"ומקנה רב היה לבני ראובן"
"ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד עצום מאוד, ויראו את ארץ יעזר ואת ארץ הגלעד והנה המקום מקום מקנה …(במדבר לב. א) "ויאמרו אם מצאנו חן בעיניך יותן את הארץ הזאת לעבדך לאחוזה אל תעבירינו את הירדן" (במדבר לב. ה)
מסביר הדעת זקנים, כי הדרישה הזו של בני ראובן ובני גד נבעה מחבוב ממון "לפי שהיו עשירים ביותר חיבבו ממונם, בשביל חיבוב ממונם פרשו מאחיהם וישבו להם חוץ לארץ ישראל. לפיכך גלו תחילה לכל השבטים שנאמר ויגלם לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשי זה הוא שאומר הכתוב כי לא ממוצא וממערב ולא ממדבר הרים כי אלוקים שופט זה ישפיל וזה ירים. כלומר כל מה שאדם עמל ויוצא בסחורה והולך ממזרח למערב ודוחק את השעה להתעשר אינו נעשה עשיר בשביל זה- כי אלוקים שופט, זה ישפיל וזה ירים. נוטל נכסים מזה ונותנם לזה".
גם הכלי יקר ממשיך באותו כיוון הוא מוכיח מזה שהקדימו בני גד לבני ראובן הבכור בדברם עם משה, הוא מביא מזה ראיה שהעושר שלהם גרם להם לגאווה כפי שאמר "ודאי לא מפני צערם קפצו בראש כי אם מתוך רום לבבם קפצו לדבר בראש לפני בני ראובן הבכור. כי כן טבע העושר שנותן רום לבעליו, ועשיר הדיוט קופץ בראש ויענה עזות".
אם כן למה משה לא מבין את הנקודה הפנימית שלהם? למה הוא לא רואה שיש כאן מניעה של ממון? הוא מדבר איתם לגופו של עניין- על הטענות שהשמיעו באוזניו. הוא מסביר להם את ההשלכות שיהיו אם לא יעברו את הירדן שיגרמו לרפיון ידיים, ויגרמו רעה גדולה כמו אבותם שנשארו במדבר 40 שנה. הוא חושד בהם שהם מפחדים להילחם.
למה לא אמר להם משה מוסר הקשור לרדיפת ממון ונכסים?
אומנם ידוע שהקדימו את צאנם לפני טפם ומשה תיקן אותם ויש במוסר זה תיקון לתאוות הממון. שנאמר "ויגשו אליו ואומרו גדרות צאן נבנה למקננו וערים לטפנו( במדבר לב. טז) ואילו משה השיב להם: "בנו לכם ערים לטפכם וגדרות לצאנכם" (במדבר לב. כד)
מסביר האור החיים כי קיבלו את המוסר של משה ושינו את כוונתם ודבריהם "אכן לפי מה שפירשתי בדברי משה שהתכוון לחדש להם שתהיה כוונת עברתם למלחמה כמשפט אוהבי שמו…וגם בעניין פרט הקדמת ערים לטף לבניין גדרות צאן כאמרם ז"ל שהם חבבו הממון מהטף. ומשה הפך להם. לזה השיבו יחד כאיש אחד ויאמרו בני גד והסכימו למאמר משה. בשני הפרטים שחדש להם משה. והתחילו מהסמוך שהוא עניין חיבוב טפם וממונם ואמרו טפנו וגומר. וכל בהמתנו. הרי שהקדימו את טפם לבהמתם כדברי משה. ואחר כך אמרו גם כן הודאתם עשות בפרט הראשון שתהיה כוונתם במלחמה לפני ה', והוא אמרם ועבדך יעברו כל חלוץ צבא לפני ה' כאשר ה' דובר. ולא כמו שאמרו בתחילה נחלץ חושים לפני בני ישראל עד הביאונום וגומר"
אם כן נשאלת השאלה למה קיבלו עונש שיגלו בראש גולים כפי שנאמר בתנחומא מטות ז' דרשו עליהם את הפסוק "נחלה מבוהלת בראשונה ואחריתה לא תבורך מפני שלקחו נחלתם בראשונה על כן אחריתם לא תבורך כי הלכו בראש כל גולים שנאמר "ויגלם לראובני ולגדי… כי גם הגופות, גם נחלתם, הכל כלו בעשן. כלו העיקר עם הטפל, כולם הלכו שבי לפני רודף" למה? הם חזרו בתשובה! הם שינו את דבריהם וכוונתם, ועשו כל שהבטיחו, וכבשו את ארץ ישראל בראש כל הנלחמים במלחמה. למה נגזרה עליהם הגזרה הזו?
התשובה לכך היא שמאסו בארץ חמדה והלכו אחר אהבת הממון והרכוש אשר הייתה בהם.
אומנם, שינו את מחשבתם בכוונת המלחמה, ואף הקדימו את הטף לצאן אבל עדיין נשארו בעבר הירדן המזרחי והלכו אחר העושר והממון. לו היו באים לנחול בעבר הירדן המערבי לא היתה כל הקפדה עליהם. אבל אני כיוון שנחלו בעבר הירדן המזרחי כאילו אמרו טובה לנו הארץ הזו מהארץ אשר ה' יעד לנו- ארץ ישראל. אנחנו מעדיפים את החומר על הרוח. אפילו את הטומאה על הקדושה ומסכימים אפילו להיות ולחיות בנפרד משאר העם ובלבד שישאר הרכוש שלנו איתנו ויגדל וירבה…..
אז למה משה לא אמר להם? למה משה לא הזהיר אותם, ואמר להם שהעושר שמור להם לרעה? למה לא פרט יותר משה דברי המוסר שלו? למה רק רמז להם?
נראה לפרש כי ידע משה, ברוח קודשו, שאם יגיד להם יותר ממה שאמר לא ישמעו לו ולא ישנו את דעתם…. וראה כי נלכדו בתאוות הממון ולא רצה שמידת הדין תקפיד עליהם. מוטב יהיו שוגגים מאשר מזידים. וכן ידע משה כי זהו תיקון חשוב מאוד בירושת ארץ ישראל, תיקון הממון. משה רמז על כך בדבריו לשבט הראובני והגדי וחצי שבט המנשי, אך גם רמז על כך לעם ישראל כולו לדורותיו!
תיקון זה יצטרך לעבור כל מי שירצה אי-פעם לרשת את הארץ לא רק בני ישראל בדורו של משה, אלא בכל הדורות כולם. לא רצה משה שיהיה קטרוג על ישראל לדורותיו, על כל מי שלא יעמוד בתאוות הממון שלו ויישאר בחוץ לארץ. לכן רמז בדבריו ולא הרחיב- והמבין יבין.
גם היום רואים אנו את יהודי התפוצות אשר השיקול הכלכלי להשארותם בניכר הוא השיקול המרכזי שלהם בעניין האם לעלות לארץ או לא…. הפנסיה, העבודה, הרכוש, הביטוח וכו' כפי שמסביר רבי נתן בליקוטי הלכות: "זבולון לחוף ימים ישכון" (בראשית מט. יג) כי צידון הוא גבול ארץ ישראל כמו שכתוב ויהי גבול הכנעני מצידון וגומר. ושם מתחילת הגבול במקום שמתחיל ארץ ישראל שם קבור זבולון כי זבולון הוא בחינת תיקון תאוות ממון כי זבולון היה מספיק ליששכר הצדיק שהיה עוסק בתורה. וזבולון היה עוסק בפרקמטיה והיה מספיק ליששכר. נמצא זבולון הוא בחינת תיקון תאוות ממון. ועל כן זבולון הוא קבור על גבול ארץ ישראל בצידון בחינת וירכתו על צידון. שסופו על צידון שהוא גבול ארץ ישראל. זה רמז שעל ידי בחינת זבולון דהיינו מבחינת תיקון תאוות ממון זוכים לכנוס לארץ ישראל.
השם יזכה את ישראל המצויים בנכר שיתגברו על תאוות הממון, ויבואו כולם כאיש אחד לנחול נחלה בארץ אבותינו -ארץ הקודש- ארץ ישראל.
(נשלח ע"י טל יקותיאלי לע"נ מו"ר אבי גד בן אסתר הכ"מ)