ששת ימים תעשה מלאכה

הדפסה הדפסה

אחד המקורות לציווי השבת מופיע בתחילת פרשתנו:

"וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶֽת־כָּל־עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר־צִוָּה ה' לַעֲשֹׂת אֹתָֽם:  שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה' כָּל־הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָֽת." (שמות ל"ה, א-ב)

כידוע, איסורי המלאכה לא פורטו בתורה שבכתב, עד שהמשנה בחגיגה (י ע"א) אומרת שהם "כהררין התלוים בשערה". אולם במפתיע, מלאכה אחת מופיעה במפורש, בפסוק הבא: "לֹא־תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹֽתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּֽת."

כבר חז"ל חשו בכך, ומחלוקת ידועה היא האם "הבערה ללאו יצאת", או "לחלק יצאת": דהיינו, האם איסור הבערה בעל תוקף נמוך מזה של שאר המלאכות, או שהוא בא ללמד על חילוק מלאכות, דהיינו, שמתחייבים על כל מלאכה ומלאכה בפני עצמה, ולא רק במקרה שבו עוברים על כל המלאכות.

הרמב"ן על אתר (ג') מעלה כיוון נוסף; לדעתו, החידוש כאן הוא איסור על מלאכת אוכל נפש: "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת – ענין הכתוב הזה ודאי לאסור בשבת גם מלאכת אוכל נפש … והוצרך לומר כן מפני ש… אמר מלאכה סתם, והיה אפשר שנוציא מן הכלל מלאכת אוכל נפש, כי כן נאמר בחג המצות (דברים טז ח) לא תעשה מלאכה ואין אוכל נפש בכללו, ולכך הזכיר בפירוש שאף אוכל נפש אסור בו."

הרמב"ן מדקדק בלשון הפסוק שלא אסר בו כל מלאכה, ואמר בו רק 'כל העושה בו מלאכה יומת', בא איסור הבערה כדי לכלול בתוך איסורי השבת גם את מלאכת אוכל נפש.

*

כעת, נציע כיוון נוסף להבנת היחודיות שבאש.

לשם כך, נקדים ונאמר כי במשנת אבות המלאכות במסכת שבת, ניתן להבחין בבירור בחלוקה מסוימת לקבוצות שונות של מלאכות, כמו: עשיית הפת, מלאכות עשיית הבגד ומלאכות הקשורות לתעשיות העור והספר. אחר כך, מופיעות מלאכות הבניה.

ארבע מלאכות חותמות את הרשימה, ואלו הן:  המכבה והמבעיר, המכה בפטיש והמוציא מרשות לרשות.

ככלל, ניתן לומר שארבע מלאכות אלו, קשורות במבט כולל על כל המעורבות האנושית בטבע ובעולם:

מלאכת הוצאה אמנם אינה קשורה ישירות לייצור, ולכן הוגדרה כמלאכה גרועה, אך חשובה ומרכזית מאד: מלאכת ההוצאה היא זו שמאפשרת למסחר ולשיווק להתנהל (עיינו בירמיה י"ז, ורמב"ן ויקרא כ"ג, כד).

מלאכת מכה בפטיש שקשורה לגמר המלאכה, אך במידה מסוימת היא פסגת היצירה ומייצגתה – וראו למשל את ההגדרה שטבע הרמב"ם בהלכותיו – "מלאכת האומנים".

צמד מלאכות נוסף שמופיע בסוף המשנה, הוא המכבה והמבעיר. לאחר שראינו כי שאר המלאכות קשורות ליצירה, ברור שזו הסבה גם לאיסור מלאכות האש. ההסבר לכך פשוט: האש היא הכח היוצר המניע את כל התעשייה והטכנולוגיה, היא אבי אבות היצירה.

לכן, ברור מדוע דוקא האש מופיעה בתורה: היא הבסיס לכל היצירה שנאסרה בשבת, ולכן דוקא היא מוזכרת.

*

את התחלת השימוש באש מתאר המדרש כך: "כיון ששקעה החמה במ"ש התחיל החושך ממשמש ובא ונתירא אדם הראשון, שנאמר (תהלים קלט) ואומר אך חשך ישופני ולילה אור בעדני, אותו שכתוב בו הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב בא להזדווג לי, מה עשה הקדוש ברוך הוא זימן לו שני רעפים, והקישן זה לזה ויצא מהן אור ובירך עליה, הה"ד (שם /תהלים קל"ט/) ולילה אור בעדני". (בראשית רבה (וילנא) בראשית, יא)

ונשים לב לשתי נקודות:

  • הקב"ה מזמן לאדם את הרעפים, כלומר הוא רוצה בכך שהאדם ישתמש באש.
  • הקב"ה מזמן רעפים ולא אש ממש, ומשתמע מכך, שהוא רוצה גם בפעולה אקטיבית של האדם.

כלומר, הקב"ה שמח באש שניתנה לאדם והוא רוצה בפעילותו.[1] מצינו זאת בענינים נוספים הקשורים ליצירה ולאו דוקא לאש, כמו הציווי לעבוד את האדמה.

ואם כן, קשים הדברים: מדוע דבר כל כך חיובי, היצירה, נאסר בשבת לחלוטין?

נראה שהתשובה לכך קשורה לצורך באיזון: אמנם, על האדם ליצור, לפעול ולחדש; אולם יש לשים לכך גבולות, וכדברי המדרש על הציווי "לעבדה ולשמרה": תן דעתך שלא קלקל ותחריב את עולמי". נחוצה אמנם עבודת האדם, ובצידה שימור, ושמירה על איזון אקולוגי.

מעבר לכך, ההגבלה על היצירה האנושית לא רק מתחמת אותה, ומאפשרת לאדם להכיר במקומו כשותף לקב"ה ולא כיוצר עצמי, אלא גם יוצקת תוכן חיובי לפיתוח העולם, מכניסה לתוכו את הציווי מאתו יתברך, והופכת את העשייה ה'חולית' לכאורה לעבודת ה'.

גם היום, אנו רואים איך העולם מתקדם ומתפתח במהירות עצומה, אך יש לכך נזקים אקולוגיים וכדומה: על דרך המשל, התורה דורשת מאתנו 'אקולוגיה קיומית' שמתבטאת בשביתה.

*

הקדושה, נוכחות ה', היא שמגבילה את היצירה האנושית ומונעת ממנה לצאת מכלל שליטה: הקדושה בזמן, כמו השבת, והקדושה במרחב, כמו המשכן והמקדש. זוהי משמעות השבת ואיסוריה בכלל, ואיסור ההבערה בפרט.

אולם, גם אותה קדושה, נוכחות ה', גם היא צריכה לפעולת האדם:
ישראל מקדש את הזמנים. לא זו אף זו, קידוש החדש תלוי רק בבית הדין: "'אלה מועדי ה' אשר תקראו אתם מקראי קדש' – אתם, אפילו שוגגין, אתם, אפילו מזידין, אתם, אפילו מוטעין".
כך גם לענין המקדש: "'ציון היא דרש אין לה' – מכלל דבעיא דרישה" (בבלי ר"ה ל.).

שותפות זו אפשרית, כל זמן שהאדם מפנה מקום וזמן, להכרה שמחברת שמים וארץ, לשותפות ביצירה ובפיתוח. דוקא השביתה מיצירה של כל ההויה נותנת את המרחב של ההתבוננות, על מקומו של האדם בעולמו של הקב"ה. זהו עיקר מצות "זכור את יום השבת לקדשו" – אנו נותנים למרחבי קדושת הזמן להיות נוכחים בעולם, וכדברי הרמב"ן בפרשת יתרו: "שיהא זכרוננו בו להיות קדוש בעינינו, כמו שאמר וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד (ישעיה נח יג). והטעם, שתהא השביתה בעינינו בעבור שהוא יום קדוש, להפנות בו מעסקי המחשבות והבלי הזמנים, ולתת בו עונג לנפשינו בדרכי ה', וללכת אל החכמים ואל הנביאים לשמוע דברי ה'." (שמות כ', ח)

נכונותו של האדם להכיר במגבלות היצירה, להבין את שליחותו, למצוא את האיזונים ואת הגבולות, היא היא משמעות הכנסת יסודות הקדושה אל המרחב האנושי.

השבת – יסוד קדושת הזמנים; והמקדש – יסוד קדושת המקום, מעניקים לאדם את היציבות, בהבנת גבולות מקומו – גבול הפסיביות והאקטיביזם כאחד.

זוהי משמעות לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת: התורה מתווה את גבולות היצירה האנושית, וגבולות אלה הם המעניקים תחושות שלווה וחירות לאדם, לבל ישתעבד שעבוד גמור לחתירה האינסופית לשליטה. המבקש לשלוט ללא מיצרים סופו שיהיה נשלט. דווקא ההרפיה והמרגוע מעניקים נחלה  בלא מצרים, והיא נחלתה של שבת קדשנו. "כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים."

(הרב ברוך גיגי שליט"א. נשלח ע"י ישיבת הר עציון. עורך: אלישע אורון. השיחה נאמרה בליל שבת קדש פרשת ויקהל-פקודי-פרה ה'תשע"ח, וסוכמה על ידי אביעד ברסטל. סיכום השיחה עבר את ביקורת הרב).


[1] וזאת בניגוד למיתולוגיה היוונית שבה מאן דהו גנב את האש מהאלים, בניגוד לרצונם כמובן. והשאלה היא האם האדם נאבק באלים על השליטה בעולם, או שהוא חובר לבורא, כדי להיות שותף במעשה בראשית.

דברי תורה נוספים בקטגוריות של דבר תורה זה
  • חכמת לב
  • משכן וכלים
  • דעת ובלבול הדעת
  • "ממך ואליך"
  • "מלפני משה"
  • "וכל אשר נדבה רוחו" – על מעשה וכוונה
  • פרשת ויקהל - מעומק משמעות שייכות השבת והמקדש
  • https://www.vorts.co.il/wp-content/uploads/MagenDavidS1-e1367510016159.jpg לחצו כאן כדי להוריד את המודעה של וורטס! (230KB)
    רוצים לעזור? הורידו את הקובץ, הדפיסו ותלו על לוח מודעות ציבורי ליד בית הכנסת או בית הספר במקום מגוריכם, ועזרו לנו להפיץ את דבר קיומו של האתר לאנשים נוספים.