רמז לשנות החורבן

על הנאמר (דברים ד' כ"ה-כ"ו): "כי תוליד בנים ובני בנים, ונושנתם בארץ, והשחתם, ועשיתם פסל תמונת כל, ועשיתם הרע בעיני ה' אל-היך להכעיסו. העידתי בכם היום את השמים ואת הארץ, כי אבד תאבדון מהר, מעל הארץ", אומר רש"י על פי הגמרא במסכת "גיטין" (דף פ"ח עמ' א'): "ונושנתם – רמז להם שיגלו ממנה לסוף ח' מאות וחמשים ושתים שנה, כמנין "ונושנתם", והוא הקדים והגלם לסוף ח' מאות וחמשים והקדים שתי שנים לונושנתם, כדי שלא יתקיים בהם "כי אבד תאבדון" וזהו שנאמר (דניאל ט' י"ד): "וישקד ה' על הרעה ויביאה עלינו, כי צדיק ה' אלהינו", צדקה עשה עמנו שמהר להביאה שתי שנים לפני זמנה".

רמז לחורבן שאמור להיות בתום 852 שנה: הפסוק הראשון במגילת "איכה" הוא: "איכה ישבה בדד, העיר רבתי עם, היתה כאלמנה, רבתי בגוים, שרתי במדינות היתה למס". ראשי התיבות של פסוק זה – א,י,ב,ה,ר,ע,ב,ש,ב,ה,ל – שווים 852.

ומוסיף עולא בגמרא: "שהקדים שתי שנים ל-ונושנתם (ומסביר רש"י: "היינו צדקה, שמיהר להביא הרעה לסוף שמונה מאות וחמשים, דהיינו שתי שנים קודם 'ונושנתם', דהיא בגימטריא שמונה מאות וחמשים ושתים; ואם שהו עד 'ונושנתם' – היה מתקיים בהן 'כי אבד תאבדון').
ועל דברי עולא אלו אמר רב אחא בר יעקב (מסכת "גיטין" דף פ"ח עמ' ב' למעלה):" שמע מינה: 'מהרה' דמרי עלמא – תמני מאה וחמשין ותרתי הוא (ומסביר רש"י: "כמנין 'ונושנתם' דהא כתיב: 'כי אבד תאבדון מהר').

זאת אומרת: "מהרה" הוא 852 שנה. וזהו ממש תרגיל בחשבון: "ונושנתם" שווה 852. "כי אבד תאבדון" שווה 500. ההפרש הוא 352. מילוי האותיות של "מהרה" שווה 352.

(נשלח ע"י רפי מגיד)