מסע 'הגיבור' של יעקב
א. מסע הגיבור
'מסע הגיבור' הוא מונח ספרותי, המתאר דפוס עלילתי הנפוץ בסיפורים רבים[1]: גיבור יוצא להרפתקה במקום אחר ולא מוכר, שם הוא עובר תקופת חניכה, המורכבת מהתמודדות עם משברים וסכנות חמורות. לבסוף, הגיבור מצליח להתמודד עם האתגרים הקשים וחוזר לביתו כאדם חדש, עם כוחות ויכולות חדשות אותם רכש בזכות ההתמודדות במסע. לא פעם, בזכות ההתמודדות, הוא זוכה במשהו ממשי כגון אוצר או אישה אהובה.
דפוס זה מתאים להפליא לתהליך שעובר יעקב בפרשתנו. הפרשה מתחילה ביציאתו הכפויה של יעקב אל המסע ועוברת דרך אתגרים קשים בבית לבן. בסופו של דבר, לאחר התגברותו עליהם, יעקב מצליח לחזור שלם יותר לארץ כנען, יחד עם נשיו וילדיו. בעוד שביציאתו למסע הוא חלש וחסר כל, הוא מסיים אותו כבעל משפחה ענפה ומבוססת, כפי שמסכם בעצמו: "כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת" (ל"ב, י"א)
ב. מדוע יצא יעקב למסע?
במאמר זה ננסה להבין את העובר על יעקב במהלך 'מסע הגיבור'. אולם, ראשית, יש לברר מדוע יעקב בכלל נדרש למסע כזה? אברהם, מייסד השושלת, לא יצא למסע הרפתקאות ושיבה הביתה, אלא רק נדד לארץ אחרת כדי להקים את השושלת. יצחק בנו הצטווה במפורש לא לצאת למסעות מחוץ לארץ (כ"ו, ב'-ג'). ציווי זה הגיוני, שכן כעת יש לעסוק בהתבססות וההיאחזות בארץ ולא ביציאה ממנה למסעות.
כמובן, ניתן לטעון כי הצורך של יעקב לצאת למסע התרחש במקרה, בשל אילוץ, שהרי עשיו מעוניין להורגו (כ"ז, מ"א). אך מלבד העובדה שדברים במקרא לא קורים 'במקרה', מדובר רק על חלק מסיבת יציאתו למסע. רבקה אמנם שולחת את יעקב כדי לברוח מעשיו (שם, מ"ג-מ"ד), אך מצידו של אביו יצחק, יציאתו אינה בשל בריחה מסכנה, אלא לשם מטרה אחרת: "וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן: קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ וְקַח לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ" (כ"ח, א'-ב')
יצחק שולח את יעקב ל'מסע הגיבור', לכתחילה ולא כאילוץ. עליו להתאמץ ולהגיע למקום רחוק, בכדי לזכות בדבר החשוב ביותר: אישה הראויה לו.
עצם שליחת יעקב למסע כזה מעוררת תמיהה – הרי יצחק עצמו לא נשלח למסע כזה! כזכור, אברהם שלח את עבדו בכדי להביא לו אישה ממשפחתו. מדוע חורג יצחק ממה שקרה לו ובוחר לשלוח את יעקב למסע הבאת אישה מחרן? יתירה מכך, עבד אברהם יצא עם גמלים מלאים כל טוב, כתשלום למשפחת האישה (כ"ד, נ"ג) – ואילו יצחק משלח את יעקב בחוסר כל. כיצד הוא אמור להביא כך אישה ממשפחה ראויה?[2]
נראה, כי יצחק סבור שיעקב, בשונה ממנו, חייב לצאת למסע התבגרות מאתגר אף ללא תמיכה כלכלית. משהו ביעקב עדיין חסר ולכן נדרשת תזוזה.
לפני המסע, יעקב נראה כדמות ילדית שאינה מספיק מפותחת: בעוד עשיו יוצא החוצה אל המרחב הפתוח ומעיז להתמודד שם עם סכנות, "איש יודע ציד איש שדה" (כ"ה, כ"ז), יעקב מעדיף להתכנס פנימה אל תוך האזור המוגדר של האוהל, "איש תם ישב אהלים" (שם). יעקב אף נשאר רווק עד גיל מאוחר, כאשר במקביל, אחיו התאום נושא בגיל ארבעים שתי נשים (כ"ו, ל"ד) ולאחר מכן מוסיף עוד אישה (כ"ח, ט').
עד לציווי של הוריו ללכת ולקחת אישה, יעקב, שהוא כבר בן למעלה מארבעים, כלל לא מתעניין בלקיחת אישה והקמת משפחה. נראה שטוב לו להמשיך לשבת באוהל[3].
יעקב נראה לא רק כדמות ילדית, אלא גם כדמות נשית, כפי שעולה מסיפור מכירת הבכורה. עשיו מגיע מן השדה עייף והוא מוצא את יעקב מבשל לתומו נזיד עדשים (שם, כ"ט). סיפור זה מציג תמונה זוגית קלאסית בעולם העתיק: הגבר חוזר מן השדה עייף ורעב והאישה, שנשארה באוהל, מכינה בזמן זה ארוחה חמה. יעקב לוקח כביכול את התפקיד הנשי במשפחה, של התכנסות באוהל ועיסוק בבישול[4]. "נשיותו" של יעקב עולה גם מכך שהוא "איש חלק", בניגוד לעשיו שהוא "איש שעיר" (כ"ז, י"א) – גופו של יעקב נשאר 'נשי', ללא שערות, בניגוד לעשיו שהתפתח באופן טבעי עם סימנים זכריים.
אם כן, יעקב נראה כדמות לא מפותחת, המתנהל כספק אישה ספק ילד: יושב באוהל בנחת ללא יכולת התמודדות עם אתגרי החיים שבחוץ. חולשתו של יעקב מתבטאת גם בסיפור גניבת הברכות, שם רבקה מנהלת אותו לחלוטין והוא נגרר לאירוע בניגוד לרצונו (כ"ז, ו'-י"ד).
לאור זאת, ולאור ההבנה כי יעקב הוא הילד המבורך, יצחק מבין שצריך לשים לכך סוף. יעקב חייב לצאת מהעיסוק בבישול באוהל החמים ולצאת ל'מסע הגיבור'. עליו להתאמץ ולהגיע לאישה ולהקמת משפחה בכוחו האישי, אף ללא שום סיוע כלכלי[5]. יעקב עומד בפני מסע מלא סכנות, בו יצרך לדאוג אפילו לקיום הכי בסיסי שלו, של לחם ובגד: "וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱ-לֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ" (כ"ח, כ')
יעקב נדרש לעזוב בפתאומיות את החיים הנוחים ולצאת אל הלא נודע. המטרה היא לחזור בחזרה אל בית אביו, אך ממקום חדש ובוגר יותר.
ג. נסיגה אחורה
ה' רואה את הקושי הגדול שיעקב עומד בפניו ולכן מתגלה לו בחלום בבית אל, מעודד אותו ומבטיח לו שמירה והגנה לאורך המסע (כ"ח, י"ד). יעקב כנראה אכן מתעודד ומצליח להגיע ללא עיכובים מיוחדים לחרן, אך כאן מתחיל האתגר האמיתי של מסעו.
הסצנה הראשונה שלו בחרן היא המפגש המרגש עם רחל וגלילת האבן מעל פי הבאר. סצינה זו נראית לכאורה כאירוע רומנטי של התאהבות מ'מבט ראשון' של יעקב ברחל. אולם אם נעיין בכתוב, ניווכח כי התרגשותו של יעקב לא היתה מרחל כאישה, אלא מכך שהיא בת לבן:
"וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל בַּת לָבָן אֲחִי אִמּוֹ
וְאֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ,
וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר
וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ" (כ"ט, י')
פסוק זה, הכתוב כמעין שיר, חוזר שלש פעמים על הביטוי "לבן אחי אמו". ברור שהחזרתיות מיותרת – מספיק פעם אחת לומר שלבן הוא "אחי אמו". אפילו אמירה אחת לא נצרכת – אנו זוכרים מפרשת חיי שרה כי לבן הוא "אחי אמו". נראה, שהפסוק מדגיש את הדבר המרכזי שגרם להתלהבות של יעקב, עד כדי גלילת האבן הכבדה – המפגש המיוחל עם דמות הקשורה לאמו.
לא רחל עניינה את יעקב ברגע זה, והאהבה אליה תופיע מאוחר יותר[6]. גם לבן לא מעניין אותו כשלעצמו, אלא רק העובדה כי הוא נפגש עם "אחי אמו".
כזכור, יעקב היה קשור לאמו, שאהבה אותו במיוחד. ניתן לדמיין את הקשר ההדוק ביניהם מן הימים הארוכים שנשאר באוהל כדמות ילדית שלא התבגרה. בסיפור הברכות נוכחנו לדעת כי הוא היה כרוך אחריה ועושה דברה, גם אם לא נראו בעיניו. לא פלא שיעקב לא התעניין עד כה בנשים, שכן הקשר עם אמו הספיק לו. אך כל זה נחתך בפתאומיות עם יציאתו למסע. יעקב נקרע בבת אחת מאמו. לכן, לאורך כל הדרך לחרן הוא כמה להתחבר שוב לדמות כלשהי הקשורה לאמו.
כאשר יעקב רואה את רחל הוא מתרגש כי היא "בת לבן אחי אמו" והוא רץ לגלול את האבן כדי לטפל במהירות בצאן "לבן אחי אמו". אין לגלילת האבן קשר להתרגשות מרחל – היא מופיעה בין שתי אמירות על הצאן. יעקב נחפז להשקות את הצאן של לבן "אחי אמו", להתחבר בדרך כלשהי למשהו שמזכיר את אמו האהובה אליה הוא נקרע מגעגועים.
החיפזון של יעקב באותו רגע, בא לידי ביטוי גם בהתנהגותו כלפי רחל, מיד לאחר מכן: "וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל וַיִּשָּׂא אֶת קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ: וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא וְכִי בֶן רִבְקָה הוּא" (שם, י"א-י"ב)
סדר מפתיע: יעקב מספר לרחל רק לאחר הנשיקה?![7]
מבחינתו הנשיקה אמנם מובנת, שכן הם קרובי משפחה[8], אולם הוא טורח להגיד לרחל רק אחר כך שהוא בן דודה. מבחינת רחל, מדובר על מצב בו גבר זר ולא מוכר ניגש ומנשק אותה ללא רצונה.
נראה כי יעקב נתון בסערת רגשות, מתוך המפגש המחודש עם מישהי המזכירה לו את אמו. סערה זו גורמת לו שלא לפעול בסדר ההגיוני ולהיחפז לתת לרחל נשיקה מלאת געגועים לביתו[9].
הלהיטות של יעקב לחוש חיבור ללבן "אחי אמו", נרמזת גם באופן שיעקב מציג את עצמו בפני רחל: "וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא…" (שם, י"ב)
יעקב כמובן אינו "אחי אביה". ייתכן כי יעקב נופל כאן בלשונו מתוך פרץ הרגשות של החיבור למשפחה. מבלי שפגש את לבן, הוא כה מעוניין להתחבר אליו עד שמרגיש כאחיו. מבלי משים, רץ יעקב מתוך תשוקה לקשר משפחתי היישר לזרועותיו של לבן, הנוכל הגדול.
ד. יעקב בבית לבן
יעקב נכנס בתמימות לבית לבן, כאשר שאיפתו היא לשבת בשקט בחמימות המשפחתית. הוא מעוניין לסיים את המסע, להימנע מאתגרים נוספים ולחזור לעמדת ה"איש תם" אליה התגעגע. אך מצב נפשי זה הופך אותו מהר מאוד לקרבן האולטימטיבי בשביל לבן.
לבן טווה את קורי העכביש לאט ובתחכום סביב יעקב. בתחילה הוא פונה בדיוק למקום הרגיש של יעקב, וכביכול מצרף אותו למשפחה, "אַךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה" (שם, י"ד). מהר מאוד מתברר שיעקב לא יכול להצטרף כך סתם למשפחה ועליו לעבוד.
לבן, באקט של נדיבות כביכול, נותן ליעקב לקבוע את משכורתו. יעקב בוחר לעבוד עבור רחל ומציע לשם כך עבודה של שבע שנים (י"ח). נראה כי יש כאן מחיר מופרז מאוד, של שבע שנות עבודה. יעקב נראה שוב כפועל בתמימות, בלי הבנת רזי המשא ומתן מול אדם ממולח כמו לבן. הלהיטות שלו מתבטאת בכך ששבע השנים נראות לו "כימים אחדים" ולא כתקופה ששווה להתעקש עליה (כ').
לאחר שבע השנים, מסיים לבן את מלאכת טווית החוטים להפלת יעקב ומרמה אותו באופן הציני והנבזי ביותר, כאשר הוא נותן לו את לאה במקום רחל.
זה אירוע מוזר וקשה להבנה – כיצד ייתכן שיעקב לא שם לב כי מחליפים לו אישה?! הציפייה המינימלית מחתן היא לדעת עם מי נכנס לליל הכלולות[10].
סיפור זה מציג את יעקב באור מביך ואף מלגלג[11]. לאחר שעבד שבע שנים קשות, בעבור רחל, בשל היותה "יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה" (שם, י"ז). הוא מוצא את עצמו מבלי משים מתייחד עם אחותה, החסרה את אותן תכונות שלהן כה ערג. נראה שאנו עדים כאן לרגע המשבר של יעקב בתהליך 'מסע הגיבור'. הוא בעצם עדיין לא מוכן להתחיל ולהתמודד עם הקשיים האמיתיים שהמסע מזמן לו. זהו הרגע המראה כי יעקב עדיין נתון בתמימות ילדותית, כך שניתן בקלות לתמרון, אפילו במקום האינטימי והאישי ביותר.
ה. עבדותו של יעקב
הסבל של יעקב בבית לבן לא מתמצה רק בהונאה הגדולה הזו. לקראת סוף הפרשה, יעקב נותן לנו הצצה לחיים הנוראים שלו אצל לבן: "הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב וְקֶרַח בַּלָּיְלָה וַתִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי: זֶה לִּי עֶשְׂרִים שָׁנָה בְּבֵיתֶךָ עֲבַדְתִּיךָ אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בִּשְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּצֹאנֶךָ וַתַּחֲלֵף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים" (ל"א, מ'-מ"א)
יעקב מתאר עשרים שנים מפרכות, ללא זכויות בסיסיות, כאשר משכורתו כל הזמן משתנה[12]. מצב זה של יעקב עשוי לרמז כי יעקב לא היה בדיוק 'עובד' של לבן, אלא במצב הדומה יותר ל'עבד'. לעובד יש משכורת ברורה וידועה מראש, לעומת העבד העובד בעל כורחו ללא שכר מוגדר. השערה זו מתחזקת מפנייתו יעקב ללבן, כאשר הוא מעוניין לחזור לביתו: "תְּנָה אֶת נָשַׁי וְאֶת יְלָדַי אֲשֶׁר עָבַדְתִּי אֹתְךָ בָּהֵן וְאֵלֵכָה" (ל', כ"ו)
מבקשה זו של יעקב אודות נשיו וילדיו, משתמע כי הם שייכים ללבן! מדוע יעקב צריך להתחנן לקבל אליו את הנשים והילדים? אך אם אכן יעקב הוא מעין עבד של לבן, הדברים מתבהרים לאור דיני העבדות, המוזכרים בפרשת משפטים: "אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה וְיָלְדָה לוֹ בָנִים אוֹ בָנוֹת הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ וְהוּא יֵצֵא בְגַפּוֹ" (כ"א, ד')
מסתבר שיעקב נמצא במצב דומה – הוא קיבל נשים מאת "אדוניו", לבן, והוליד מהן ילדים. לבן מתייחס אליו כעבד ולכן זכותו להשאיר אצלו את הנשים והילדים ועל יעקב לצאת בגפו, לפי דיני עבדים[13].
לבן עצמו גם כן רואה את נשות יעקב, ילדיו ורכושו, כרכושו הפרטי, כפי שעולה מדבריו בסוף הפרשה: "וַיַּעַן לָבָן וַיֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הַבָּנוֹת בְּנֹתַי וְהַבָּנִים בָּנַי וְהַצֹּאן צֹאנִי וְכֹל אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לִי הוּא" (ל"א, מ"ג)
יתירה מכך, סיפור בריחתו של יעקב מלבן מתכתב עם סיפור יציאת מצרים. יעקב בורח מלבן, כשם שעם ישראל בורח ממצרים. בשני המקרים, מתגלה הבריחה ואז מחליטים להתחיל לרדוף אחרי הבורחים:
"וַיֻּגַּד לְלָבָן… כִּי בָרַח יַעֲקֹב… וַיִּרְדֹּף אַחֲרָיו" (ל"א, כ"ב-כ"ג)
וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם כִּי בָרַח הָעָם… וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות י"ד, ה'-ח')
בשני המקרים, הבורחים גם יוצאים ברכוש גדול, הנלקח מאת האדונים מהם הם ברחו – יעקב מתעשר מצאן לבן ועם ישראל לוקח מן המצרים רכוש רב. הקבלה זו מחזקת את התחושה כי יעקב היה עבד אצל לבן וכי בריחתו היא בעצם יציאה מעבדות לחירות, כפי שיהיה אצל בניו במצרים. הקבלה זו הובילה כנראה את מחברי ההגדה של פסח להשוות בין לבן לפרעה: "צא ולמד מה ביקש לבן הארמי לעשות שאילו פרעה לא גזר אלא על הזכרים ואילו לבן ביקש לעקור את הכל" (הגדה של פסח)
מעבר לכך שלבן "ביקש לעקור את הכל", הוא אף אויב הרבה יותר ערמומי. בעוד שפרעה יצא במאבק גלוי מול עם ישראל, לבן עשה זאת ליעקב במרמה ובתחבולות. יעקב לפתע מצא את עצמו עבד, בעל כורחו.
אך העבדות צמחה משני הכיוונים – מתוך ערמומיותו של לבן, אך גם מתוך תמימותו של יעקב ולהיטותו לחזור אחורה, לימי הילדות החמימה בחיק המשפחה.
ו. היציאה לחירות
מתוך עומק המשבר והעבדות של יעקב, הוא מתחיל לאט לאט לקחת אחריות, להעיז ולהתמודד מול לבן. הוא דורש את משפחתו ומתחיל לעשות לביתו. כך הוא מתחיל להתעשר על חשבון צאן לבן, דרך עיסוק מתוחכם בהפריית צאנו (ל', ל"א-מ"ג).
הפרשה מאריכה בעיסוק של יעקב בריבוי הרכוש, כנראה כחלק מהדגשת המהפך שחל באישיותו. לאחר שהוא מגדיל את הונו, הוא מעיז עוד יותר ויוזם את הבריחה מלבן (ל"א, י"ז-י"ח). הוא עוד לא מסוגל לעמוד מולו ישירות, אך לפחות מצליח לברוח מן העבדות.
בשלב הבא, בסיום הפרשה, הוא אף מצליח לעמוד ישירות מול לבן, לריב איתו חזיתית וסוף סוף להטיח בו את כל התסכולים שנצברו אצלו בבטן לאורך השנים: "וַיִּחַר לְיַעֲקֹב וַיָּרֶב בְּלָבָן וַיַּעַן יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר לְלָבָן מַה פִּשְׁעִי מַה חַטָּאתִי כִּי דָלַקְתָּ אַחֲרָי… זֶה עֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי עִמָּךְ רְחֵלֶיךָ וְעִזֶּיךָ לֹא שִׁכֵּלוּ… הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב וְקֶרַח בַּלָּיְלָה וַתִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי… אֶת עָנְיִי וְאֶת יְגִיעַ כַּפַּי רָאָה אֱ-לֹהִים וַיּוֹכַח אָמֶשׁ" (ל"א, ל"ו-מ"ב)
לראשונה אנו רואים את יעקב בגדולתו. לא עוד ילד קטן הכרוך אחרי אמו וגונב את ברכת אחיו בהיחבא. לא פזיז וקל להונאה, המתחתן מבלי להבין עם מי. לא עבד ללא זכויות בסיסיות. יעקב הופך למנהיג של משפחה, המסוגל להגן עליה ולצאת חוצץ נגד המאיימים עליה. פתאום לבן הופך לגורם חלש יותר, המבקש מיעקב לכרות ברית (שם, מ"ד).
יעקב לא הצליח בכך לבדו – ה' עזר לו והתגלה אל לבן לפני כן בחלום, כאשר הזהיר אותו מלהתקרב ליעקב. הוא עדיין לא מצליח לעמוד לבדו מול המתנכלים לו, אך הוא במקום אחר לגמרי. 'מסע הגיבור' עומד לקראת סיומו. יעקב רכש יכולות חדשות שלא היו לו קודם. כעת הוא יכול להמשיך בגאון את הברית עם אברהם. הוא אף יכול כעת לחזור לארצו ולהתמודד עם עשיו, כפי שנקרא בפרשה הבאה. יעקב כבר לא רק "איש תם", הוא בקרוב מאוד יקבל זהות חדשה של "ישראל" – "כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱ-לֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל" (ל"ב, כ"ט). מעמד חדש זה ניתן לו בזכות ההתמודדות החריגה עם לבן, שממנה צמח יעקב כאדם חדש[14].
(הרב איתיאל גולד. נשלח ע"י ישיבת הר עציון. עורך: אורי יעקב בירן. מוקדש לע"נ דן בן ציפורה ינאי ז"ל. כל הזכויות שמורות לישיבה ולרב)
[1] רעיון זה תואר על ידי חוקר המיתולוגיה ג'וזף קמפבל בספרו "הגיבור בעל אלף הפנים" (1949).
[2] המדרש גם כן התקשה בשאלה זו ולכן פותח סיפור משלים: יעקב יצא עם רכוש מאביו, אך זה נגנב על ידי אליפז בן עשיו, בדרך. רש"י (כ"ט, י"א) מזכיר סיפור זה כאשר יעקב פוגש את רחל ושם לב לפער בין היותו חסר כל כעת, לבין המפגש של העבד עם רבקה, בה הוא מייד שם לה נזמים וצמידים. רש"י כנראה מזכיר זאת דווקא שם, שכן הפער בין הסיפורים מעורר קושי רב, כך שאין ברירה אלא להוסיף סיפור משלים שאין לו זכר בכתוב.
[3] לפני סיפור הברכות, מצויין שעשיו לוקח שתי נשים בגיל ארבעים. בכך, עשיו משחזר את חיי יצחק, שנשא את רבקה גם כן בגיל ארבעים (כ"ה, כ'). מכך עולה, שיעקב חורג ממנהג אביו ודוחה עוד יותר את נישואיו. כמו כן, נראה כי סיפור הברכות מתרחש עוד שנים אחר כך, שכן יצחק כבר זקן ועיניו כבר כהות מלראות ולכן ייתכן שיעקב מבוגר הרבה יותר מגיל ארבעים ועדיין ללא אישה.
[4] תמונה "זוגית" זו, מאירה באור בעייתי את יעקב בסיפור מכירת הבכורה, שכן במקום להגיש אוכל חם לאחיו שחזר עייף מן השדה (ככל הנראה עבור פרנסת הבית), הוא מציב תנאים, מנצל את הרעב של אחריו ומוכר לו את הארוחה במחיר מופקע.
[5] תיתכן סיבה נוספת שגרמה ליצחק לשלוח את יעקב ל'מסע הגיבור': יצחק רואה כי מסלול החיים האישי שלו, הישארות במקום וקבלת אישה ללא מאמץ, אינו המסלול הרצוי. במאמרנו לפרשה הקודמת, עסקנו בחולשתו של יצחק בהתמודדות עם עמי האזור. ייתכן כי יצחק הבין שהדור הבא של השושלת, צריך להיות חזק, יציב ואמיץ יותר. לכן הוא מייעד ליעקב דרך אחרת משלו.
[6] אהבת יעקב לרחל מופיעה רק לאחר שיעקב יושב חודש בבית לבן ולא במפגש שלהם בבאר. אין כאן אהבה ממבט ראשון, אלא לאחר היכרות קצת יותר מעמיקה (שם, י"ח).
[7] האבן עזרא היה מודע לקושי ולכן פירש ש"ויגד" היינו עבר קודם, לפני הנשיקה, כך שיעקב קודם אמר ואז נישק. אולם בכל זאת, העובדה שהפסוק מספר את הדברים בסדר זה, יוצרת את ההפתעה אצל הקורא ואת התחושה שיש כאן פעולה נחפזת של יעקב.
[8] נשיקה בפרהסיא בין קרובי משפחה היא מעשה אפשרי, כפי שמתואר בשיר השירים: "מִי יִתֶּנְךָ כְּאָח לִי, יוֹנֵק שְׁדֵי אִמִּי; אֶמְצָאֲךָ בַחוץּ אֶשָּׁקְךָ גַּם לֹא יָבוזּו לִּי" (שיר השירים ח', א')
[9] מעניין השימוש במילה "וישק" ביחס לרחל, מייד לאחר שבפסוק הקודם נאמר על יעקב – "וישק את הצאן". הנשיקה לרחק קשורה בהשקייה את הצאן. זו לא נשיקת אהבה, אלא כמו שהרגיש חיבור לצאן שמזכיר את משפחת אמו, כך כלפי רחל.
[10] נראה כי בשל קושי זה, פיתחו חז"ל את הסיפור על החלפת הסימנים של רחל עם לאה (ראו רש"י כ"ט, כ"ה).
[11] חז"ל קישרו בין הרמאות של לבן כלפי יעקב, לרמאות שיעקב עצמו רימה את יצחק בגניבת הברכות (בראשית רבה ע', י"ט). אכן, שני הסיפורים תמוהים ומקצינים את דמות קרבן הרמאות. קשה להבין איך יצחק לא הבין שיעקב עומד מולו, כפי שקשה להבין איך יעקב שכב בטעות עם לאה.
[12] החלפת רחל בלאה, היא כנראה חלק מאותה "החלפת משכורות" ממנה סבל, אך כנראה היא לא ההתעמרות היחידה.
[13] אמנם פרשת משפטים מופיעה לאחר מכן, אך סביר כי דיניה מתכתבים ברמה מסוימת עם כללים שהיו מקובלים בימי קדם, כפי שהראו מחקרים שונים המשווים לחוקי עמי האזור.
[14] השם 'ישראל', המסמל יכולת להיאבק, ניתן לו עוד לפני המפגש עם עשיו, ולכן מתבסס כנראה על ההתמודדות הקשה אך המוצלחת עם לבן.