טומאת היולדת

הדפסה הדפסה

פרשתנו פותחת בעניין טומאתה של היולדת. טומאה זו היא חריגה למדי בעולם המסועף של טומאה וטהרה שמתווה לנו התורה. ככלל – ועמדו על כך רבים – ניתן להבחין בכך שעולם הטומאה כרוך באופן זה או אחר עם תופעת המוות. בראש ובראשונה, קביעה זו באה לידי ביטוי בכך שהמת הוא אבי אבות הטומאה – כלומר, בעל רמת הטומאה הגבוהה ביותר. גם טומאות אחרות קשורות באופן ישיר למוות: שרצים ונבלות מטמאים רק לאחר מיתתם, ולא בעודם בחיים. ישנן טומאות שלא נובעות באופן ממשי ממוות, אך קשורות ליסוד המוות באופן מובהק: טומאתו של המצורע קשורה ככל הנראה בכך שהמצורע חשוב כמת, וכדברי אהרן אל משה אודות אחותו המצורעת – "אל נא תהי כמת, אשר בצאתו מרחם אמו וַיֵאכל חצי בשרו". גם טומאת שכבת זרע (וטומאת הזב) קשורים בפוטנציאל הולדה שלא מומש, וגם בכך ניתן לראות מקבילה מסוימת למוות. קביעתה של התורה כי כל מגע או קירבה למוות יוצרת טומאה מבטאת, אם כך, את סלידתה של התורה מהמוות, ואת רצונה להרחיקנו מגילויו.

על רקע כל אלו, מה גדולה תמיהתנו בהגיענו לפרשת טומאתה של האישה היולדת. עומדים אנו ותמהים: מה ראתה התורה לטמא את האישה לאחר לידתה, מיד לאחר חוויה שהיא ההיפך הגמור מעולמו של המוות – חוויית יצירתם של חיים חדשים?!

ניתן לענות על תמיהה זו באופן פשוט בכך שאמנם נוצרו כעת חיים חדשים בעולם, אך בגופה של האישה – שהיא זו שנטמאת – מתחולל בעצם תהליך של 'מוות': עד רגע הלידה גופה הכיל וכלכל את מערכות החיים של שני אנשים, ולאחר הלידה – חייו של התינוק התנתקו ממנה. על 'ניתוק' זה מ'החיים' אנו מטמאים את האישה.

אמנם, ייתכן שניתן להסביר את טומאתה של האישה גם באופן אחר. מה עומד בבסיס סלידתה של התורה מעולם המוות? על כך משיב הרש"ר הירש: "כאשר המת מונח לפנינו, הרי האדם כרע-נפל תחת לחץ הכפייה הגופנית… המוות מזכיר את תמוטת האדם ואת כניעתו לכוחות הטבע; ואילו האדם חייב לזקוף את קומתו – בעיצומו של העולם הגופני; עליו להתגאות בחירותו החיה" (ויקרא י"א, מז).

דרך יחסה העוין למוות, מעבירה לנו התורה את המסר של עליונות הרוח בחייו של האדם: אל לאדם להתפתות לקיום גופני נעדר תוכן ומשמעות רוחנית; על האדם מוטלת המשימה לנסוך בחייו גם ממד רוחני, שיעניק להם כיוון ועומק.

אם זהו אכן המסר שאותו מעבירה התורה באמצעות התייחסותה השלילית למוות, אזי מסר זה משמעותי לא פחות גם ביחס לנקודת הפתיחה של החיים: הרך הנולד מייצג בשלב זה של חייו את עולם הטבע הגולמי, נעדר הכיוון והמטרה. בכך שהתורה מייחסת טומאה לרגע הלידה, באה היא לומר כי רגע זה אינו אלא נקודת פתיחה לתהליך מתמשך של עיצוב והתווית דרך רוחנית. רק באמצעות תהליך שכזה יזכה התינוק לממש את מלוא הפוטנציאל שגלום בהיותו בן אנוש.

(ר' יצחק בן-דוד. נשלח במסגרת "יום יום" של ישיבת הר עציון. כל הזכויות שמורות לישיבה ולרב).

דברי תורה נוספים בקטגוריות של דבר תורה זה
  • על קורבן היולדת והימים הלאומיים
  • פרשת תזריע - בדמייך חיי
  • "אשה כי תזריע- וביום השמיני ימול"
  • "אישה כי תזריע"
  • צרעת ונוכחות שכינה
  • בשורות ומצורעים
  • מסר פרשיות הטומאה
  • https://www.vorts.co.il/wp-content/uploads/MagenDavidS1-e1367510016159.jpg לחצו כאן כדי להוריד את המודעה של וורטס! (230KB)
    רוצים לעזור? הורידו את הקובץ, הדפיסו ותלו על לוח מודעות ציבורי ליד בית הכנסת או בית הספר במקום מגוריכם, ועזרו לנו להפיץ את דבר קיומו של האתר לאנשים נוספים.