"ופני לא יראו" – תקוה בעתיד נסתר
לאחר חטא העגל, מובאת בפרשתינו – כי תשא – התדיינות חריגה שאין כמותה בתורה ובנביאים [י.לייבוביץ] בין משה לה' ובמסגרתה מבקש מה': "הודיעני נא את דרכיך". ה' משיב למשה: "פני ילכו והניחותי לך". ניתן לפרש את המילה הניחותי כהבטחת ה' להמשיך ולהנחות את עם ישראל בדרכו כפי שעשה עד לחטא העגל, ואפשר לפרש הניחותי מלשון מנוחה, כפי שעולה מהפסוק: "…וארון ברית ה' נוסע לפניהם..לתור להם מנוחה" [במדבר, י',י"ג] [תרגום יונתן]. ואפשר להוסיף ולשלב כי כאשר מקבל משה את הבטחת ה' להמשיך ולהנחות את עם ישראל על אף חטא העגל, מובטחת בכך גם מנוחה כפולה: האחת, מנוחה לדאגת המנהיג משה שעם ישראל יגיע ליעדו; והשניה, מנוחת העם מדאגה לעתידו, על אף המשך מסעיו הצפויים במדבר.
אך משה אינו מסתפק בהבטחה זו ושב ומבקש בקשה שניה "אם אין פניך הולכים אל תעלינו מזה". משה מבקש ש"בלכתך עמנו" [=הליכת ה' עם ישראל] יהיה ניכר לעין כל שעם ישראל מונהג בדרך ישירה ע"י ה' ושלא על ידי מלאך כפי שהובטח לו קודם לכך "הנה מלאכי ילך לפניך". גם לבקשה השניה נעתר ה' "גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה". משה נוכח כי עת רצון היא [רש"י] ומבקש בקשה שלישית: "הראני נא את כבודך". בעוד שבבקשתו הראשונה מבקש משה "רק" "הודיעני נא את דרכיך", בבקשתו השלישית הוא מבקש "הראני נא את כבודך". ותהה הרשב"ם על בקשה זו מפי משה שהסתיר פניו כי ירא להביט אל ה' [שמות, פרק ג',ו] ? ומתרץ כי משה ביקש שה' יכרות לו ברית על הבטחות ה' ביחס לשתי בקשותיו הראשונות, וה' – בדומה לברית עם אברהם שנכרתה בעקבות שאלתו "במה אדע כי אירשנה" ? אכן כורת ברית ביחס להבטחות אלו: "ויאמר אני אעביר כל טובי על פניך…" ובהמשך: "ויאמר הנה אנכי כרת ברית נגד כל עמך אעשה נפלאות…".
אך המשך תשובת ה' מגלה כי מדובר בבקשה שלישית נפרדת מפי משה. ה' משיב למשה כי לא יוכל לראות את פני ה', כי לא יראני האדם וחי. וללא בקשה נוספת או הפצרה נוספת מצד משה, ממשיך ה' ומוסיף: "הנה מקום איתי ונצבת על הצור; והיה בעבר כבודי, ושמתיך בנקרת הצור, ושכתי כפי עליך עד עברי; והסרתי את כפי, וראית את אחורי ופני לא ייראו". דברים אלו זכו לפרושים מרובים. יש שפרשו פסוקים אלו בהיבט עבודת ה'. ה' אומר למשה כי בכל ענין שמדובר בכבוד שמים, על המנהיג להתייצב על הצור, להתייצב במקום גבוה ואיתן כצור למען כבוד שמים. לעומת זאת, "בעבור כבודי" – כאשר המאבק אינו לשם שמים, אלא יש בו נגיעה צדדית או ענין אישי של מנהיגי המאבק, על האדם להצניע עצמו, ולהתמקם "בנקרת הצור" [על התורה]. ופרוש זה אינו מתיישב עם פרוש הסבורים כי ביותר ממקום אחד העמידה התורה את כבוד האדם לפני כבוד שמים [כלי יקר].
בפרושו מביא בעל "הכתב והקבלה" את פרוש חז"ל לפסוק "וראית את אחורי ופני לא ייראו": שהאדם אינו יכול לראות את פני התורה שבכתב אלא מתוך התורה שבעל פה. וממשיך: התורה כולה היתה חרותה על לוחות העדות הראשונים אשר היו "לחת כתובים משני עבריהם, מזה ומזה כתובים". ללא לימוד לא יוכל האדם לחשוף את רבדיה הפנימיים-עמוקים של התורה, אלא רק את צדם החיצוני [="אחורי"]. על גילוי עמקי תורה, על צדה הפנימי, אדם צריך לעמול, וזו היתה בקשת משה מה' "הראני נא את כבודך". לאחר שבירת הלוחות הראשונים בהם היו כתובים כל תרי"ג המצוות, ההלכות והאגדות וכל רזי התורה, ביקש משה – לאחר חטא העגל שבעטיו הוסתרו רזי תורה – להחזיר עטרה ליושנה, שה' יראה לו ולכל עם ישראל את התורה כולה כמו שהיו בלוחות הראשונים. התורה היא הכבוד העליון שהוסתרה, כמאמר הפסוק: "כבוד אלוקים הסתר דבר, וכבוד מלכים חקור דבר" [משלי, כ"ה].
התוספת לתשובת ה' לבקשתו השלישית של משה -"הראני נא את כבודך" – היו תשובה מסכמת לכל שלושת הבקשות גם יחד. בקשתו הראשונה של משה היתה "הודיעני את דרכיך". משה מבקש להבין את דרכי ההשגחה, מדוע קורים דברים מסוימים בעולם כפי שהם קורים שפעמים רבות הם נפלאים מבינת האדם. ה' משיבו, שגם אם יעלה למקום גבוה, אשר מרום גובהו ניתן להביט למרחק, לכל היותר יוכל לראות לאחור, קרי: את העבר, ההיסטוריה. האדם המביט בהווה על האירועים סביבו יכול להביט לעבר ההיסטורי הקרוב והרחוק, ולנסות אף להבינם בכוח שכלו. אך את העתיד ? לעולם לא יוכל לחזות, וזהו: "ופני לא ייראו".
מדוע לא נתנה לאדם היכולת לחזות את העתיד? מדוע "לא יראני האדם וחי"? פרוש אחד: במידה והעתיד היו ידוע לאדם לפרטיו, היתה ניטלת ממנו חופש הבחירה במעשיו, ומרגע שהעתיד ידוע לו הופכים מעשיו ממעשי בחירה חופשית הראויה לשכר למעשים מתוך הכרח המציאות העתידית הידועה לו. קיום המצוות מתוך בחירה חופשית, היא קיום תורה לשמה. ופרוש אחר קיומי יותר לאדם: ה' אומר למשה כי לצורך המשך קיומו של האדם בעולם, טוב לו שלא יוכל לחזות את העתיד ואת דרכי ההשגחה לעתיד. כי לצורך המשך קיומו, והאנרגיות המניעות אותו בפעולותיו בהווה, זקוק האדם לתקוה לעתיד טוב יותר. לו היו נגלות לאדם דרכי ההשגחה העתידיים,יכול והאדם לא יוכל להמשיך לחיות, בשל המאורעות הלא טובים הצפויים להתרגש עליו.
הבטחת ה' להמשיך ללכת עם ישראל בעתיד מבטיחה כי גם אם לאדם מישראל אין את היכולת לראות את העתיד מהטעם דלעיל, עצם קיום הבטחת ה' כי הוא עמנו תמיד, והשגחתו עלינו הנה השגחה ישירה ושלא באמצעות מלאך, היא הביטחון שעתידו של עם ישראל מובטח גם בימים הקשים שיכול ויבואו עליו. ובכך מתקיימת בקשת משה "ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה".
ועוד מוסר השכל מדברי ה' הנוספים: תשובת ה' אינו מכוונת לפנים ואחוריים של ה' אשר אין לו גוף ואין לו דמות גוף. בעוד משה ביקש "הראני את כבודך", משיב ה' "לא תוכל לראות את פני..". פניו של האדם הם כבודו. מתשובת ה' לבקשת משה ניתן ללמוד שבמקום שאדם יכול להראות פניו, יש לו מספיק כבוד במעשיו ובהתנהגותו. מידת כבודו של האדם ניכרת ביכולת האדם להראות את פניו הטובות לאחר. אם האדם מסב פניו לאחור על מנת שלא יראוהו,מעדיף שלא להראות, ככל הנראה הוא אינו יכול להראות את כבודו בפני האחר. ויש מצבים שבהם הפגיעה בכבוד האדם היא כה קשה, עד כי הוא מתקשה להמשיך ולחיות. ומכאן אזהרה לנו כחברה וכבני אדם שלא לפגוע בכבוד האחר, העלולה להיות במצבים מסוימים דומה להריגתו.
(נשלח ע"י יואב מיליס. מוקדש לע"נ הוריו זהרה ושמעון מיליס ז"ל ולע"נ אחיו צדוק בן שמעון וזהרה מיליס ז"ל)