חודשים ושנה בלוח העברי

הדפסה הדפסה

חמש משמעויות שונות יש למילה 'חודש' בשפה העברית. המשמעות הראשונית והבסיסית ביותר גזורה מהמילה 'חדש' ופירושה הירח המתחדש. הירח – רק הוא מתחדש, בניגוד לשמש הנותרת קבועה, ולכן 'חודש' הוא הירח החדש, שניתן לראותו בצד מערב סמוך לשקיעה. על פירוש זה מתבססת דרשת חז"ל על הפסוק "החודש הזה לכם ראש חודשים" – "הראה לו הקב"ה למשה לבנה בחידושה, ואמר לו 'כזה ראה וקדש'". ע"פ המדרש, המילה "החודש" בפסוק זה מתפרשת ככינוי לירח החדש, והקב"ה הראה אותו למשה כשם שאב מראה אותו לבנו בכל דור ודור.

מובן שני, שיש בו הרחבה והשאלה, למילה 'חודש' הוא יום חידושה של הלבנה. רוב האיזכורים של המילה 'חודש' במקרא מתפרשים לפי פירוש זה: "מחר חודש", "לא חודש ולא שבת", "חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי", "מדי חודש בחדשו", "בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה", ועוד רבים.

מהמובן השני נגזר מובן שלישי של המילה 'חודש': תקופת הזמן העוברת בין חידוש לחידוש, בין מולד למולד. ממובן זה נולד הביטוי "ראש חודש" – היום הראשון של החודש. גם מובן זה מצוי במקרא ("ובראשי חדשיכם"), אך במיעוט מקומות.

המובן הרביעי של המילה 'חודש' הוא 30 יום עגולים. זהו המובן הרווח בלשון חז"ל, והוא מופיע אף במקרא ("עד חודש ימים" שבפרשת המתאוננים).

מובנה החמישי של המילה 'חודש' הוא 1/12 של שנה שמשית. זהו המובן הרווח בתרבויות המבוססות על שנת השמש – מהלוח המצרי העתיק ועד ללוחות השמשיים של ימינו.

במקביל לחודשים, אבן-בניין נוספת של הלוח היא השנה. השנה מציינת מעגל שלם, ולכן היא בהגדרה שמשית; שהרי אין בטבע שנת ירח. השנה הוא מעגל שלם של השמש, המציין גם מעגל שלם חקלאי, ורק בהשאלה אפשר לקבוע ש-12 חודשי ירח מרכיבים שנה.

מכאן מובן שכבר בפרק י"ב שבספר שמות מופיעה הכפילות הידועה של הלוח העברי: "החודש הזה לכם ראש חודשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה": המולד הזה – היום שבו הלבנה מתחדשת – הוא ראש המולדות של חודשי הירח, והוא ראשון לתקופות התואמות שבשנת השמש. גם מי שיחלוק על פירוש זה, ייאלץ להסכים שהלוח של ימינו מוזכר בפרק הבא: "זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים… היום אתם יוצאים בחודש האביב". האביב הוא עונה חקלאית, התלויה בשנת השמש, והתורה קושרת במפורש את חודשי הלבנה עם שנת השמש.

מעניין שבמקביל לציווי "זכור" ו"שמור" על השבת, מצווה התורה "זכור" ו"שמור" גם על הלוח: "זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים", ו"ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה". שתי המצוות הללו – השבת וקביעת הלוח – מיוחדות לזכירת יציאת מצרים. הלוח המצרי העתיק היה לוח שמשי. השמש הייתה ראש האלים המצריים, והכרזת הלוח כמבוסס על חודשי הלבנה הייתה צעד מכריע ביציאת מצרים. אי אפשר לצאת ממצרים ולהמשיך להשתמש בלוח השמשי, שכן אין זו יציאה אמיתית. לוח השמש מסמל תפיסה של טבע קבוע, השולט בכל. לעומתו, לוח הירח מסמל את הנס; את ההתחדשות ואת שבירת החוקיות הטבעית. מסיבה זו, הרוצה לשמור על התרבות היהודית חייב לשמור עד ימינו על הלוח העברי, המשלב את תקופות הלבנה עם השנה השמשית.

(הרב יואל בן-נון. מתוך סדרת התקליטורים "שירת התורה". להזמנות: מכללת הרצוג להכשרת מורים, טל' 02-9937333. נשלח ע"י ישיבת הר עציון http://vbm.etzion.org.il/)

דברי תורה נוספים בקטגוריות של דבר תורה זה
  • מצה בין שמים וארץ
  • אופי קרבן פסח
  • שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ואילו לבן ביקש לעקור את הכל
  • לאכול מצות בחג סוכות?!
  • שלא אחד בלבד עמד עלינו, לכלותנו
  • מהלכות פסח - התורה והחיים
  • פסח - עבודה ושמחה
  • https://www.vorts.co.il/wp-content/uploads/MagenDavidS1-e1367510016159.jpg לחצו כאן כדי להוריד את המודעה של וורטס! (230KB)
    רוצים לעזור? הורידו את הקובץ, הדפיסו ותלו על לוח מודעות ציבורי ליד בית הכנסת או בית הספר במקום מגוריכם, ועזרו לנו להפיץ את דבר קיומו של האתר לאנשים נוספים.