נדב ואביהו

הדפסה הדפסה

פירושים רבים ישנם לגבי מהות חטאם של נדב ואביהו. יש האומרים שהקריבו אש זרה, מבחוץ, יש דעה שהקריבו שתויי יין, או שנכנסו מחוסרי בגדים (לא לבושים בכל הבגדים שצריך ללבוש כהן בעת הקרבה).

אחד ההסברים, מתרכז בעיקר בכך שנדב ואביהו עשו את מה שלא נצטוו. השפת אמת מביא בשם חידושי הרי"ם שעיקר העשייה של המצווה הינו הציווי. למרות שנדב ואביהו היו גדולי עולם עם כוונות טובות, מכיוון שלא עשו את מה שנצטוו – נענשו. קל וחומר למי שעושה את מה שנצטווה, אך על פי שלא אם כל ה"כוונות" – שמעשהו חשוב ככל הכוונות. על זהניתן לומר הסבר לפסוק :"זה הדבר אשר ציווה ה' ויר אליכם כבוד ה'". מהו ה"דבר הזה"? הרי לא כתוב לפני כן שום דבר שאפשר לומר שהמילה "זה" מכוונת אליו. אלא שהכלל שנשמע מכאן הינו שמה שציווה ה' תעשו – רק את אשר ציווה. לא פחות ולא יותר.(לא חמש ציציות ולא שלושה בתים בתפילין…)  אהרון ציית לציווי ולכן יצאה אש ואכלה את הקרבן, אולם נדב ואביהו לא שמעו ועל כן יצאה אש ואכלה אותם.
למעשה ניתן לקשר ולומר שלכן נאמר על כל מלאכה ומלאכה שעשו במשכן "אשר ציווה אותם".
וכאשר בני אהרון קלקלו ועשו אשר לא נצטוו, חזרו על עוון העגל שנאמר בו "עשו עגל מסכה אשר לא ציוויתים". זה מסביר את דברי חז"ל על הפסוק שנאמר על אהרון "וגם באהרון התאנף ה' – זה כילוי בנים". חטאם של בני אהרון הזכיר את מעשה העגל.

העונש החמור בא שוב להרתיע שלא לעשות אלא את מה שנצטוו. לא פחות ולא יותר.

(על פי "הגות בפרשיות התורה" מאת יהודה נחשוני)

דברי תורה נוספים בקטגוריות של דבר תורה זה
  • ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרון (שמיני ט,א)
  • "על כל זרע זרוע אשר יזרע טהור הוא" (יא, לז)
  • כי מפריס פרסה הוא... והוא גרה לא יגר טמא הוא לכם (יא,ז)
  • "קחו שעיר עיזים לחטאת ועגל וכבש בני שנה תמימים לעולה" (ויקרא ט' ג')
  • בין אש לשלג
  • להבדיל בין הטמא ובין הטהור
  • "אל תרא יין כי יתאדם"
  • https://www.vorts.co.il/wp-content/uploads/MagenDavidS1-e1367510016159.jpg לחצו כאן כדי להוריד את המודעה של וורטס! (230KB)
    רוצים לעזור? הורידו את הקובץ, הדפיסו ותלו על לוח מודעות ציבורי ליד בית הכנסת או בית הספר במקום מגוריכם, ועזרו לנו להפיץ את דבר קיומו של האתר לאנשים נוספים.

    כתיבת תגובה