לימוד תורה בתשעה באב

הדפסה הדפסה

הגמרא בתענית מביאה ברייתא המונה את האיסורים הנוהגים בתשעה באב: "תנו רבנן: כל מצות הנוהגות באבל נוהגות בתשעה באב – אסור באכילה ובשתיה, ובסיכה ובנעילת הסנדל, ובתשמיש המטה, ואסור לקרות בתורה בנביאים ובכתובים, ולשנות במשנה בתלמוד ובמדרש ובהלכות ובאגדות. אבל קורא הוא במקום שאינו רגיל לקרות ושונה במקום שאינו רגיל לשנות, וקורא בקינות, באיוב ובדברים הרעים שבירמיה. ותינוקות של בית רבן בטלין, משום שנאמר: 'פקודי ה' ישרים משמחי לב' ". (תענית ל ע"א)

הברייתא מקבילה בין האיסורים החלים על אדם השרוי באבלות פרטית, לבין האיסורים החלים על הציבור בכללותו ביום האבל על חורבן בית המקדש ('אבלות רבים'). אחד מהאיסורים המשותפים לשני מצבי האבלות הוא האיסור ללמוד תורה. האם אכן מדובר באיסור אחד בשני המקרים, או שניתן למצוא הבדלים באופי האיסור ובהיקפו?

נפנה ראשית לשאלת מקור האיסור. הגמרא במסכת מועד קטן עוסקת באיסורים השונים החלים על האבל. חלק ניכר מן האיסורים נלמד מפסוקים הלקוחים מספר יחזקאל, בהם מורה ה' לנביא כיצד לנהוג לאחר מות אשתו. זהו גם המקור לאיסור לימוד התורה באבלות: "אבל אסור בדברי תורה, מדקאמר רחמנא ליחזקאל 'דם' [='האנק דם'; יחזקאל כ"ד, יז]". (מו"ק טו ע"א)

זהו, אם כך, מקור האיסור ללמוד תורה באבלות יחיד. כפי שראינו, הברייתא בתענית משתמשת במקור אחר כדי ללמוד את איסור לימוד התורה בתשעה באב ("משום שנאמר 'פקודי ה' ישרים משמחי לב' "). מדוע יש צורך במקור כפול לאיסור אחד?

נראה כי המקורות השונים משקפים את העובדה ששני איסורים נפרדים לפנינו. איסור לימוד התורה לאבל אינו נובע בהכרח מהעובדה שלימוד התורה משמח או גורם להנאה. יסוד האיסור הוא חובתו של האבל להיות במצב של דממה, לא במובן הטכני אלא במובן המהותי: דברי תורה עוסקים בחיים וניתנו לחיים, ועל כן אדם השרוי במצב של אבלות, שבמסגרתו הוא עוסק במוות, מופקע באופן מהותי מדברי תורה ומהעיסוק בהם.

לא כך המצב בתשעה באב; כאן האיסור לעסוק בדברי תורה אינו נובע מהבעייתיות הקיימת בעצם העיסוק בתורה, אלא מכך שעיסוק זה גורם להנאה, והנאה הרי אסורה ביום זה.

האופי השונה של האיסור בשני המקרים, בא לידי ביטוי גם מבחינה מעשית: כפי שראינו בדברי הבריתא, בתשעה באב מותר לעסוק בדברי תורה שאינם משמחים את הלב. באבלות יחיד לא מצאנו היתר דומה (עיין תוס' מו"ק כא ע"א ד"ה ואסור לקרות). על פי דברינו, סיבת הדבר ברורה: באבלות יחיד העיסוק בתורה כשלעצמו הוא בעייתי, ועל כן כל עיסוק תורני נאסר. בתשעה באב האיסור העקרוני הוא להנות, ולכן אין איסור לעסוק בתכנים שאינם גורמים להנאה.

(ר' יצחק בן-דוד. נשלח במסגרת "יום יום" של ישיבת הר עציון http://vbm.etzion.org.il/)

דברי תורה נוספים בקטגוריות של דבר תורה זה
  • תמידים כסדרם
  • נזכרים ונעשים–שיחה לתענית אסתר
  • תעניות ציבור וט' באב
  • תשעה באב וט"ו באב
  • אבילות תשעה באב
  • ירמיהו ומשה - שני מודלים של נבואה
  • רמז לשנות החורבן
  • https://www.vorts.co.il/wp-content/uploads/MagenDavidS1-e1367510016159.jpg לחצו כאן כדי להוריד את המודעה של וורטס! (230KB)
    רוצים לעזור? הורידו את הקובץ, הדפיסו ותלו על לוח מודעות ציבורי ליד בית הכנסת או בית הספר במקום מגוריכם, ועזרו לנו להפיץ את דבר קיומו של האתר לאנשים נוספים.