כידוע סביב פרשת ויהי בנסוע, אשר אותה נקרא השבת בפרשת השבוע, נוהגים לכתוב בספר התורה אותיות הדומות לנ' הפוכה לפני הפסוק 'ויהי בנסוע הארון' ובסיום הפסוק 'ובנחה יאמר שובה ה' וכו'. הגמרא במסכת שבת דף קט"ז. נדרשת לבאר מדוע נכתבו אותן אותיות נ' הפוכות בספר התורה (והגמרא קוראת להם בשם 'סימניות') וכותבת כך: "רבן שמעון
"והאיש משה עניו מכל אדם" הקב"ה מעיד על משה רבנו שהיה עניו מאוד מכל אדם. כינוי מופלג זה לא מצינו כמותו בכל המקרא על שום אדם אחר. דברים אלו נאמרו בעיצומה של פעילות עניפה של משה כמנהיג העם. ואף לאחר ששמע משה מפי הקב"ה ציון לשבח זהלא גבה ליבו ולא רמו עיניו. אומר בעל ה"כתב
לאחר שמצטווה אהרן על אופן הדלקת המנורה אומרת התורה "ויעש כן אהרון אל מול פני המנורה העלה נרותיה כאשר ציוה ה' את משה". אומר על זה רש"י "להגיד שבחו של אהרון שלא שינה". שואל על זה רבי מאיר מפרימישלאן: מה כל כך מדהים בזה שאהרון שלא שינה? וכי מישהו ציפה שאהרון יקבל הוראות לעשות בצורה
בסוף פרשת בהעלותך מסופר על מרים הנביאה שדיברה על משה ונענשה בצרעת. אומרים על זה בספרי שהסמיכות של הפסוקים "השמר בנגע הצרעת" ו"זכור את אשר עשה ה' אלוקיך למרים" באים להסביר לנו שלא נענשה מרים אלא על לשון הרע ועלינו ללמוד קל וחומר ממרים שאם היא דיברה רק באחיה הקטן ממנה נענשה באופן כזה, אנחנו
לפרשת "בהעלותך", ספר "במדבר" כתוב בפרשתנו: "וישארו שני אנשים במחנה, שם האחד אלדד ושם השני מידד, ותנח עלהם הרוח ... ויתנבאו במחנה ... ויען יהושע בן-נון משרת משה מבחריו ויאמר: אדני משה, כלאם! (עצור אותם מהתנבאותם): ויאמר לו משה: המקנא אתה לי ומי יתן כל עם ה' נביאים, כי יתן ה' את רוחו עליהם". רואים אנחנו