עיונים במנהגי ותפילות מוצאי שבת

מדוע רגילין להזכיר את אליהו הנביא במוצ"ש?

מכיוון שהוא עתיד לבשר את הגאולה. איתא בעירובין מג : מובטח להן לישראל שאין אליהו בא לא בערבי שבתות ולא בערבי יו"ט . וע"כ אנו מתפללין כיון שעבר השבת ויכול (עכשיו) לבוא, שיבוא ויבשרנו (הטור בסימן רצ"ה)

מדוע מבדילים בתפילה מוצ"ש?

איתא בברכות לג. – אמר חייא בר אבא אמר רבי יוחנן אנשי כנסת הגדולה תקנו להם לישראל ברכות ותפילות, קדושות והבדלות, בתחילה קבעוה ( הבדלה) בתפילה, העשירו קבעוה על הכוס, חזרו והענו קבעוה בתפילה, והם אמרו המבדיל בתפילה צריך להבדיל על הכוס.

הטעם שקבעו לומר "אתה חוננתנו" בברכת חונן הדעת מבואר בירושלמי שאסור לו לאדם לתבוע צרכיו קודם שיבדיל ( ולכן קבעוה בברכה הראשונה של הבקשות של חול), אי נמי מהבבלי שאם אין בינה אינו יודע להבדיל ועוד דילמא אתי למיטרד לכן קבעוה באתה חונן בתחילת התפילה, ולא תהיה לו טרדה, שבתחילת התפילה אדם יכול לכיוון יותר מאמצע התפילה לכן תקנו באתה חונן (טור בסימן רצ"ד), יעויין בילקוט יוסף שם ס"ב.

טעם נוסף ( מובא בטור בסימן רצ"ו) נמצא בבית איש חי פרשת ויצא ס"ד – כתוב בזוהר הקדוש בפרשת בראשית דף יד: – ובשירותא , מבדלי בצלותא ומבדילי על הכוס, פרחי מתמן וכו' . וכתבתי שם בסיעתא דשמיא בהגהותיי על הזוהר , הכוונה שמגרשים לאותם המזיקים בהדרגה: בתחילה אומרים הבדלה בצלותא דלחש ובזה נעקר ונתלש כוח פנימי של המזיקין , ואחר כך "שיר של פגעים" ( יושב בסתר עליון) ובזה נעקר ונתלש כוח האמצעי שלהם, ואחר כך הבדלה בקול רם ובזה נתלש כח החיצוני שלהם. ואז פרחי לגמרי ואזלי להו למדברא וכו'.

מדוע נהגו הנשים שלא לשתות יין בהבדלה:

עץ הדעת בו הכשילה חוה את אדם הראשון היה גפן (ברכות מ.) ולכן במוצ"ש אינה טועמת מהגפן שעל ידי החטא ניתן לה דם נידות להבדילה מן האדם ( של"ה) ולפי זה מותר להם לשתות מההבדלה על חמר מדינה.

טעם נוסף מפני שכבתה נרו של עולם ( אדם הראשון) ובשו"ת קרית חנה דוד חלק ב' ( ס'לז) כתב שבטעם מפני שסחטה ענבים ונתנה לאדם הראשון, ובזה גרמה לערב טוב ברע, ואנחנו בכח מצוותנו ומעשינו אנו מבדילין בין האור לחושך ובין קודש לחול ומשום שהיא גרמה להתערב לכך אינה טועמת.

כאשר חל יו"ט במוצ"ש אומרים קידוש והבדלה על כוס אחד ואין חוששין משום שאין עושים מצוות חבילות חבילות מבואר בגמרא ( פסחים קב:) שמשום דקידושא ואבדלתא חדא מילתא היא ( יעויין בילקוט יוסף ס' רצ"ט הערה ג').

(נשלח ע"י יעקב חזן)