שרה וחנה – כוחה של אמונה בראש השנה
בראש השנה אנו מקבלים הזדמנות נדירה להצצה של רגע בשתי דמויות המתחברות אלינו ביום זה ואלו הן: שרה אימנו וחנה אשת אלקנה מה הן באות ללמדנו?
ראש השנה
נושאים בפרשה
"שומע תפילה"–שיחה לראש השנה
כביכול, ה' עומד ומצפה לשמוע את קול התרועה. הוא לא רק מקשיב לקולנו; הוא עומד ומחכה לשמוע את קולנו. הפער בין שמיעה לבין האזנה נעוץ בפער בין תקיעה לבין תרועה.
התחושות בזמן התקיעות
מהי התחושה שיש לחוש בזמן התקיעות? עצם המעמד המרגש הזה שלפני התקיעות, כאשר כל קהל עדת בני ישראל עומד על רגליו, מזכיר לנו את מעמר הר סיני לפני קבלת התורה. שופך עם ישראל את שיחו בעת הקדושה הזו ומשטח תחינותיו לפני הבורא בדחילו ורחימו וכמו כן משתפכת הנפש של כל אחד ואחד מישראל ברגע קדוש
השופר מהותו וסודו
למה התורה במכוון לא כתבה במפורש איך נבצע את יום התרועה ובמה? חז"ל למדו שזה בשופר אך אולי ניתן גם לומר שהלוא מצינו בתורה שמריעים היו בחצוצרה בזמן המסעות במדבר, אם כן למה שלא נריע בראש השנה בחצוצרה? במה טוב יותר השופר? השופר הינו כלי העשוי מעצם שהיא קרן האייל והוא נעשה וגדל מאליו ללא
ראש השנה
מה מהותו של ראש השנה? האם הוא יום הדין? או האם הוא יום שכולו קולות של תרועה? או אולי מה שחשוב בו זה לאכול תפוח בדבש? כל התשובות נכונות. התורה מקמצת במילים מה הוא היום הזה רק אומרת שהוא 'יום תרועה'. אך אני לא ממש יודע מה זה תרועה. יש בה בתרועה כמה משמעויות. אולי
לחודש אלול
מה יש בו בחודש אלול? 'אני לדודי ודודי לי' זהו חודש מתנה בסופה של השנה מאת ה' להיות קרוב לעמו כמאמר החסידים "המלך בשדה" חודש שנשמעים בו עם שחר תחינות וסליחות ושירת 'אדון הסליחות', קולות תרועות השופר מהדהדים באוזנינו בסיום תפילת שחרית גם מוספים פרק כז' בתהילים לדוד ה' אורי וישעי, הרגשה של קודש מרחפת
על עשרת ימי תשובה
רבים מגדולי האחרונים התחבטו כיצד להגדיר מבחינה הלכתית את ימים אלו, אמנם מבחינת הלוח העברי ימים אלו נחשבים כחלק מחודש תשרי כחלק מהשנה החדשה, אבל מבחינה דינית נותרה השאלה כיצד להתייחס אליהם,מצד אחד כבר נכתבנו בראש השנה,מאידך עדיין לא נחתמנו ומן הסתם אם נצרכת חתימה כנראה שאפשר לשנות לפני כן ועדיין אין זה גמור .
מיהו בעל מידות
לא סתם, הפטיר, קוראים לאדם המעביר על מידותיו "בעל מידות" מכיוון שהוא "בעלים" על מידותיו ויש בכוחו לנווט את מידותיו לפן החיובי...
"שומע תפילה"
אם אנו באמת רוצים שקולנו ישמע, עלינו לעמול קשות על הכנת כסותנו, לבל ידמה ללבוש שק. מדובר בעבודה קשה וארוכה של חשבון נפש ותיקון, אך אין להתחמק ממנה. יש לעשותה, יהא המחיר אשר יהא.
במקום שבעלי תשובה עומדים
"במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד", נשאלת השאלה היכן הם עומדים?
קול השופר כתזכורת לתשובה
הרמב"ם פותח את הלכות התשובה (פרק א' הלכה א'): "כל המצוות שבתורה, בין עשה בין לא תעשה, אם עבר אדם על אחת מהן, בין בזדון בין בשגגה, כשיעשה תשובה וישוב מחטאו, חייב להתוודות לפני הא-ל ברוך הוא: שנאמר (במדבר ה' ו'-ז'): "איש או א שה כי יעשו מכל חטאת האדם . . . והתודו, את חטאתם אשר עשו"
ראש השנה – זמן מחיקת העוונות ל"שארית ישראל"
על הפסוק במיכה (ז' י"ח): "מי א-ל כמוך, נשא עון ועבר על פשע, לשארית נחלתו, לא החזיק לעד אפו, כי חפץ חסד הוא" אומר רבי חנינא במסכת "ראש השנה" (דף י"ז עמ' א'): "אליה וקוץ בה, לשארית נחלתו, ולא לכל נחלתו, למי שמשים עצמו כשירים". זמן נשיאת העון ומחילת הפשעים הוא ראש השנה. ואכן, מדברי
מניין שראש השנה הוא יום הדין?
הגמרא מביאה הוכחה לכך שראש השנה הוא יום הדין מהפסוק (דברים, יא ד) "תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו", איזהו חג שהחדש מתכסה בו - הוי אומר זה ראש השנה וכתיב (תהלים פ"א ה) "כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב" " (ראש השנה ח ע"א). לכאורה לפי גמרא זו רק הפסוק בתהילים הוא זה שמגלה
לקראת ראש השנה – תקצירון להלכות שמירת הלשון
בימים אלה, של תחילת שנה חדשה,כאשר אהבת אחים היא צו השעה,חשוב לזכור את אחת המצוות החשובות שיש לנו בין אדם לרעהו: שמירת הלשון. מה אסור? - לדבר בגנות ("הוא טיפש / שחצן / גונב / עבר על מצווה X") - לומר דבר שיגרום לנזק עתידי (כלכלי, גופני, נפשי) או לשנאה כלפי מישהו ("הוא אמר עליך
יום הדין – יום בריאת העולם
נאמר בספר איוב (א' ו'): "ויהי היום, ויבאו בני האלקים להתיצב על ה'". מתרגם יונתן בן עוזיאל: " "והוה ביומא דדינא בריש שתא", פירוש: "ויהי ביום הדין, בראש השנה" ואף רש"י מסביר: "ויהי היום - אותו יום שהיה ראש השנה". ואומר הרמב"ן (בראשית ח' ה'): "אחרי שהסכימו שבתשרי נברא העולם, כאשר תקנו "זה היום תחלת