על הפשרה

הדפסה

פתיחה: אהרן וחור

בפרשת כי תשא מתרחש חטא העגל. כך מתארים חז"ל את מהלך העניינים: "דאמר רבי תנחום בר חנילאי לא נאמר מקרא זה אלא כנגד מעשה העגל שנאמר 'וירא אהרן ויבן מזבח לפניו'. מה ראה? א"ר בנימין בר יפת א"ר אלעזר: ראה חור שזבוח לפניו, אמר: אי לא שמענא להו השתא עבדו לי כדעבדו בחור ומיקיים בי 'אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא' ולא הויא להו תקנתא לעולם מוטב דליעבדו לעגל אפשר הויא להו תקנתא בתשובה". (סנהדרין ז.)

הדילמה של אהרן די מובנת, וכדי לחדד עוד יותר את הדילמה נשתמש במשל: במקרה שמכונית מתחילה להחליק, הנהג יכול לנסות להזיז את כל ההגה לכיוון ההפוך – ולהסתכן בהתהפכות, והוא יכול גם לסובב את ההגה בהתאם לכיוון ההחלקה, וכך בהמשך להסיט את ההגה בצורה איטית כדי לחזור למצב התקין.

זה נכון לא רק בנהיגה, אלא גם בהקשרים נוספים, ולענייננו, כשרואים מישהו עושה מעשה לא טוב ניתן להגיב בשתי דרכים: אפשר לבחור 'ללכת ראש בראש', לדבוק באמת ולא לוותר משום סיבה – אבל להסתכן בכישלון טוטאלי. לחלופין, ניתן לבחור לשתף פעולה עם אותו אדם, ובהמשך לנסות להסיט אותו לכיוון הנכון.

כאשר משה לא ירד מההר והעם התחיל להתפרע, אהרון הבין שאם הוא לא יעשה דבר תתחולל מלחמת אחים. כשהוא מבין שזה המצב, הוא מחליט לפעול כדי למנוע את פרוץ המלחמה, ולשם כך מוכן אפילו לשתף פעולה במידת מה עם החוטאים.

האם יש להציל מה שאפשר?

מאז אהרן הכהן, השאלה הזו ממשיכה להישאל לאורך הדורות, וגם אנו פוגשים בה במקומות רבים בחיים: האם לדבוק באמת אחת, לראות הכל כשחור ולבן, או שיש לשתף פעולה כדי שנוכל אחר כך להחזיר את המצב למקום טוב יותר, אפילו אם נשלם מחירים כבדים בטווח הקצר.

מה עושים? אין תשובה ברורה מה האפשרות הנכונה, וצריך לדון כל מקרה לגופו: לעיתים נכון יותר לא לוותר אפילו על קוצו של יוד, ולעיתים עדיף לנקוט בדרך הפשרה. ועדיין, גם אחרי ההכרעה כיצד לנהוג, תישאר עננה של חוסר וודאות: האם נהגנו נכון? האם אפשר היה להציל יותר?

גם השאלה האם נהגנו כשורה לאחר מעשה אינה חדשה: עוד לגבי אהרן הכהן לא ברור אם הוא נהג כשורה. בגמרא בסנהדרין (דפים ו'-ז') רואים שכבר חז"ל עסקו בשאלה זו, וגם בהבנת הגמרא שם על אהרן לפיהם "לא נאמר מקרא זה אלא כנגד מעשה העגל" (סנהדרין ז.), נחלקו הראשונים: רש"י (שם ד"ה "אלא"), אף שבפירושו לתורה (בעיקר לפרק ל"ב בספר שמות) עמל להסביר מדוע חומרת המעשה פחותה משנדמה, סובר שהכוונה לפסוק "וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ נִאֵץ ה'" (תהלים י', ג), וממילא אין כאן שבח, אלא גנאי על כך "שעשה אהרן פשרה בינו לבין עצמו, והורה היתר לעצמו". לעומת זאת, בתוספות (שם ד"ה "כנגד") סברו שהכוונה לפסוק "תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ וְעַוְלָה לֹא נִמְצָא בִשְׂפָתָיו בְּשָׁלוֹם וּבְמִישׁוֹר הָלַךְ אִתִּי וְרַבִּים הֵשִׁיב מֵעָוֹן" (מלאכי ב', ו), ועל כן הבינו שיש כאן שבח להתנהגותו של אהרן.

ההתלבטויות התמידיות בשאלה במה לבחור אינן נעצרות באהרן הכהן, וממשיכות לעלות גם בימי חורבן הבית השני: רבן יוחנן בן זכאי אמר "תן לי יבנה וחכמיה" (גיטין נו:) והיה מוכן לוותר על ירושלים על מנת שלא לאבד הכל, ועל כך בדיוק מבקר אותו בחריפות רבי עקיבא, ואומר שהיה עליו לבקש שכל ירושלים תינצל (שם). ייסורי הנפש הכרוכים בהחלטה הרת גורל זו לא פסחו על רבן יוחנן בן זכאי עצמו, וכל ימיו התחבט בשאלה האם נהג נכון או שלא, עד כדי כך שלפני מותו הוא מכריז: "יש לפני שני דרכים, אחת של גן עדן ואחת של גיהנם, ואיני יודע באיזו מוליכים אותי" (ברכות כח:).

אסתר והדילמה בשושן

מאהרן הכהן ורבן יוחנן בן זכאי, נפנה לשאלה 'אקטואלית' יותר בימי אדר, מעשיה של אסתר. נפתח בתיאור המשא ומתן שלה עם חכמים:

"שלחה להם אסתר לחכמים: כתבוני לדורות! שלחו לה: הלא כתבתי לך שלישים, שלישים ולא רבעים. עד שמצאו לו מקרא כתוב בתורה: 'כתב זאת זכרון בספר'. 'כתב זאת' – מה שכתוב כאן ובמשנה תורה. 'זכרון' – מה שכתוב בנביאים. 'בספר' – מה שכתוב במגלה". (מגלה ז.)

בין אסתר לחכמים מתנהל דיון בשאלה האם להוסיף את מגילת אסתר לתנ"ך. חכמים אומרים לאסתר שהיא לא חידשה כלום. על מלחמת עמלק כבר שמענו יותר מפעם אחת – מלחמת יהושע בזמן המדבר, ומלחמת שאול בעמלק בימי מלכות ישראל. אם כן, מקשים חכמים, איזה ערך יש בהוספת מגילת אסתר לתנ"ך?

התשובה של אסתר פשוטה: זה לא אותו דבר. המלחמה בזמן המדבר נערכה כשמשה ליווה את העם ביושבו על ההר בידיים מורמות והיה שם גילוי שכינה של ממש. בהמשך, במלחמתו של שאול, גם אם גילוי שכינה ממשי לא היה, בוודאי היה לו צבא גדול ועדיף על העמלקים המפוזרים והנודדים, ולכן היה ברור אז שישראל יילחמו ולא יירתעו. לעומת זאת, בפרס הייתה מלחמה מסוג אחר. שם עם ישראל נמצא אחרי חורבן, בגלות, בהסתר פנים. שם עמלק חולש על עמדות הכוח בממלכה ויכול לעשות מה שהוא רוצה – ועל אף כל זאת, ישראל נלחמו בו. זה החידוש של אסתר, ועל כן הודו לה חכמים והסכימו לדבריה "כתבוני לדורות".

החידוש של מלחמת עמלק בשושן נוגע גם לדברינו הראשונים, על שאלת הפשרה: יש אנשים שמבקרים את אסתר על כך שאמרה: "וְאִלּוּ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת נִמְכַּרְנוּ הֶחֱרַשְׁתִּי" (אסתר ז', ד), וכך הסתפקה – לפחות בשלב ראשון – בהצלה גשמית ממוות, גם במחיר עבדות. אבל דומני שאיננו נמצאים במקום שמאפשר לנו לבקר את אסתר על כך, ואפילו יש בכך משום  יוהרה לא קטנה: אסתר ניצבה בפני אותה החלטה שבפניה ניצב אהרון – האם 'ללכת על כל הקופה' ולהסתכן בהפסד מוחלט וכולל, או לשתף פעולה ולבקש הצלה קטנה יותר, עם כל החסרונות שבדבר.

אסתר הכריעה לטובת שיתוף פעולה כי לא הייתה לה ברירה: מי יודע האם אחשורוש היה מקשיב לה אילו הייתה מבקשת הצלה מוחלטת מייד בשלב הראשון: אולי הוא היה אומר שהמן חשוב לו מידי, שהמן אחראי על יותר מדי דברים אחרים או שהוא לא יכול לוותר על המן. אולי הוא היה אומר שהוא מפחד מהכוח שיש להמן. יכול להיות שדווקא הוספת אפשרות הביניים לבקשתה של אסתר – "וְאִלּוּ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת נִמְכַּרְנוּ הֶחֱרַשְׁתִּי" – היא זו שהצילה את היהודים.

חתימה

החובה להכריע, לעיתים לטובת פשרות בעייתיות, שייכת לא רק אצל אסתר, אלא גם בדורות הבאים. דוגמא לדבר, אילו מישהו היה מבקש שהיהודים יישארו בגטאות במקום להישלח למחנות ההשמדה – ברור שלא היינו מבקרים אותו על כך, אלא מהללים אותו על שזכה להציל יהודים ממוות לחיים. אכן, השארת היהודים בגטו רחוקה מאוד מהמצב האידיאלי הרצוי, אבל אנחנו צריכים להתייחס גם למה שהיה יכול לקרות אילולא השגת הפשרה (הבעייתית), מה שבהחלט קרה בשואה.

אכן, האידיאל הוא בהחלט שגם גטאות לא יהיו, שעם ישראל לא יהיו עבדים ושעם ישראל לא יעבוד את העגל. אבל אנחנו לא חיים בעולם אידיאלי, אלא בעולם מורכב, וממילא עלינו להפנים זאת ו'לעבוד עם מה שיש' לנו כדי להגיע למצב הטוב ביותר שניתן להגיע אליו. השאלות הללו צצות כל הזמן ואנחנו צריכים לדעת לשים לב לשיקולים השונים ולהחליט לטובת מי מהם להכריע. זה לא קל. אלו החלטות קשות ולפעמים צריכים גם לקחת עליהם אחריות. לפי המדרש אהרון עצמו אמר: "מוטב שיתלה הסרחון בי ולא בישראל" (ויקרא רבה י', ג).

מה אפשר לעשות בכל זאת? כשאפשר, כדאי מאוד להתייעץ עם אנשים אחרים – הן משום שההתייעצות מאפשרת לאדם לסדר לעצמו את השיקולים השונים שישנם, וכמובן, גם משום שכך האדם עשוי לקבל עצות שתסייענה לו בהתמודדות עם המצב: עלינו לקחת אחריות במקרה הצורך, עם כל המחיר שכרוך בכך, תוך מאמץ מירבי להגיע להחלטה הנכונה ביותר.

(הרב משה ליכטנשטיין. נשלח ע"י ישיבת הר עציון. השיחה ניתנה בסעודה שלישית שבת קודש פרשת כי תשא ה'תשפ"א. סיכם מרדכי סמבול, ערך אביעד ברסטל. סיכום השיחה לא עבר את ביקורת הרב. כל הזכויות שמורות לישיבה ולרב).