אם כבנים אם כעבדים
בעולם החסידות, שתי מערכות היחסים הללו תורגמו לשתי צורות של עבודת השם - בחינת בן ובחינת עבד, וכמה תורות עוסקות בשאלת היחס בין שתי הבחינות.
בהר
נושאים בפרשה
מהות החירות בקיום המצוות
פרשתנו מזכירה את העניין שבני-ישראל הם עבדים מסוג מיוחד, עבדי ה'. רבי יהודה הלוי אומר על עבודת ה': "עבדי הזמן עבדי-עבדים הם, עבד ה' הוא לבדו חופשי". מכאן שהמצוות, שהן הביטוי לעבודת ה', מוציאות את האדם לחירות. ומתבקשת השאלה, איך אפשר לראות את המצוות כמוציאות לחירות, אם הן מבטאות עבודה למען הקב"ה? האם אין בזה פרדוקס?