עולם התורה והמצוות משאיר לאדם מקום לבצע את המוטל עליו בדרכים שונות. עד כמה האדם יקפיד על מצוות שבין אדם לחברו, משפחתו וסביבתו? באיזה אופן האדם יתפלל את התפילה – אשר חייבה אותו התורה? תפקידו של יהושע הוא לדאוג להתאמה קרובה ככל האפשר בין השירה לבין התורה; תפקידו של יהושע יהיה לדאוג שהעם לא רק שומר על המצוות, אלא גם מקפיד להתייחס אליהן בגישה הנכונה ועם הכוונות הראויות.
איכות הקשר לא נמדדת בזמנים הטובים, אלא דווקא בזמנים הקשים של המשבר. השירה נועדה לשמר את הקשר דווקא ברגעי המשבר הללו – אז יזכרו ישראל כי אין כאן נטישה מצידו של ה', אלא ענישה חינוכית, הנובעת דווקא מקשר אכפתי.
בקריאה ראשונה היה נדמה, שההבדל היחידי בין המתואר בפרשתנו לבין הפורענויות המתוארות בבריתות קודמות, הינו הסרת סימן השאלה המתנוסס מעל תרחיש הפורענות והצבת סימן קריאה במקומו. אמנם, נבקש להראות שלאחר קריאה מדוקדקת, הדבר לא מסתכם בכך.
משה הבין ששני הטקסטים - הן השירה והן התורה - צריכים לשמש כעדים, ו"על פי שני עדים יקום דבר". ברם, לא הרי עד זה כהרי העד האחר, ולכל עד ישנו תפקיד משלו. ה"תורה" היא מעין 'שטר התחייבות', שעליו חותמים בני ישראל ומקבלים על עצמם את האמור בו.
לאחר ברית מואב, מוטלת האחריות על ישראל "לבחור בחיים". דא עקא, שבפרשת וילך מתרחש דבר מה, שאחריו מופיע תיאור קשה למדי בפרשת האזינו. חתימת "התורה" שבפרשת כי תבוא נגמרת, ולפתע הכתוב עובר לדבר על "השירה", שירה ממנה נובעת גישה שונה בתכלית.
ישנה מצוה המוטלת על כל אחד ואחד לכתוב לעצמו ספר תורה. וכך נאמר בפרשת וילך: "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם" [דברים ל"א, י"ט]. להלכה נפסק, שבקניית ספרי קודש יוצאים ידי חובת מצות כתיבת ספר תורה. המכנה המשותף לכתיבת ולקניית ספרים הוא, ששניהם מהווים "הכשר מצוה" ללימוד, שהרי ללא