פרשת בהר – "מה עניין שמיטה אצל הר סיני?"

חטיבת הסיום של ספר ויקרא מתחילה בפרק כ"ד, בסוף פרשיית המועדים שבפרשת אמור, ממשיכה לאורך פרשת בהר ומסתיימת בפרשת בחוקותי. בראשית פרשתנו, מביא רש"י את שאלת חז"ל הידועה: "מה עניין שמיטה אצל הר סיני"? פירוש השאלה – כדברי הרמב"ן: מדוע חוזרת התורה לפתע להר סיני אחרי כל פרשיות אוהל מועד, שהן עיקרו של ספר ויקרא?

למעשה, אם נעיין בסוף פרשת אמור נגלה שהחזרה להר סיני מתחילה עוד בפרק כ"ד – מייד אחרי פרשת המועדות. בפרק זה מופיעים ענייני שמן המאור, לחם הפנים והמקלל. מדוע הובאו עניינים אלו כאן? מדוע לא הופיעו שמן המאור ולחם הפנים בפרשת תצווה, בסמוך לענייני המנורה והשולחן? ומדוע מופיעה כאן פרשת המקלל, לצד משפטים כגון עונשו של מכה אדם ו"עין תחת עין"? לשאלות אלו ניתן להוסיף שאלות הנוגעות לסיום פרשת בהר: מדוע מופיעים בה איסורי עבודת אלילים, שמירת שבת ומורא מקדש?

למעשה, התשובה לכל השאלות היא אחת: בסיום ספר ויקרא, התורה חוזרת על עיקרי ספר שמות. בסיום פרשת אמור אנו חוזרים לפרשיות המשכן (שמן המאור ולחם הפנים) ולפרשת משפטים (המקלל, מכה אדם ומכה בהמה), ובפרשת בהר אנו חוזרים למצוות הר סיני ולעיקרי עשרת הדיברות.

למעשה, קיים הבדל בין הזכרת שמן המשחה לבין הזכרת לחם הפנים בפרשתנו: שמן המאור אכן נזכר בפרשת תצווה וציוויו חוזר כאן; אולם הציווי על לחם הפנים אינו מופיע כלל בספר שמות אלא בפרשתנו בלבד! נראה, שלחם הפנים מיוחד מעבודות התמיד שבמשכן – נר התמיד, קטורת התמיד ועולת התמיד – בכך שחובתו היא משבת לשבת, ולא מיום ליום. לאחר פרשת המועדות, המתחילה בקדושת השבת וממשיכה בקדושת המועדים, רואה התורה לציין שיש 'תמיד' שהוא בכל יום ויש 'תמיד' שהוא משבת לשבת. כך, פרשייה זו גם מחזירה אותנו לפרשיות המשכן וגם מסכמת את פרשת המועדות.

סדר המצוות שבפרשת בהר הפוך מסדר המצוות שבפרשת משפטים: פרשת משפטים מתחילה בעבד עברי והציווי על השביעית מצוי בסופה ("והשביעית תשמטנה ונטשתה"), ואילו פרשת בהר פותחת בשנה השביעית על פרטיה ודקדוקיה, ממשיכה ומספרת על היובל, מציבה את כל משפטי מכירת השדות, הצדקה, מכירת עבדים והיציאה ביובל, ומסיימת בעבד עברי. אז – לאחר סיום החזרה על פרשת משפטים – חוזרת התורה לעיקרי הדיברות: "לא תעשו לכם אלילים, ופסל ומצבה לא תקימו לכם… את שבתותיי תשמורו".

משמעות החזרה לעיקרי ספר שמות היא פשוטה: חזרה זו הכרחית לשם כריתת הברית, הברכות והקללות שבפרשת בחוקותי. מכאן דעתו של ר' ישמעאל, המפרש ש"ספר הברית" שכרת משה עם ישראל בסיני הוא ספר הברכות והקללות שבתורת כוהנים. החזרה לספר שמות היא חזרה לברית סיני, ומכאן מקומה של השמיטה בהר סיני.

(הרב יואל בן-נון. סדרת התקליטורים "שירת התורה". להזמנות: מכללת הרצוג להכשרת מורים, טל' 02-9937333. נשלח ע"י ישיבת הר עציון http://vbm.etzion.org.il/)