דבר תורה לבר מצוה

בגיל 13 מתחייב הבן במצוות, נקודה שמעניין לעמוד על טיבה היא מדוע בגיל מסוים חל פתאום חיוב כזה.

כדי שנוכל להבין מהי הסיבה, עלינו לבדוק מה דורש קיום המצוות ומתוך כך להסיק מדוע פתאום חל חיוב על האדם, שלא חל עליו לפני כן.

קיום מצוות דורש מהאדם ריסון עצמי. המצוות הן חוק חיצוני אשר מטילות על האדם לבצע מעשים אשר אינם עולים בהכרח בקנה אחד עם רצונו הפנימי ותשוקותיו. יתרה מכך, המצוות ברובן הן ריטואלים ומעשים אשר נראים כחסרי תוחלת. כאשר אדם תוקע בשופר או מנענע לולב הוא עושה מעשה אשר בינו לבין זריקת אבן או כדרור כדורגל אין שום הבדל מעשי. כולן, פעולות אשר נראות טכניות ותו לא.

כדי שהמעשים יהיו בעלי משמעות ולא סתם ריטואלים חסרי תוכן, יש להעניק להם משמעות. על ידי הבנת משמעות המצוות.

על האדם להבין מה משמעותה של התעטפות בטלית, ותקיעה בכמה סיבים שנלקחו מראש של אייל. אדם צריך להבין שטבילה במקווה היא יותר מהידרותרפיה בימי הקיץ החמים. על ידי הבנת משמעותו של קיום המצוות ושל השלכותיו, תתמלאנה המצוות תוכן, והדגש בקיומן יהיה בסמליות, בהשלכותיהן ובמה שהן מייצגות, ופחות במעשה הטכני עצמו.

התורה קבעה כי בגיל 13 הבן מגיע לבגרות מסוימת המתבטאת בשני מישורים. הראשון הוא שיש לו היכולת לריסון עצמי, לבלימה עצמית וקיום דברים העומדים אף מעבר לרצונו הרגעי. השני הוא שבגיל זה האדם רוכש את היכולת להבנת השלכות מעשיו, הבנת המשמעות העומדת מאחורי הדברים ואת תכליתם, ולכן בגיל זה חל חיוב קיום המצוות.

שנזכה להכפיף עצמנו בפני רצון ה’, ולהבין ולהעניק משמעות לקיום המצוות.

(נשלח ע”י יואב גלזנר)