כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

"דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו את בני ישראל…"

רבי לוי יצחק מברדיטשוב מבאר פסוק זה ב'קדושת לוי' על הפרשה: "הכלל הוא כך, דהנה הבעל שם טוב היה מוכיח תמיד את העולם בזה הפסוק: "ה' צלך", דהיינו – כמו שהצל עושה מה שאדם עושה, כך הבורא ב"ה כביכול עושה מה שאדם עושה… והנה המידה הזאת נקרא 'כה', כי פירוש המילה של 'כה' הוא 'כך' – פירוש: כמו שהוא עושה, גם כן הבורא ב"ה עושה".

יש דרכים שונות שבהן ה' יכול להתייחס אל האדם, ובדרך שאדם רוצה לילך – בדרך שבה הוא נוהג בעצמו – בה מוליכין אותו. לפי זה, אדם הרוצה שהקב"ה ישפיע לו טוב – צריך לנהוג כך כלפי אחרים, וגם כלפי הקב"ה עצמו: לעשות חסד ולקיים מצוות.

"וזה ידוע, שהבורא ב"ה רוצה להיטיב לעמו ישראל, כי יותר ממה שהעגל רוצה לינוק פרה רוצה להיניק (פסחים קיב ע"ב). וצריך האדם, כשעומד להתפלל לפני הבורא ב"ה כל תפילת י"ח או שאר דברי תחנונים, צריך להתפלל רק שיהיה להבורא ב"ה תענוג מזה, כמו שאמרו במשנה: 'אם למדת תורה הרבה – אל תחזיק טובה לעצמך, כי לכך נוצרת'…"

אדם המנסה לקבל משהו – פושט ידיו כשכפיו כלפי מעלה. מדוע, אם כן, הכוהנים, הרוצים שנקבל ברכה מה' יתברך, פורשים כפיהם כאשר כפות הידים כלפי מטה?

נשיאת הכפים עצמה מיישבת את קושיית מלאכי השרת (המופיעה בכמה גוונים בגמרא ובמדרשים): אמנם אין לפניו ית' משוא פנים למי שהולכים רק לפי שורת הדין, אך אם אתה נושא אליו פנים – ה' צלך ישא פניו אליך. על פי ה'קדושת לוי', הכוהנים מברכים את ישראל כדי שיעשו נחת רוח לריבונו של עולם, ויהיה לו תענוג מזה. לכן הם נושאים כפיים כאדם הרוצה לתת, לרמוז שעם ישראל רוצה להשפיע כביכול לקב"ה, "…ואח"כ הבורא ב"ה ישפיע לכם כל טובות וברכות על ישראל, כמו שאמרנו שזה המידה נקרא 'כה' – כמו שישראל עושים, כביכול הב"ה גם כן עושה, ומשפיע לעמו ישראל טובות וברכות חיים ושלום, אמן".

(דניאל סרי-לוי. נשלח במסגרת "יום יום" של  ישיבת הר עציון. כל הזכויות שמורות לישיבה ולרב)