הא לחמא עניא

האמירה “הא לחמא עניא” איננה מיועדת רק ליושבים סביב השולחן בסדר, כדי להזכיר להם את המאורע ההיסטורי.

פסח הוא גם החג שבו מארחים עניים סביב שלוחן הסדר – “כל דכפין ייתי וויכול”. אותם העניים יכולים להרגיש רע עם העובדה שעליהם להזדקק למתנת בשר ודם, ולשבת עצובים ומדוכדכים. האמירה הזו מיועדת גם אליהם, לעידודם – אל תרגישו מושפלים או עצובים. גם אבותינו, כאשר יצאו ממצרים, נמצאו כולם במצב הזה שבו היה עליהם לאכול לחם-נדבה, ואחר כך הקב”ה הושיעם והעלה אותם. גם אתם, למרות המצב בו אתם כעת, – כל דכפין ייתי ויכול – וגם לכם עוד יעזור הקב”ה – “השתא הכא – לשנה הבאה בארעא דישראל, השתא עבדא – לשנה הבאה בני חורין”.

דווקא ההצגה הברורה של העוני והירידה שהיתה בהתחלה, מראה לעני, וגם לנו, את האפשרות הברורה שיש בתקווה.

(על פי “בינה לעתים”, מתוך הספר “מאוצרנו ישן”/ב.יאושזון)