האדם והאבן
אביזרי רקע פעמים רבות מספרים סיפור. בפרשתנו מוצאים שלשה סיפורים בהם ה-אבן נמצאת במרכז הסיפור. נראה שאין כאן מקריות כאשר שוב ושוב אותו אביזר חוזר על עצמו וכנראה הוא חלק מעצם הסיפור.
האבן באופן טבעי נתפסת כמטרד במקרה הטוב וכמחסום או מזיק פעמים אחרות. לפני זמן לא רב בכביש המנהרות עקב עבודות פיתוח נפלה אבן גדולה במרכז הכביש. תוך זמן קצר מספר מכוניות, ומכוניתי בכללם נפגעו מהאבן וחלקן נזקקו להיעמד בצד לבדוק שלא נעשה נזק חמור מדי. יעקב מצדו מלמד אותנו בפרשתנו שהאבן יכולה לשמש אותנו דווקא באופן חיובי ויצירתי.
הסיפור הראשון מופיע בתחילת הפרשה. יעקב “פוגע” במקום מסוים ובוחר לישן שם באותו לילה. בעת שנתו הוא חולם חלום נבואי המקיץ אותו בהתרגשות “וירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמים”. בעקבות תובנה זו לוקח יעקב את האבן ששימשה אותו בערב הקודם לשכב עליה ומציבה כמצבה עליה הוא נוסך שמן כעבודה לה’. כאן מגלה לנו יעקב שלא רק שהאבן יכולה להפך ממטרד לכלי שימושי אלא האדם יכול לקחת את הדבר הפשוט, מהות החול הזה, ולהפכו למרכז קדושה ועבודת שמים.
זמן קצר אחר כך שוב מככבת אבן. בפאתי חרן מגלה יעקב חבורת רועים חסרי מוטיבציה המעדיפה להמתין להתקהלות רועים נוספים על מנת להרים בקלות את האבן הגדולה מעל פי הבאר. כאן האבן מהווה מחסום בפני מצרך חשוב – המים.
“ויהי כאשר ראה יעקב את רחל בת לבן אחי אמו ואת צאן לבן אחי אמו ויגש יעקב ויגל את האבן מעל פי הבאר וישק את צאן לבן אחי אמו.” יעקב מעביר מסר לרועים ולדורות הבאים – כאשר יש מניע ומוטיבציה אפשר להתגבר גם על מחסומים ומכשולים משמעותיים.
הסיפור השלישי מופיע בסוף הפרשה. כאשר לבן רודף ומשיג את יעקב אשר יצא מביתו ללא אומר מתפתח דיון ומריבה בין לבן ליעקב. בסופו אומר לבן ליעקב “ועתה לכה נכרתה ברית אני ואתה והיה לעד ביני ובינך” ויעקב מצדו מגיב – “ויקח יעקב אבן וירימה מצבה”. שוב משמשת האבן כמצבה, הפעם לקבע את הברית בין לבן ליעקב, לצרף עד, את הקב”ה, לברית.
אך יעקב אינו מסתפק בכך. הוא מלמד מסר נוסף. “ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים ויקחו אבנים ויעשו גל ויאכלו”. לפעמים על מנת להתגבר עם קשיים צריך שיתוף פעולה. אין כשיתוף פעולה עשייה משותפת של גל אבנים לגבש ולאחד מחנות ניצים ולהביאם לסעוד יחדיו.
בעזרת אבנים מלמד אותנו יעקב שלא רק שניתן להתגבר על מכשולים ומחסומים, הם עצמם יכולים פעמים רבות לשמש לתנופת עשייה וגדילה. לא החפצים ולא כוחות חיצוניים קובעים את המציאות. האדם רוחו ופועלו הם שיקבעו ויעצבו את מציאות החיים.
שבת שלום