התבודדות
רבי נחמן מדמה את האדם שמתקשה לדבר עם הקב״ה, ללוחם אמיץ שעבר מלחמות רבות, פרץ דרך חומות בצורות, ובעומדו על שער הניצחון לכבוש את העיר שנלחם עליה זמן רב, חוטים של כורי עכביש חוסמים את הכניסה לשער הניצחון… אותו לוחם עודנו אוחז את חרבו שלופה בידו, התייאש ונסוג לאחור בגלל אותם כורי עכביש… אדם קם כל בוקר, משתדל לעשות כמה שאפשר, להתפלל להיזהר ממאכלים לא כשרים, לשמור שבת , להתנהג ביושר , בקיצור.. סר מרע ועושה טוב! אך כשמגיעה העת לדבר עם הקב״ה להתחבר בצורה הכי פשוטה ואמיתית שאפשר, כמו שהיו נוהגים אבותינו, לפני שתיקנו לנו את תפילת שמונה עשרה, פה נמצאת נקודת השבירה… אין מה להגיד, זה ״גדול עלינו״
את זה רק הנשים הזקנות ״שלא יודעות להתפלל״ נוהגות לעשות ליד המזוזה… כותב הרמח״ל במסילת ישרים, אדם צריך לדבר עם הקב״ה ״כאשר ידבר איש אל רעהו״ !!! לא כמו עבד לאדון, לא כמו בן לאבא, וגם לא כתלמיד לרבו.
כמו חבר.! לפרט את הכל, לשפוך את הלב, לשתף גם בדברים הכי קטנים, שבוודאות לא יעניינו אף אחד אחר חוץ ממי שאכפת לו ממך באמת. למי יש חבר כזה בעולם ? לכל יהודי!!! ואם אתה חושב שלא מעניין את הקב״ה שנפל לך כפתור מהחולצה, או שאתה מחפש דירה, ולכן ממילא אין צורך לשתף אותו, אז חבל… כי יש מי שיכול לשמוע, ולעשות…
(נשלח ע"י ניסים חודדה)