תפילתו של ר' נחוניא בן הקנה

הדפסה הדפסה

"ר' נחוניא בן הקנה היה מתפלל בכניסתו לבית המדרש וביציאתו תפלה קצרה. אמרו לו: מה מקום לתפילה זו? אמר להם: בכניסתי אני מתפלל שלא יארע דבר תקלה על ידי, וביציאתי אני נותן הודאה על חלקי.

תנו רבנן: בכניסתו, מהו אומר? 'יהי רצון מלפניך ה' א-לוהי שלא יארע דבר תקלה על ידי ולא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חברי ולא אומר על טמא טהור ולא על טהור טמא ולא יכשלו חברי בדבר הלכה ואשמח בהם'.
ביציאתו מהו אומר? 'מודה אני לפניך ה' א-לוהי ששמת חלקי מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקי מיושבי קרנות, שאני משכים והם משכימים, אני משכים לדברי תורה והם משכימים לדברים בטלים; אני עמל והם עמלים, אני עמל ומקבל שכר והם עמלים ואינם מקבלים שכר; אני רץ והם רצים, אני רץ לחיי העולם הבא והם רצים לבאר שחת". (ברכות כח ע"ב)

כמו הרבה גמרות אחרות, גם גמרא זו עומדת על הגבול שבין הלכה לאגדה. הרמב"ם בפירושו למשנה קובע שתפילות אלו הן חובה. הוא מביא ראיה לדבריו מכך שהברייתא משתמשת בניסוח "מהו אומר", ולא "מה היה אומר" – הרי שר' נחוניא אומר זאת להלכה. הריטב"א, לעומתו, סבור שזו תפילת נדבה בלבד. בדומה לזה, ערוך השולחן פוסק שתפילה זו מיועדת רק לפוסקים העומדים בפני פסיקות הלכה.

בנוגע לתוכנה של התפילה, שאלו במשנה "מה מקום לתפילה זו?". הרב קוק מסביר שבדרך כלל תפילה נאמרת בשעת סכנה או קושי כלשהו. לכן, חז"ל שאלו מה מקום לתפילה לפני כניסה לבית המדרש – מהן הסכנות הכרוכות בלימוד בבית המדרש? אך ר' נחוניא הבין, כנראה, שגם בבית המדרש הוא עומד בפני אתגרים רוחניים ומוסריים לא פשוטים, ולכן בהחלט 'יש מקום לתפילה זו'.

בכניסתו לבית המדרש, היה ר' נחוניא מתפלל, בין השאר: "ולא אכשל בדבר הלכה, וישמחו בי חברי". בעל ה"אהבת איתן" מציין שטעויות הן חלק בלתי נפרד מתהליך הלימוד, אך מי שמתפלל את תפילתו של ר' נחוניא לפני כניסתו לבית המדרש מבקש להתחמק אפילו מהטעויות הראשוניות שבמהלך הלימוד. הדרך לעשות זאת תלויה בעובדה ש"ישמחו בי חברי": רק חבורת לימוד חיובית ותומכת, בה תלמידי חכמים מחזקים ומשלימים אחד את השני, עשויה לעזור לאדם להימנע אפילו מהטעויות האלו, שהיחיד בדרך כלל אינו יכול להימלט מהן.

ביציאה מבית המדרש, מודה ר' נחוניא לקב"ה על הלימוד. אך מדוע לו לאדם לומר "הם רצים ואינם מקבלים שכר"? ברור לכולנו שגם למי שאינו עוסק בלימוד תורה, ואפילו אם הוא עוסק בדברים לא-חשובים, יש רווח כלשהו – נפשי, רוחני או גשמי. התשובה הפשוטה ביותר היא שה"שכר" שמתכוון אליו ר' נחוניא הוא שכר רוחני, ולא גשמי. אך ל"חפץ חיים", בפירושו על התורה, יש פירוש אחר: הוא מבין שלכל מי שעוסק במשהו, יש שכר כלשהו, אך יש להבחין בין שכר המגיע רק בעקבות התוצאות שהושגו במעשה, לבין שכר שמגיע גם על הדרך והמאמץ. בית המדרש רואה את עצם הלימוד כמעשה בעל ערך, אפילו אם באחד הימים לא הגיע הלומד למסקנות הלכתיות כלשהן. במובן זה, הלומד יכול לצאת מבית המדרש ולומר בפה מלא: "אני עמל ומקבל שכר".

(הרב יצחק בלוי [תרגום: ר' יוסי גרשינסקי]. נשלח במסגרת "יוםיום" של ישיבת הר עציון http://vbm.etzion.org.il/)

 

דברי תורה נוספים בקטגוריות של דבר תורה זה
  • פורסין על שמע
  • הסברים על ברכת "אשר יצר" (על פי טור סימן ו)
  • על התפילות והפיוטים בערב שבת
  • על סדר הסליחות
  • המקור ל"שיר של יום" לכל אחד מהימים
  • מקורה של התפילה
  • גאל ישראל
  • https://www.vorts.co.il/wp-content/uploads/MagenDavidS1-e1367510016159.jpg לחצו כאן כדי להוריד את המודעה של וורטס! (230KB)
    רוצים לעזור? הורידו את הקובץ, הדפיסו ותלו על לוח מודעות ציבורי ליד בית הכנסת או בית הספר במקום מגוריכם, ועזרו לנו להפיץ את דבר קיומו של האתר לאנשים נוספים.