ולא תקיא הארץ אתכם
נעמיק בקשר המיוחד הזה בין עם ישראל לארץ ישראל, וביכולת הרוחנית של הארץ להרגיש ולחוש את יושביה.
אחרי מות
נושאים בפרשה
"וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם" – ארץ הייעוד, לא המולדת
זכותנו לשבת בארץ ישראל אינה מובטחת לנו באופן מוחלט, אלא תלויה במעשינו – עלינו להיות ראוים לה.
פרשת עריות: קדושת החיים או חיי קדושה
אין להסתפק בחיים בלבד, אלא יש לדרוש התקדשות. התקדשות זו תושג על ידי אותן המגבלות המאפיינות אדם שאינו שקוע בהנאות העולם הזה, אלא רואה בהם אמצעים לקיום החיים לפני ה' – וזהו תפקידן של כל המצוות שבפרק י"ט (שהן בין אדם לחבירו) המבטאות צד זה של קדושת החיים.
"עת לרחוק מחבק.."
בפרשיות אחרי מות - קדושים, התורה מאריכה באיסורי עריות. יחסי אישות בתוך המשפחה, וקיום יחסים שאין בהם תוספת קיום לעולם... מדוע דוקא איסורים אלו מהווים תנאי להמשך ישיבתינו בארץ ישראל?
פיתוח האישיות במדבר
מסלול האימונים שנמתח שם במדבר סיני עד לתוככי מדינת היעד בכנען, היא ארץ ישראל, נועד לחזק את שרירי אישיותו של כל בן ישראל, לפתח בו רוח אנושית חסונה ולבנות בקרבו תודעה מושלמת ויוצרת. הנה מה שרצו מהם – מאיתנו: "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה – לא תעשו. כמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם
בשר תאווה במדבר ובארץ
אחרי הכניסה לארץ הותרה אכילת בשר תאווה. מחלוקת שמצאנו במדרש יכולה לשפוך אור על ההבדל שבין המצב במדבר לבין המצב בארץ, ועל משמעותה של אכילת בשר כיום.