למה ראש השנה יוצא דווקא בתשרי? הפן האוניברסלי וההומאני של היהדות

ראש השנה הוא בעיניי אחד החגים המוזרים בלוח השנה היהודי. ה”מוזרות” שלו נובעת משני טעמים עיקריים: הטעם הראשון הוא שמקור המועד “בחודש השביעי באחד לחודש” (כל מראי המקום למטה) לא מתייחס כלל לתאריך עצמו כציון דרך מיויחד. התורה רק מצווה לקיים ביום זה “שבתון זיכרון תרועה מקרא קודש” ,שלא לגמרי ברור מה הטעמים להם. הטעם השני ל”מוזרות” הוא שהבחירה כראש השנה לא הייתה ברירת מחדל, אלא רק אופציה .על פי מסכת ראש השנה, חז”ל מכירים בארבעה “ראשי שנה” שלכל אחד משמעות אחרת, והבחירה ב”ראש השנה” הסופי דווקא בתשרי לא מובנת מאליה. ברשימה קצרה זו אנסה להציג נקודת מבט ערכית על בחירת חז”ל בחודש תשרי כבעל מעמד מיוחד כראשית המחזור השנתי היהודי.

התלמוד במסכת ראש השנה מזכיר ארבעה ראשי שנה: ניסן, אלול, תשרי ושבט. כל אחד מהתאריכים הללו משמש לפונקציה אחרת ואין זה המקום להיכנס לשאלה זו. מה שברור לכל הוא שלגבי שני מועדים אין מחלוקת באשר לתאריך ולמהות: ניסן ותשרי. ניסן הוא בחירה טבעית לראש השנה וזאת מכמה טעמים: ראשית, התורה עצמה בוחרת בחודש הזה כציון תחילת מניין השנים והחודשים :כל המועדים נספרים החל ממנו, כולל “ראש השנה” (חודש שביעי). ניסן הוא מועמד טבעי מפני שהמאורע החשוב ביותר בתולדות עם ישראל -יציאת מצרים -התרחש בניסן. הנוהג של קביעת מחזור זמנים לפי מאורע היסטורי היא בבחינת תופעה נפוצה בתרבויות שונות. למשל, האסלאם קובע את תחילת הספירה לפי ההיג’רה של הנביא מוחמד ואילו הנצרות לפי שנת הולדתו של ישו . טעם נוסף לבחירה בניסן ניתן למצוא במחזור הטבע בא”י. כל מי שאי פעם הסתובב במרחבי הארץ בחודש ניסן זכה להתפעם מיופיו של האביב, העונה המסמלת יותר מכל את מחזור ההתחדשות של הטבע. בחירת ניסן היא ליצור אנלוגיה בין מחזור החיים מתחדש יחד עם הטבע .אגב, בחירה זהה הייתה לרומאים שהתחילו את מניין השנים גם באפריל ושמות החודשים עד היום הם אזכור לכך.

כעת נעבור לתשרי. לבחירה בתשרי כראש השנה יש כמה טעמים. הראשון שבהם הוא המסורת הגורסת ש הראשון לתשרי הוא היום השישי לבריאת העולם, קרי היום בו נברא האדם הראשון . זהו ללא ספק מאורע המצדיק להעמיד את תשרי בתור תחילתו של מחזור זמנים. הטעם השני נוגע למחזור הטבע בארץ ישראל: חודש תשרי הוא ראשית תקופת הסתיו ובוא היורה (והגשם הראשון). הסתיו הוא אכן לא תקופת ״התחדשות״ של הטבע במובן הקלאסי של האביב, אבל לכל מי שמכיר את חיי החקלאות בארץ יודע שהסתיו הוא תחילת המחזור החקלאי עם הזריעה והחריש. נדגשי שזהו מחזור של שילוב מחזוריות הטבע ועבודת האדם ועל כך בהמשך .

הייתי רוצה לגעת בהבדל מהותי נוסף בין ניסן ותשרי על מנת לנסות ולהבין את הבחירה בתשרי. נתחיל מזה שמהרגע הראשון קיים התח המתמיד ביהדות בין הממד הפרטיקולרי לאוניברסלי. איך זה מתקשר לבחירת החודש של ראש השנה? ובכן ניסן וחג הפסח מדגישים את הגאולה הפרטיקולרית של היהודים. בחירה בו כראש השנה נגזרת ממתן קדימות לשחרור עם ישראל בלבד משעבוד מצרים .לעומתו תשרי -על פי מסורת חז”ל על הבריאה -מסמלת בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים את המימד האוניברסלי. לפיכך הבחירה בתשרי ולא בניסן, כראש השנה יש בה מסר עמוק החורג מהאספקט הקלנדרי. הבחירה בשתרי משמעותה זהו ראש השנה אקסלוסיבי- של עם ישראל בלבד- אלא של האנושות כולה. ניתן להקיש זאת גם מהפונקציה של כל אחד מן התאריכים: ניסן משמש למניין שנות וחודשי מלכות מלכי ישראל, ואילו תשרי משמש למניין שנות וחודשי המלכים הזרים (וגם דיני שמיטה, אבל זה לא המקום להיכנס לכך). אפילו חכמי בגמרא ערים להבדל ״עתידין להיגאל בניסן/תשרי״ במחלוקת בין רבי אליעזר לרבי יהושוע על הגאולה (לא ארחיב על זה את הדיבור).

לבחירה בתשרי יש גם ממד אוניברסלי נוסף הנוגע במהות הבריאה ומקומנו כנבראים בצלם אלוהים ונזר הבריאה. עם כל הכבוד לפריחה המשכרת של ניסן יש להודות שהיא אך ורק פועל יוצא של מחזור הטבע שאין לו לאדם שום מעורבות בו. גם ביערות העד שרגל אדם לא דרכה מתקיים מחזור טבעי נפלא. לעומת זאת, מחזור החיים החקלאי לא יכול להתקיים ללא מעורבות פעילה של האדם. לפיכך החקלאות ותשרי מייצגים את ייעדונו בעולם הזה :לא עוד משקיפים פאסיביים הנהנים מכל טוב הבריאה ללא מאמץ אלא גורם אקטיבי שהעשיה והיצירה הממצות את האנושי שבתוכנו. הייעוד שלנו הוא ליצור סינתזה עם הטבע ובני אדם אחרים והחקלאות היא רק ביטוי עתיק לכך .

ייתכן שזו הסיבה שחז”ל בבואם לקבוע את תאריך בריאת האדם ואת ראש השנה (ואני מדגיש בריאת האדם ולא בריאת העולם) הוא דווקא בתחילת תשרי. יש פה משום מתן דגש על מקומו האקטיבי של האדם בעולם. לניסן אין שום מימד של בריאה אנושית . לעומת זאת ביום השישי האדם לא רק נברא גם נצטווה האדם “לשמרה ולעבדה” (את האדמה). ללמדך שהבריאה של האדם מתקיימת רק כאשר הוא בעצמו נופך לשותף לבריאה. בניסן אנו רק צופים סבילים בבריאה, בתשרי אנו שותפים .

שנה טובה

מקורות

”דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ. כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַ-ה’.” (ויקרא כ”ג, כ”ג-כ”ה) ”וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם. וַעֲשִׂיתֶם עֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ.” (במדבר כ”ט, א’-ו’)

“ארבעה ראשי שנים הם. באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים.באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה.רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים, באחד בתשרי.באחד בתשרי ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות, לנטיעה ולירקות.באחד בשבט, ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי.בית הלל אומרים, בחמשה עשר בו” (מסכת ראש השנה א א)

“רבי אליעזר אומר: בתשרי נברא העולם, …בניסן נגאלו, בתשרי עתידין ליגאל. רבי יהושע אומר: בניסן נברא העולם, …בניסן נגאלו, בניסן עתידין ליגאל” (ראש השנה, י’, ע”ב – י”א, ע”א)

וַיִּקַּח ה’ אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ: (בראשית ב טו).

(נשלח ע”י צבי)