ויקרא – קירוב והקרבה
"אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם."
מה פשר המילה 'קרבן'? לקרב ולהתקרב.
את מי ולאן מקרבים? בשלב הראשון, הבעלים מקרבים את הבהמה שהקדישו כקרבן לבית המקדש, כדרישת הפסוק "אם עולה קרבנו מן הבקר זכר תמים יקריבנו אל פתח אהל מועד יקריב אותו לרצונו לפני ה'".
אין הבעלים רשאים לדרוש מהכוהנים לקחת מביתם את הבהמה ולהעלותה לבית המקדש, אלא הם בעצמם נדרשים להביא ולקרב בהמתם לבית ה'.
מדוע חשוב שהבעלים יביאו את הבהמה לבית המקדש? התיקון והכפרה על חטא נעשית ע"י העמל והיגיעה של החוטא, במוכנות שלו להתקרב לבית המקדש, בבחינת "והיה כל מבקש ה' יצא אל אוהל מועד" [אוהלו של משה קרוי כמו המשכן-המקדש "אוהל מועד" שבו מתוועדים ונפגשים עם משה והשכינה].
כאשר החוטא מגלה מוכנות להקריב, ולוותר על הנוחות שלו, ולשבור את שגרת חייו, וללכת לבית המקדש [דבר שהיה כרוך בעזיבת ביתו ופרנסתו במשך מספר ימים] – הוא מוכיח עד כמה רצונו להתקרב לבורא, חזק ואיתן. לכן התורה מדגישה בפסוק, את עניין הרצון של המקריב "לרצונו".
בתפיסה עמוקה יותר, הקרבן מקרב את החוטא לקב"ה, את הבן שסרח לאביו הרחום שבשמים. הנביא ישעיה (פרק נט, ב) אומר "כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלה-יכם, וחטאותיכם הסתירו פנים מכם משמוע".
החטא יוצר ניתוק ופירוד בין בן המלך למלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. נמצא אפוא, שתפקידו המרכזי של הקרבן, לקרב ולאחד ולשקם מחדש את מערכת הקשרים בינינו לבין ה'.
מלבד קרבנות החובה, שמטרתם לכפר ולנקות את חטאים, היו גם קרבנות נדר ונדבה, שאדם מיוזמתו ו"מרצונו" החליט להקדיש בהמה כקרבן לבית המקדש. אף המניע לקרבנות הנדבה הינו רצון להוסיף ולהתקרב לבורא יתברך, גם אם לא חטא כנגדו בחטא כלשהו.
משל לבעל הקונה פרחים לאשתו, לא בשביל לפייס את אשתו בגלל מתח וריב שהיה ביניהם, אלא כדי להרבות אהבה ואחווה ביניהם [אחד מטעמי מצות משלוח מתנות – להרבות אהבה ורעות בין חברים, על אף שאין מתח ופירוד ביניהם].
(נשלח ע"י אהרון שטראוס)