נעשה ונשמע

הדפסה הדפסה

הקדמה-

הביטוי הזה "נעשה ונשמע" מופיע במפתיע בפרשת משפטים ולא בפרשת יתרו כמו שאולי היה ראוי . ואכן לכאורה לא נאמר זמנית ובסמוך למעמד הר סיני.
מובא בגמרא במסכת שבת דף פח'–  דרש ר' סימאי, בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע באו שישים ריבוא של מלאכי השרת לכל אחד ואחד מישראל דהיינו לשישים ריבוא הגברים יוצאי מצרים מלאך לכל אחד,וקשרו לו שני כתרים, אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע, וכיוון שחטאו ישראל אולי הכוונה לחטא העגל, ירדו מאה ועשרים ריבוא מלאכי השרת ופירקום דהיינו לקחו מהם את אותם הכתרים של נעשה ונשמע. כמו שנאמר "יתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב". מלשון הורידו.
אמר רבי חמא ברבי חנינא-בחורב טענו דהיינו במעמד הר סיני קיבלו הכתרים ובחורב פרקו דהיינו לקחו מהם הכתרים. אמר רבי יוחנן ובכולן זכה משה רבינו ונטלן. כי כתוב שם "ומשה יקח את האוהל".
אמר לו ריש לקיש עתיד הקב"ה להחזירן לנו לבני ישראל שנאמר בישעיהו לה' – "ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברינה ושמחת עולם על ראשם" דהינו שמחה שהייתה מעולם על ראשם עתה בגאולה השלמה יחזיר להם.
אמר רבי אלעזר בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצאה בת קול ואמרה להן: מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו דכתיב בתהילים קג' פסוק כ' :"ברכו ה' מלאכיו גיבורי כח עושי דברו, לשמוע בקול דברו", ברישא דהיינו בתחילה עושי והדר דהייינו לאחר מיכן לשמוע.

נביא להלן דעות מגוונות מהחכמים שבמהלך הדורות מה באמת העניין של לעשות ואח"כ לשמוע. שלכאורה איך ניתן לעשות לפני שאתה יודע מה לעשות. נכון יותר היה לכאורה לשמוע ללמוד ולהפנים במחשבה, ורק לאחר מיכן להפוך את זה לפסים מעשיים.

המהרש"א על הגמרא הזו מבאר כך: ישראל מקבלים במעמד הר סיני את כתר התורה מאת ה'. ומשום שישראל הקדימו נעשה לנשמע דהיינו שקיבלו עליהם את שני חלקי התורה שהם ה'עשה' וה'לא תעשה' שרמוזים הם בנעשה ובנשמע ולא רק זאת, אלא שהקדימו את העשייה, לכן עתה מקבלים הם מתנה מאת המלאכים שני כתרים. והכתרים המיוחדים שעתה המלאכים שמים ומניחים על ראשם הם כתר הכהונה וכתר המלכות הדא הוא דכתיב" "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים…" מלכות וכהונה.
וכל מלאך הביא בימינו את כתר הכהונה כתר החסד, ובשמאלו הביא את כתר המלכות כתר הדין. וזה כדוגמת ה"עשה" שהוא החסד, וה"לא תעשה" לדין. וכיוון שחטאו בעגל ועברו בחטאם על מצוות "אנכי ה' אלהיך" שזה ה"עשה" ועל מצוות "לא יהיה לך" שזה ה"לא תעשה" שרק שתי דברות כידוע שמעו ישראל, מפי הגבורה.
או אז פרקו המלאכים את הכתרים הללו מעל ראשם. ושם לאחר חטא העגל נאמר: "וביום פוקדי ופקדתי" דהיינו בחורבן הבית הראשון התגשמה הורדת הכתרים שמאז לפחות לא הייתה מלכות בישראל בשיא תפארתה ובבית שני הכהונה ירדה כנראה מדרגתה המושלמת . הכהנים שאחרי רבי שמעון הצדיק חלקם קנו את משרתם בכסף מאת השלטון וגרם לחילול מסוים של מעמד הכהונה.
עד שנזכה במהרה בימינו להחזיר את מלכות ישראל על כנה עם משיח בן דוד וההיכל עומד בראש הרים בירושלים על מכונו והכהנים שם נכנסין בקדושתן לעשות את עבודת בוראן.

וכפל המדרש את מספר המלאכים (מאה עשרים ריבוא) שפרקו הכתרים, כי הכוונה לשני חורבנות אחד חורבן מלכות ואחד חורבן הכהונה וזה רמוז בחורב טענו ובחורב פרקו או הכוונה לשתי בתי המקדש שנבנו ונחרבו.
ומשה רבינו זכה גם לכתר התורה גם לכתר המלכות וגם לכתר הכהונה. ומשה יקח את האוהל את אוהלה של תורה. ובגאולה השלמה עתיד הקב"ה להחזירן לנו וגאולה זו לא תהיה על ידי מלאך אלא על ידי הקב"ה ואז שמחת עולם תהיה לעד אל ראשם של ישראל מעתה ועד עולם.

הקדמת נעשה לנשמע איך ולמה?

רשב"ם ומלבי"ם : על פי הפשט- נעשה מה שדיבר כבר ונשמע מה שיצווה מכאן ולהבא.

לקוטי אנשי שם – "נעשה" – נעשה את מצוות גזירת המלך שהיא עיקר שלמות הנפש, ולאחר מיכן "נשמע" נעמיק חקר בטעמה של מצווה.

מהרש"א – נעשה מצוות עשה "אנכי ה' אלוהיך" ואחר כך נשמע את ה"לא יהיה לך"

נצי"ב– מבאר כך: העולם עומד על שלושה דברים- תורה, עבודה, וגמילות חסדים.

אך יש הבדל ביניהם, כי תורה ועבודה אנו עושים כי יש עלינו ציווי וזה לא טבעי לנו, לכן אנו עושים כי אמרו לנו וציוו אותנו, לעומת ה"גמילות חסדים" שגם ללא ציווי זה טבעי לנו שנעשה גמילות חסדים. אך אנו רוצים לשמוע ואז נעשה הגמילות חסדים מתוך ציווי וזה המעולה ביותר וזהו הקדמה של נעשה לנשמע תורה עבודה וגמילות חסדים.

בספר "בני יששכר"- "נעשה" הכוונה לתורה הנסתרת בסגולתה עדיין בו' בסיוון, אך "נשמע" את התורה בנגלה ביום נתינתה ביום ז' בסיוון. ועוד ניתן לומר "נעשה" את התנאי שהעולם הסכים לעמוד בו מיום שנאמר בו בבריאתו "יום השישי" שהכוונה ליום השישי בסיוון ואז ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו את יום הז' בסיוון יום קבלת התורה.

הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל באורות התורה פרק ח'– מבאר כך: בוודאי ובוודאי שלא ניתן לקיים את המצוות ללא ידיעת גדריהם ופרטי מעשיהם.

ולכאורה יש להקדים את הנשמע לנעשה, אך ישנה כאן מוכנות פנימית להופעתה של תורה בסגולתה האלוהית תורה שבאה אלינו מעבר לערפילי טוהר מעל ומעבר לכל הצמצומים.
בפסוקים הקודמים דהיינו בפרשת יתרו בסמוך למתן תורה נאמר נעשה. ושם הכוונה ללמוד המעשי לקיומם של המצוות ממש בפועל.
אך "נעשה ונשמע" דהכא מיוחדותו בזה שאנו נעשים שומעים את הסגולה העמוקה שיש בתורה עשייה פנימית סגולתית אלוהית.

הנה מקום איתי להוסיף עוד על הנאמר.

אנו עושים סופרים ומכינים את עצמינו למעמד הר סיני ומתן תורה ארבעים ותשעה יום. בימים אלו התקדשנו וזככנו את נפשינו בארבעים ותשעה זיכוכים ורק לאחר מיכן נזכה שנשמע את קריאת התורה של עשרת הדברות בבוקרו של יום השישי בסיוון הוא חג השבועות.
ערב חג שבועות יבוא תמיד לפני החג עצמו ובמהלך יום החמישי בסיוון נכין אנו את המאכלים המיוחדים והחלביים וגם נפוש קימעה לפני ליל יתקדש חג, גם נעטר את בתי הכנסת בענפים ירוקים כמנהג חז"ל ונבוא לקבל את הקדושה של החג עם רדת החשיכה. כולם יחכו לארבעים ותשע תמימות. נמתין בסבלנות לקבל את התורה השלימה והתמימה בשלמות ובתמימות היותר ראויה כי הלוא על התורה נאמר "תורת ה' תמימה היא משיבת נפש".
אכן קודם נעשה אנו את הלימוד ואת התיקון במהלך הלילה ורק בבוקרו של יום החמישים נשמע פיזית באוזנינו את עשרת הדברות שהינם תמצית כל התורה כולה ועל פי פירוש הרמב"ן כלולים בהם בעשרת הדברות כל התרי"ג מצוות.

נאמר בפרשת בראשית הפסוק המפורסם הידוע לכולנו מקידוש ליל שבת "יום השישי ויכולו השמים" יש בפסוק זה משהו מעניין. יש בפסוק זה ארבע תיבות (מילים) שראשי התיבות שלהם הם של "שם ה'". נציין שזה מופיע לראשונה בתורה.

חלוקת פרקי התנ"ך על פי הנוצרים הייתה שבמילה "ויכולו" מתחיל פרק ב',למה? למה להפריד בין יום השישי לויכולו השמים?
נראה לומר שהייתה כאן כוונה זדונית של אלה שסדרו את פרקי התנ"ך כי רצו הם כנראה עמוקה לתת הפרדה דהיינו להפריד בין היה' – לוה'. כי אם הגמרא שואלת למה השישי בה' הידיעה? כי ידוע שהעולם כולו חיכה ליום השישי שהוא השישי בסיוון שבו ישראל יקבלו התורה שהיא חיינו והיא אורך ימינו. ובפיסוק הפרקים כך כנראה באו הגויים ברשעותם לנסות לקעקע את המהלך בו עם ישראל מוכן יהיה לקבל את התורה ב"שישי בסיון".
אנו שוב ביום השישי בסיוון נעמוד מוכנים ומזומנים לקבל עלינו מחדש את התורה.  ובכלל מהגמרא באמת משמע שניתנה לנו התורה בשבעה בסיוון אך אנו "נעשה" את החג בשישה בסיוון זה הוא הנעשה ורק אחר כך בשבעה בו "נשמע".

(נשלח ע"י ליאור זרחיה)

דברי תורה נוספים בקטגוריות של דבר תורה זה
  • מבחן האופטלגין כמשל
  • טעם המצוות
  • ההפרד וההדבק בביתו של אברהם
  • חמץ ומצה בעולם הקורבנות
  • פרשת משפטים - המלווה בריבית
  • נמשלה התורה לאש ולמים
  • דוד המלך נולד בחג השבועות (גימטריה)
  • https://www.vorts.co.il/wp-content/uploads/MagenDavidS1-e1367510016159.jpg לחצו כאן כדי להוריד את המודעה של וורטס! (230KB)
    רוצים לעזור? הורידו את הקובץ, הדפיסו ותלו על לוח מודעות ציבורי ליד בית הכנסת או בית הספר במקום מגוריכם, ועזרו לנו להפיץ את דבר קיומו של האתר לאנשים נוספים.