איש על דגלו – על דגלים, שבטיות ואחדות

ספר במדבר, הנקרא גם ספר הפקודים, פותח בסידורו ומניינו של מחנה ישראל. כחלק מסידור זה מופיעים גם ענייני הדגלים: וַיְדַבֵּר ה’ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר: אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ. (במדבר ב, א-ב)

התורה עצמה לא מפרטת ומרחיבה על דגלי המחנות אלא יותר על סידורי החנייה שלהם, אך בכל זאת חשוב לה לציין שכל אחד חנה ‘על דגלו’. ננסה לעיין היום מה המשמעות של אותו ‘דגל’ וכיצד הוא משפיע על תפיסתנו את עם ישראל.

א. מהו ה’דגל’?

המילה דגל מופיעה בתורה אך ורק בהקשר הזה, ועל כן משמעותה לוטה בערפל. במדרש נראה כי לא מדובר על ‘דגל’ במובן שאליו אנו מתכוונים היום – חתיכת בד עם סמל, אלא על מחנה צבאי:
איומה כנדגלות – אין דגלים אלא צבאות שנאמר דגל מחנה וצבאו ופקודיהם (במדבר ב, ג), וכן דגלי השמים והמלאכים ודגלי הארץ ישראל, צבאות השמים מלאכים שנאמר “וכל צבא השמים עומדים” (דברי הימים ב, יח, יח) וגו. (שמות רבה פרשה טו, ו)

בפשטי המקראות אכן כך נראה, שהרי התורה לא מציינת שום דבר שקשור לדגל, אך מרחיבה מאוד בביטויים הקושרים את המפקד של ספר במדבר לענייני המלחמה: “כל יוצא צבא בישראל”, “לצבאותם”, “מחנה”, גיל הפקודים ועוד כהנה וכהנה.

לעומת המדרש, רש”י מדייק מהמילה ‘בְאֹתֹת’ שאכן הדגלים באים לסמל אות כלשהו, ומסביר אותם לפי משמעותם בימינו, כשכל דגל הוא בצבע של אבן החושן המשויכת לאותו שבט:
בְאֹתֹת – כל דגל יהיה לו אות מפה צבועה תלויה בו. צבעו של זה לא כצבעו של זה, צבע כל אחד כגוון אבנו הקבועה בחשן, ומתוך כך יכיר כל אחד את דגלו. (רש”י במדבר ב, ב)

בדרכו הלכו פרשנים רבים, והם נחלקו איזה סמל היה על הדגלים:
סימנים היו בכל דגל ודגל. וקדמונינו אמרו, שהיה לדגל ראובן צורת אדם מכח דרש דודאים, ובדגל יהודה צורת אריה, כי בו המשילו יעקב, ובדגל אפרים צורת שור, מטעם בכור שור, ובדגל דן צורת נשר, עד שידמו לכרובים שראה יחזקאל הנביא. (אבן עזרא במדבר ב, ב)

כך למשל, לפי אבן עזרא על כל דגל היה ציור של סמל שמקושר לשבט – אריה ליהודה, שור לאפרים וכן הלאה. לעומתו, החזקוני מסביר שעל כל דגל היתה אות משמות האבות, לפי סדר השבטים:
על דגלו באתת – בדגלים היה כתוב אותיות של שמות האבות וכיצד היו כתובות בדגל ראובן היה כתוב אי”י בשני בצ”ע בשלישי רח”ק ברביעי מק”ב. ראשונות שבתיבות הם אברם השניות יצחק השלישית יעקב, והענן היה מסכך על ישראל כמין ה”א דאברהם. (חזקוני על במדבר ב, ב)

כך גם למד הרב קוק את פרשיית הדגלים, והוא אף השליך מכך למעמדם של דגלים בימינו. כך אמר בנאום שנשא בבית הכנסת החורבה לרגל הכנסת דגל ‘הגדוד העברי’ לבית הכנסת:
אחים יקרים, אנחנו יכולים בצדק לאמר בגאון, שההכרה החגיגית, המפותחת בצורה נאצלה לדגל צבאי, הובעה אצלנו בתורה בראשית הצעדים אשר החילונו לדרוך על במת תולדתנו בצאתנו ממצרים והליכתנו במדבר לבוא לרשת את הארץ הזאת, שניתנה לנו לירושת עולם על פי ד’, בעת אשר הסתדרנו בסדר צבאי “מבן עשרים שנה ומעלה כל יוצא צבא בישראל” (במדבר א, ג). אז לפני אלפי שנים, בעוד לא נתפתחה הטכניקה המעשית באותה המדרגה העוזרת כל כך להגשמתו של כל תכסיס סדרני, אז כבר נאמרה לנו ההצהרה הגדולה על דבר הערך הנכבד של הדגל בצבא, “איש על דגלו באותות לבית אבותם” (שם ב, ב). (מאמרי הראי”ה, הדרשה לכבוד הדגל)

הראי”ה זצ”ל רואה כאן את הדגל כסמל ואות לסדר, לצבאיות וללאומיות, שמייצגים את עם ישראל הרבה לפני שעמים אחרים ראו בכך חשיבות.

ב. היחס ל’דגל’

השאלה מהו הדגל ומה מצויר עליו, מלבד היותה שאלה פרשנית, מעלה גם שאלה עמוקה יותר – מה המשמעות של חפץ כמו דגל שנועד לבטא ולסמל משהו? האם יש בו ממש גם מבחינה רוחנית? או שמא זהו עניין מדיני וארצי ותו לא?

מבחינה הלכתית ישנן התייחסויות של כמה מגדולי הדור הקודם בנושא.

באגרות משהמובאת תשובה לשאלה שנשאל ר’ משה פיינשטיין האם יש בעיה בהעמדת דגל ישראל וארה”ב בתוך בית הכנסת:
ובעצם לא מובן איזה איסור ממש יש בהעמדת הדגלים הא ליכא איסור להכניס דברים שהם חולין אף שאין בהן שום צורך להביהכ”נ [בית הכנסת] אף בנבנו בלא תנאי וכל שכן בנבנו על תנאי כבתי כנסיות שלנו, ואף שאלו שעשו זה לדגל וסימן למדינת ישראל היו רשעים, מכל מקום הא לא החזיקו זה לדבר קדוש, שנימא שיהיה חשש גרירה דעבודה זרה, וידוע לכל שעשו זה לסימן בעלמא והוי זה ככל דבר חול. וגם דגל אה”ב [ארצות הברית] שהוא ג”כ [גם כן] שם מוכיח שלא הכניסו זה בשביל שמחשיבין זה לדבר קדוש אלא שהוא לסימן על מנהלי ביהכ”נ [בית הכנסת] שמחבבין מדינה זו ומדינת ישראל וחפצו להראות זה במקום רואים. ולכן אף שודאי לא מן הראוי הוא להכניס בביהכ”נ [בית הכנסת] שהוא מקום קדושה וכ”ש [כל שכן] שאין להניחו שם בקביעות וכ”ש [כל שכן] לא אצל ארון הקודש, אבל איסור ממש לא שייך לומר ע”ז [על זה] אלא שהוא ענין הבל ושטות. (אגרות משה, אורח חיים ח”א סימן מו)

ר’ משה מבין שיש כאן עניין ארצי ביסודו, והוא לא רואה לו חשיבות רוחנית עליונה, כמעט להפך.

בניגוד אליו מהדהדים דברי הרצי”ה קוק במכתב משנת תשל”ח (1978), הרואים בדגל יסוד אלוקי ורוחני. הוא טוען שזהו חלק חשוב מתקומת עם ישראל:
נרעשתי ונכאבתי לראות דברי מכתבך ובשם חבריך, בשאלה הנבערה אם בהתיחסות הקדושה אל דגלה של מדינת ישראל יש בה משום “בחוקותיהם לא תלכו”. אתם יקירַי צריכים לחזור בתשובה שלמה מן העקמומיות הזאת… מציאות דגלים להנהגת כלל ישראל, היא מפורשת בתורה, קדושה וחשובה. אשרינו שזכינו לכך בחסדי בורא-עולם וקורא דורותיו. ההתייחסות בחביבות ובחרדת קדש אל זכותנו לתקומת מצות-מדינתנו, ואל תפארת סידוריה וסמליה, היא הביטוי הבריא של קדושת עם ישראל המכיר ומודה ומברך חסדי השי”ת [ה’ יתברך] עלינו, והיא גם כן קדושה של ממש, וההתכחשות לזה היא חולשה חולנית של תחושת החיוניות הכלל ישראלית והאישיות הישראלית, וצריך להתקדש ולהיטהר ולהשתחרר לגמרי ממנה, ומתוך כך להגדיל ולהאדיר אהבה ואמונה של למוד תורה וקיומה, אשר מתוך כוננות ירושלים של מטה, מתרוממת ומתחזקת של מעלה. (הרב שמעון גולן, דפי עיון לפרשת שבוע, פרשת במדבר, אפרת, תשנ”ט)

ניתן לומר שדרך ביניים תפס לו הגרי”ד סולובייצ’יק:
אם תשאלוני, איך אני, כיהודי תלמודי, מביט על דגל מדינת ישראל ואם יש לו בכלל ערך הלכתי; אשנה לכם פשוט: אינני גורס בכלל מקסם של דגל וסמלים טכסיים כמותו. היהדות שוללת פולחן עצמים גשמיים. ברם, אל נא נתעלם מדין בשלחן ערוך, כי “הרוג שנהרג בידי עכו”ם, קוברין אותו בבגדיו, כדי שיראה את דמו ויקום, שנאמר ‘ונקיתי דמם לא נקיתי’”. במלים אחרות, בגדי יהודי מקבלים קדושה מסויימת כשהם מוכתמים בדם קדוש. והדברים ק”ו [קל וחומר] בן בנו של ק”ו לדגל הכחול-לבן, שטבול בדמם של אלפי צעירים יהודים שנפלו במלחמת השחרור בהגנתם על הארץ והישוב (דתיים ולא-דתיים, כי האוייב י”ש [ימח שמו] לא היה מבדיל), יש בו ניצוץ של קדושה, הנובע ממסירות-נפש והקרבה עצמית. כולנו מצווים לכבד את הדגל ולהתייחס אליו בדרך-ארץ. (חמש דרשות, עמ’ 89-90)

הרב סולובייצ’יק רואה בדגל ערך רוחני, אך לא בדגל כשלעצמו אלא בקידוש ה’ של קדושי ישראל שהוא מייצג.

השאלה כיצד להתייחס לדגל בוודאי קשורה לעמדה הנפשית ביחס למדינת ישראל שקמה ועלתה באותו הדור, אך נדמה שיסודות להתמודדות עם משמעותו הרוחנית של הדגל ניתן לשאוב כבר מהפרשה שלנו.

ג. מאיפה הגיעו הדגלים?

המדרש על שיר השירים מספר לנו שדגלי המדבר הגיעו ישירות מהר סיני:
ודגלו עלי אהבה ודיגולו עלי אהבה, רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמרה כנסת ישראל הביאני הקדוש ברוך הוא למרתף גדול של יין זה סיני, ושם ראיתי מיכאל ודגלו, גבריאל ודגלו, וראו עיני טקסים של מעלה ואהבתי אותם, באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא למשה הואיל ורצונם של בני לחנות בדגלים יחנו בדגלים, הה”ד [הדא הוא דכתיב] “איש על דגלו באותות” (במדבר ב, ב). (שיר השירים רבה, פרשה ב)

לפי המדרש, כנסת ישראל ראתה את הדגלים של המלאכים ואהבה אותם, והקב”ה החליט לתת גם לעמ”י דגלים. עולה השאלה – מה עניין דגלים אל הר סיני? מה המשמעות של הדגל שהמדרש מנסה ללמד אותנו בכך שמקורו בחניית מלאכי השרת לפני הקב”ה? בנוסף, המדרש מציין שבני ישראל הם אלו שחפצו בדגלים: “הואיל ורצונם של בני לחנות בדגלים” ועולה השאלה – מה פשרו של רצון זה?

דגלי ההודאה

המדרש בפרשתנו מעמיק מעט ברצון הזה של בני ישראל לדגלים: “איש על דגלו” וגו’ הה”ד [הדא הוא דכתיב] “נרננה בישועתך ובשם אלהינו נדגול” וגו’ (תהלים כ, ו) אמרו ישראל להקב”ה הרי אנו מרננים בישועתך מה שעשית לנו בשמך… “ובשם אלהינו נדגול” – שקבע הקדוש ברוך הוא שמו בשמנו ועשה אותנו דגלים שנאמר “איש על דגלו” (במדבר ב, ב). (במדבר רבה פרשה ב)

המדרש כאן מתאר את תחושת הכרת הטוב של בני ישראל לקב”ה אחרי יציאת מצרים והניסים הגדולים שהתלוו אליה, כאשר מתוך תחושה זו בני ישראל מתאווים להודות לקב”ה. הקב”ה נותן להם אפשרות להכרת הטוב על ידי הדגלים הקובעים את שם הקב”ה בשמם של ישראל. לפי הבנת הדרשן, הדגלים מייצגים את שם ה’ השורה בבני ישראל בעולם.

הפרשנים מסבירים בכמה דרכים כיצד בדיוק הדגלים מייצגים את שם ה’ בעולם:

הכלי יקר מתייחס לכך שמרכז המחנה הוא הארון:
והקרוב אלי לומר בזה שעיקר חשקם של ישראל היה להראות לכל העמים כי שם ה’ נקרא עליהם ויראו מהם, ועל ידי זה ישאו דגל הרוממות והנצחון בכל ארבע רוחות העולם כי על ידי שהם מסובבים בכל ארבע רוחות והשכינה והארון באמצע תל שהכל פונין אליו, יראו כל העמים כי ילכו בשם ה’ וזה האות אשר אליו יישירו עיני כל השוכנים בעיגול סביב.(כלי יקר על במדבר ב, ב)

לפי הסבר זה, עם ישראל רוצה להראות לכל העמים שה’ איתם ולכן הם נושאים את דגל הנצחון בכל העולם. מכיוון שארון הברית שוכן באמצע המחנה וכל המחנות פונים אליו, כל העמים יראו ששם ה’ נקרא עליהם.

לפי הפירוש הזה, אכן אין כאן עניין מיוחד בדגלים בהם אנו משתמשים בימינו, אך בדרשות ר”י אבן שועיב הדברים קשורים יותר לדגל עצמו ולכך שמקור הדגלים בהר סיני:
מאי ודגלו עלי אהבה, קרע לי שָם בסיני (שבעה) רקיעים דכתיב “אתה הראית לדעת”, והראני שם חדרי המרכבה דכתיב “הביאני המלך חדריו”, והראני מיכאל ודגלו וכו’, אמרתי הלואי ואהיה כטכסיס האלו, באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא הואיל ונתאוו בני לטכיסיסי עליון יחנו כדגל מרום. (דרשות ר”י אבן שועיב לפרשת במדבר, ד”ה וצותה התורה למנותן)

לדבריו, צורות הדגלים קשורות לענייני המרכבה (וניתן לעמוד על כך מעט מתוך פירוש האבן עזרא שהובא לעיל), ובכך הדגלים מרכיבים ‘מעין’ מרכבה של מטה בעולמנו.

כיוון אחד שעולה כאן הוא שהדגלים משמשים כהודאה לקב”ה על ידי פרסום שמו בעולם, כאשר על ידם ישראל של מטה מייצגים את מחנה השכינה של מעלה. אך כיוון זה קשה להולמו בדגלים במשמעות של ימינו, ויותר קל להבינו כאשר מדובר על דגל במובן של מחנה וצבא.

דגל הייחוד

אפשרות אחרת, שמובאת בהמשך המדרש, רואה בדגלים דרך לייחד את ישראל משאר האומות:
חיבה גדולה חבבן הקדוש ברוך הוא שעשאם דגלים כמה”ש [כמלאכי השרת] כדי שיהיו ניכרין ומנין שהוא אהבה לישראל שכן שלמה אומר (שיר השירים, ב, ד) “הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה”…ולא עוד אלא שעשה אותם דגלים לשמו אמר הקדוש ברוך הוא למשה עשה אותם דגלים לשמי למה שהם בני שנא’ “בנים אתם לה’ אלהיכם” (דברים יד, א) והם צבאותי וכן הוא אומר “והוצאתי את צבאותי את עמי בני ישראל מארץ מצרים” (שמות ז, ד). (במדבר רבה פרשה ב, ג-ו)

גם בימינו משמעות הדגל היא לייחד כל אומה והדברים המייצגים אותה, גם בצורה הפשוטה של הדגל וגם במשמעות הסמלית שהוא נושא. אם כן, אפשר בהחלט להשליך מההסתכלות הזו על הדגלים גם לימינו אנו.

דגל האחדות

אפשר לקחת את משמעות הדגלים בפרשה גם למקום אחר. ישעיהו הנביאמתאר את קיבוץ הגלויות לארץ ישראל כנעשה על ידי נס: וְנָשָׂא נֵס לַגּוֹיִם וְאָסַף נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ. וְסָרָה קִנְאַת אֶפְרַיִם וְצֹרְרֵי יְהוּדָה יִכָּרֵתוּ אֶפְרַיִם לֹא יְקַנֵּא אֶת יְהוּדָה וִיהוּדָה לֹא יָצֹר אֶת אֶפְרָיִם. (ישעיהו יא, יב-יג)

רש”י מסביר שאותו ‘נס’ הוא למעשה דגל: נשיאת נס הוא כמו כלונס ארוך ונותנין בראשו בגד ועולין בראש הר גבוה ורואין אותו מרחוק והוא סימן לקיבוץ בני אדם. (רש”י על ישעיהו ה, כו)

כאן הדגל מסמן את קיבוץ הגלויות, הוא סימן שהגיעה העת לגאולת ישראל. בצורה מסויימת, הדגל כאן הוא ההפך הגמור של הדגלים בפרשה שלנו, שבאים לסמל דווקא את ההבדלים השונים בין מחנות ישראל ודגליהם. האברבנאל עמד על הדברים:

ואפשר עוד אצלי לומר שיעד הנביא בכאן שעם היות שבמדבר צוה הש”י [ה’ יתברך] בד’ דגלים, והיו להם ד’ נסים איש על דגלו באותות, והיו יהודה, רצונו לומר דגלו קדמה מצד הפנים, ודגל אפרים ימה מצד האחורים, והיה בזה קנאה ביניהם, יען היו בדגל יהודה בני האמהות, ובדגל אפרים היו כולם מבני הגבירות, עד שאולי מזה נמשך מה שנמשך מחילוק המלכיות, מלבד הסבה שזכר הכתוב, הנה בימות המשיח יהיו כולם לעם אחד וגוי אחד ולא יהיה ביניהם חלוק כלל, ולזה אמר שישא נס לגוים כי לא ישאו נסים הרבה ולא דגלים מתחלפים, כי אם נס אחד בלבד לכלם, ודגל אחד מורה על התאחדות האומה ועל אלוה אחד להם וגוי אחד בארץ. (אברבנאל על ישעיהו יא, יב, ד”ה והיתה גאולת מצרים)

לפי האברבנאל, חלק מהגאולה הוא שלכל עם ישראל יהיה דגל אחד להתקבץ סביבו, בניגוד לדגלים שהיו במדבר, שלכל מחנה ושבט היה דגל משלו והדבר גרר קנאה ומתחים. דברי האברבנאל מעוררים למחשבה. הרי מצד אחד באמת ישנו אידיאל, המוצג בספר ישעיהו, שתהיה כל הארץ דגל אחד וכל שבטי ישראל יתכנסו יחד מארבע כנפות הארץ. אך מאידך, בכניסה לארץ ישראל (בחלוקת הנחלות) ובהליכה במדבר יש דווקא הקפדה על החלוקה לשבטים ולדגלים. ההבדל הזה מעורר מחשבה. נראה שיש חשיבות גם בייחודיות של כל שבט ושבט ובצורה בה, הוא, על ידי דגלו, מייצג את שם ה’ בעולם, אך ישנה גם משמעות לדגל המאוחד של עם ישראל כולו. אולי הדברים תלויים בזמן השונה ואולי בתהליכים העוברים על עם ישראל, אך בכל אופן נראה שאלו ואלו דברי אלוקים חיים וצריך למצוא את האיזון והשיקול בין השבטיות לאחדות.

(הרב ישי יסלזון. נשלח ע”י ישיבת הר עציון. לע”נ דן בן ציפורה ינאי ז”ל. עורכת: נעה ארגמן. כל הזכויות שמורות לישיבה ולרב)