מה הקשר בין הונאת גר לעבודה זרה?
“וגר לא תונה ולא תלחצנו, כי גרים היתם בארץ מצרים” (שמות כב. כ)
למה פתח הכתוב ב”ו” החיבור? הרי בפסוק הקודם מדבר הכתוב בנושא אחר לגמרי: ” זובח לאלוקים יחרם בלתי לה’ לבדו” (שם. יט)
מה הקשר והסמיכות בין שני הפסוקים?
התורה אוסרת עלנו לזבוח ולעבוד עבודה זרה, ובאותה הנשימה מזהירה אותנו לא להונות או ללחוץ את הגר.
והיא גם מסבירה מדוע: “כי גרים הייתם בארץ מצרים”.
לא מובן….
יש לפרש שכל המתנשא על חברו- אפילו אם הוא בלי יחוס בכלל- כמו הגר, הריהו מנשא את עצמו על חשבון חברו, ובכך “עובד עבודה זרה”- את עצמו ואת מעמדו המדומיין. התנשאות על יהודי אחר כמוה כעבודה זרה, שכן עלנו לזכור שהיינו גרים ועלובים כמותו, בלי יחוס, ובלי מעמד. כפי שמבאר אור החיים הקדוש: ”… נשמות ישראל עצמם היו טבועים בקליפה, ואם כן יהיה גר זה כאחד מכם באין הבדל, ולזה לא תונהו ולא תלחצהו”.
יוצא מדברים אלו שכל התנשאות על האחר, הרי היא כעבודה זרה של האדם את עצמו ואת “מעמדו” המדומיין- ואת זה רוצה התורה לגלות לנו!
(טל יקותיאלי. לע”נ מו”ר אבי גד בן אסתר ז”ל הכ”מ)