש ואישה. ננסה לעמוד על חלקה הראשון והמרכזי של מערכת יחסים זו, כפי שהיא עולה מתוך הפרשה.
כיצד לא הבחין יעקב שהכלה המובאת אליו היא לאה ולא רחל? איך הצליח לבן לרמות את יעקב? מדוע רחל, שבלי ספק ידעה על מעשי אביה, לא גילתה לאהובה? כי היא מוחלפת?
"ועיני לאה רכות ורחל היתה יפת תאר ויפת מראה. ויאהב יעקב את רחל ויאמר אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה". נראה לנו קצת מוזר לומר שאהבתו של יעקב אבינו הושפעה מיפי התואר ומן המראה של רחל אמנו, ובכלל - אפשר לשאול מדוע עוסקת התורה בתיאור חיצוני לכאורה של רחל ולאה (ולא במידותיהן, למשל).
צריך להבין מה גרם ליעקב לאהוב את רחל מלאה לאחר נישואיו עם לאה. על הפסוק ויזכור אלוקים את רחל [ל,כב] אומר רשי "הקב"ה זכר לה [לרחל] שמסרה סימניה לאחותה ושהייתה מצירה שלא תעלה בגורלו של עשו". שכן היו בכל אומרים: שני בנים לרבקה ושתי בנות ללבן, הגדולה לגדול, והקטנה לקטן, כלומר שרחל תתחתן עם יעקב