עיונים של קריאת התורה
המשנה במגילה (כא.) אומרת: בשני וחמישי ובשבת במנחה – קורין שלשה אין פוחתין מהן ואין מוסיפין עליהן ואין מפטירין בנביא. בראשי חדשים ובחולו של מועד קורין ארבעה אין פוחתין מהן ואין מוסיפין עליהן ואין מפטירין בנביא. זה הכלל כל שיש בו מוסף ואינו יום טוב קורין ארבעה, ביום טוב חמשה, ביוה"כ ששה, בשבת שבעה, אין פוחתין מהן אבל מוסיפין עליהן ומפטירין בנביא.
הגמרא מסבירה הני שלשה כנגד מי? אמר רב אסי כנגד תורה נביאים וכתובים, רבא אמר כנגד כהנים לוים וישראלים.
תני רב שימי אין פוחתין מי' פסוקין[1] בבית הכנסת וידבר עולה מן המניין (פרש"י וידבר ה' אל משה לאמר, אע"פ שאין ללמוד ממנו כלום), הני עשרה כנגד מי? א"ר יהושע בן לוי כנגד עשרה בטלנין שבבית הכנסת, רב יוסף אמר כנגד עשרת הדברות שנאמרו למשה בסיני, רבי לוי אמר כנגד עשרה הילולין שאמר דוד בספר תהלים, ורבי יוחנן אמר כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם.
הגמרא מסבירה את הסיבה למספר עולים שונה בכל מועד: נקוט האי כללא בידך כל דטפי ליה מילתא מחבריה (כל יום העודף דבר מחבירו) טפי ליה גברא (עולה ) יתירא, הלכך בר"ח ו(בחול) מועד דאיכא קרבן מוסף קורין ארבעה, ביו"ט דאסור בעשיית מלאכה חמשה, ביוה"כ דענוש כרת ששה, שבת דאיכא איסור סקילה שבעה.
הני שלשה, חמשה, ושבעה כנגד מי (מגילה כג.)?
- כנגד ברכת כהנים (שלשה תיבות בפסוק ראשון, וחמשה בפסוק שני ושבעה בפסוק שלישי).
- כנגד שלשה שומרי הסף, חמשה מרואי פני המלך ושבעה רואי פני המלך. פרש"י רואי פני המלך שבעה הם כדכתיב "שבעת שרי פרס ומדי רואי פני המלך היושבים ראשונה במלכות" (אסתר א, יד), ומהם יש חמשה חשובים כדכתיב בסוף מלכים "ויקח רב טבחים את שריה כהן הראש ואת צפניהו כהן משנה ואת שלטשת שמרי הסף" (מלכים-ב כה, יח) שלשה שומרי הסף בסוף ספר מלכים וכנגדן תיקנו אלו מעין דבר מלכות. התוס' (בד"ה הני) מקשה שלא יתכן לומר שתקנו חכמים כנגד ענינו של אותו רשע (אחשוורוש), לכך פירש ר"ת אותן הכתובים "ושבעה אנשים מראי פני המלך" (ירמיה נב, כה) ובמלכים (ב כה, יח) כתיב חמישה רואי פני המלך. ובירושלמי מפרש שהשנים שלא הוזכרו במלכים הם סופרי הדיינין.
הני ששה דיוה"כ כנגד מי? כנגד ששה שעמדו מימינו של עזרא וששה משמאלו שנאמר "ויעמוד עזרא הסופר על מגדל עץ אשר עשו לדבר ויעמוד אצלו מתתיה ושמע ועניה ואוריה וחלקיה ומעשיה על ימינו ומשמאלו פדיה ומישאל ומלכיה וחשום וחשבדנה זכריה משלם" (נחמיה ח, ד) הני שבעה הוו. היינו זכריה היינו משלם! ואמאי קראו משלם? דמישלם בעובדיה (תמים במעשיו).
המפטיר בנביא לא יפחות מעשרים ואחד פסוקין כנגד שבעה שקראו בתורה (לא פיחת כל אחד מג' פסוקים).
כמה עולים יש בתענית ציבור?
ת"ש זה הכלל כל שיש בו ביטול מלאכה לעם (פרש"י במה שהן מאחרין בבית הכנסת) כגון תענית צבור (שמותר במלאכה רוב תענית צבור מותרין במלאכה חוץ משל גשמים אמצעיים ואחרונים) ותשעה באב (נמי מותר במלאכה אלא במקום שנהגו) קורין ג', ושאין בו ביטול מלאכה לעם כגון ראשי חדשים (פרש"י אין בו ביטול מלאכה כל כך שאין הנשים עושות בו מלאכה) וחולו של מועד (שהרי באין לבית הכנסת יותר מימות החול, לפי שאין עושין בו מלאכה אלא בדבר האבד) קורין ד' (מגילה כב.).
[1] התוס' (בד"ה אין) מקשה שהרי בפרשת עמלק דליכא אלא תשעה פסוקים? י"ל דשאני פרשת עמלק דסידרא דיומא הוא ומפסיק ענינא ביה ומש"ה אין לחוש דהכי נמי אמרינן לקמן (דף כג.) דאין מפטירין פחות מכ"א פסוקים והיכא דסליק עניינא קורין שפיר בפחות. וכ"כ השו"ע בסי' קלז, ומשנה ברורה בס"ק ג מסביר שחז"ל לא רצו להוסיף עליהם איזה פסוקים מלמטה או למעלה, לרמז שמפני שעמלק גרם להיות השם והכיסא חסר, כדכתיב "כי יד על כס יה", כך יהיו פרשותיו חסרות.
(נשלח ע"י יעקב חזן. מתוך הספר "תפילת יעקב")