דבר תורה זבד הבת
נהוג לקרוא לשמחת הולדת הבת : זבד הבת.
פירוש המילה זבד במילון עברי-עברי הינו : מתנה, כלומר בעת הולדת בת העניק לנו הקב"ה מ ת נ ה.
אנו מודים לקב"ה מכל הלב על ניסיו ונפלאותיו בכל עת.
בשבוע הבא בע"ה נסוב כולנו סביב שולחן ליל הסדר. כידוע לנו ע"פ סיפור יציאת מצרים, בני ישראל נולדו לעם במהלך שיעבוד מצרים. ברצוני לעמוד על הגמרא במסכת גיטין "בזכות הנשים הצדקניות שהיו בדור". מטרת המצרים בשיעבוד ישראל הייתה לנצל את כוח עבודתם, ולהכחיד את זהותם של כלל ישראל. האימפריה המצרית שללה את חירותם של הגברים מישראל, והשפילה את כבודם לעיני נשותיהם, תוך כדי שימוש בעינוים פיזיים ונפשיים. בהמשך אף גזרו המצרים על השמדת דור ההמשך של ישראל. גזרות פרעה שנמשכו לאורך עשרות שנים, גרמו לישראל לאובדן כל תקווה לשינוי, ולייאוש מוחלט. אפילו מנהיגי ישראל הנאמנים, כרעו תחת נטל ואיבדו את טעם החיים, כמובא בגמ': "עמרם גדול הדור היה, כיון (שראה שאמר) פרעה הרשע: כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו. אמר: לשווא אנו עמלין. עמד וגירש את אשתו. עמדו כולן וגירשו את נשותיהן" (סוטה, יב.). במצב זה של ייאוש וחוסר תקווה, הרעיפו נשות ישראל על בעליהם העבדים המיואשים, אהבה שאינה תלויה בדבר, ובתעצומות נפש כיבדו ועודדו הנשים את הגברים, ע"מ להצילם מן הייאוש וחוסר התקווה. נשות ישראל פעלו במרץ כנגד כוונותיהם של המצרים, והעמידו בראש סולם העדיפויות את חיזוקו והגדלתו של התא המשפחתי, למרות כל הקשיים. שנאמר: וכאשר יענו אתו כן ירבה וכן יפרוץ (שמות, א', י"ב). לפיכך "דרש רב עוירא בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים (סוטה י"א:). פעולתם של נשות ישראל במצרים, שימשה כדוגמא ומופת לכלל נשות ישראל בכל הדורות. וכן "אמר ר' אחא…ואין הדורות נגאלים אלא בזכות נשים צדקניות שבדור. שנאמר: זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל (תהלים, צ"ה, ט'), לבני ישראל לא נאמר, אלא לבית ישראל" (מדרש זוטא, רות פרשה ד). התורה מיעטה לספר בשבחן של נשות ישראל, כדי לשמר את "הנשק הסודי" של עם ישראל, בבחינת "אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין" (תענית ח:). אך למרות זאת התורה רמזה על תפקידן המכריע של נשות ישראל בגאולה.
ברצוני לעמוד לרגע על קושיה יפה בגמרא במסכת סוטה: "דרש רב עוירא (רבי עקיבא): בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים. בשעה שהולכות לשאוב מים, הקב"ה מזמן להם דגים קטנים בכדיהן ושואבות מחצה מים ומחצה דגים, ובאות ושופתות שתי קדירות אחת של חמין ואחת של דגים, ומוליכות אצל בעליהן לשדה, ומרחיצות אותן, וסכות אותן, ומאכילות אותן, ומשקות אותן, ונזקקות להן בין שפתים. שנאמר: אם תשכבון בין שפתים (תהלים ס"ח, י"ד)… וכשנגלה הקב"ה על הים הן (הנשים) הכירוהו תחלה. שנאמר: זה אלי ואנוהו" (סוטה י"א:).
כלומר, נראה מן האמור לעיל כי זכות הנשים הצדקניות באה להם מצד הסיוע שנתנו לגברים שעבדו בפרך. לפיכך נשאלת השאלה מדוע שכר הנשים היה גדול משכר העובדים בפרך עצמם? וכן מצאנו גם את שאמרו חז"ל: "גדולה הבטחה שהבטיחן הקב"ה לנשים יותר מן האנשים. שנאמר: נשים שאננות קומנה שמענה קולי בנות בוטחות האזנה אמרתי.
וכאן אביא כתשובה את הגמרא במסכת ברכות:
א"ל רב לר' חייא נשים במאי זכיין? באקרויי בנייהו לבי כנישתא, ובאתנויי גברייהו בי רבנן, ונטרין לגברייהו עד דאתו מבי רבנן" (ברכות דף יז.). כלומר, נראה גם מן האמור לעיל כי לנשים הצדקניות זכויות יתר, משום שהן מסייעות לגברים ללמוד תורה. (מכאן אגב למדנו, שכשהבעל יוצא לשיעור תורה האישה מקבלת שכר מרגע יציאתו מהבית, ואילו הוא מקבל שכר על לימוד נטו. לפיכך נשאלת השאלה אף כאן, מדוע שכר המסייע גדול משכר העוסק עצמו?
נלענ"ד להשיב שעבדות מצרים ולימוד התורה ניתנו בצו ה' לגברים בלבד. למרות זאת הנשים שלא הוטל עליהם הצו, עשו מאמץ יתר לטובת קיום צווי ה'. הואיל ונטלו הנשים על עצמם מרצונם לסייע לגברים במילוי ציווי ה', מתוך אמונה ובטחון בקב"ה, לפיכך זכו הנשים לשכר גדול יותר. משום שללא סיוען של הנשים, ספק אם יכלו הגברים לקיים בשלמות את צווי ה'.
משל למלך שעמדו לפניו לדין שני עבדים נאמנים. על האחד ציוה המלך עונש עבודת פרך לזמן רב, ועל השני ציוה המלך שיאכל בכל יום ארוחת מלכים לזמן רב. בכל יום בתום עבודת הפרך, הייתה אשת העבד הראשון מביאה לבעלה ארוחת מלכים, סועדת אותו ומנחמתו. כדי שיצליח לקיים את צו המלך וישלים את כל תקופת העבדות שגזר עליו המלך, על מנת שבסופו של העונש יחזור לשרת את המלך כשהוא בריא וחזק. גם אשת העבד השני הייתה טורחת ומכינה לבעלה ארוחת מלכים, כדי שיצליח לקיים את צו המלך לאכל בכל יום ארוחת מלכים. בתום התקופה זימן המלך את שני עבדיו, ובהגיעם אל המלך שאלם המלך כיצד הצלחתם לשמור בשלמות על הצו, מבלי להרהר אחר מידותיי? ומבלי לפגוע בחוסנכם הפנימי והחיצוני? נענו העבדים: בזכות נשותינו שטרחו ועמלו כדי שנבצע את צו המלך במלואו, בלעדיהן היינו כורעים תחת נטל צו המלך. אמר המלך: לפיכך שכרן של נשותיכם יהיה גדול משלכם. כי הן סייעו לכם לשאת בנטל הצווים שהטלתי עליכם, ובלעדיהן לא הייתם מקיימים את מצוותי.
אני רוצה כאן להודות לאשתי היקרה, אשר ממש כמו נשים צדקניות במצרים, מרעיפה תמיד אהבה שאינה תלויה בדבר, ומעמידה תמיד בראש סולם העדיפויות את חיזוקו והגדלתו של התא המשפחתי. אני מאחל לנו עוד שנים טובות יחד עם כל התא המשפחתי.
לך בתי אאחל גם כן שתזכי לגדול ולהתחנך בדרך זו.
לגבי משמעות השם:
אומרים חז"ל כל הקורא בשם לבנו הרי זה מעין נבואה קטנה. וכמ"ש רבינו האריז"ל (שער הגלגולים דף כ"ג) כאשר נולד האדם וקוראים לו אביו ואמו שם אחד העולה בדעתם, אינו באקראי ובהזדמן, אלא הקב"ה משים בפיהם השם ההוא המוכרח אל הנשמה ההיא, כמו שאמר הכתוב (תהלים מ"ו ט') אשר שם שמות בארץ.
מהבחינה הזו הרגשנו שזהו השם הנכון.
המדרש תנחומא מלמדנו:
אתה מוצא שלושה שמות נקראו לו לאדם: אחד מה שקוראים לו אביו ואמו, ואחד מה שקוראים לו בני אדם, ואחד מה שקונה הוא לעצמו. טוב מכולן מה שקונה הוא לעצמו" (מדרש תנחומא ויקהל, א)
אני מאחל לבתנו שתזכה לקנות שם טוב לעצמה, ולהיות מאותן נשים צדקניות, אשר בזכותן עתידין אנו להיגאל כבר השנה בע"ה, ותזכה לגדול ולפרוח מתוך יראת שמיים ורוב נחת למשפחתה.
(נשלח ע"י חגי מנדלוביץ)