מי שלח את המרגלים?

הדפסה

אחד ההבדלים המשמעותיים בין סיפור המרגלים בחומש במדבר לסיפור בחומש דברים, הוא מי ששלוח את המרגלים. על פי במדבר הקב"ה הוא זה שמצווה לשלוח את המרגלים, ואילו בספר דברים עם ישראל הוא זה שמבקש לשלוח אותם. איך זה יתכן שיש הבדל מהותי שכזה?

נראה לומר שהסיפורים בפרשת שלח ובפרשת דברים אינם סותרים אלא משלימים זה את זה.
ראשיתו של הסיפור כפי שמופיע בספר דברים, הבקשה שעם ישראל מבקשים היא ריגול צבאי אסטרטגי – "ויחפרו" משמעו יחקרו את הכוחות הצבאיים העומדים לפנינו, את נקודות החולשה שניתן לחדור בהן וכדומה, אבל בקשה זו איננה טובה בעיני הקב"ה, כי היא מעידה על חולשה ועל חוסר אמונה. בדרך כלל אין חיסרון בריגול, אבל כאשר הקב"ה אומר לך בנבואה מפי משה רבנו "עלה רש!!!", ואתה מתמהמה – כאן כבר ראשיתו של החטא. "וייטב בעיני הדבר – בעיני ולא בעיניו של מקום" (רש"י).
לכן משנה ה' את הבקשה ומצווה  את עם ישראל לשלוח שנים עשר נשיאים, שיתורו את הארץ. לכאורה הלוא יש לשלוח אנשים שמבינים בריגול, ולא מנשיאי העדה.אלא ש`לתור` משמעו לחפש. הקב"ה שולח כעת את הנשיאים לשליחות כפולה: יש בשליחותם גם מרכיבים צבאיים, כגון "החזק הוא, הרפה? המעט הוא, אם רב?" אך עיקרה של השליחות אינו צבאי כלל ועיקר: מרכז שליחותם של המרגלים הוא "וראיתם את הארץ מה היא… ומה הארץ אשר הוא יושב בה, הטובה היא אם רעה? …ומה הארץ, השמנה היא אם רזה, היש בה עץ אם אין?" הקב"ה יודע מה יש בארץ ומה אין, אך הוא שולח את הנשיאים לחפש את מהותה הפנימית של הארץ, לראות את פירותיה המבורכים ואת הברכה האלוקית השרוייה בה. לכו לארץ וחפשו אותה, חישפו את מהותה הרוחנית הפנימית וגלו אותה לכל עם ישראל. לכן נשלחים נשיאים שהם נציגיו של העם.

לצערנו הם כשלו, ואת המשימה האמיתית השאירו לנו, לכל דור ודור: לתור את הארץ, לחפש ולמצוא את הנקודה הפנימית של הקשר בין עם ישראל לארץ ישראל, ולחזק יותר ויותר את הקנין המהותי והפנימי שלנו בארץ.
(ע"פ מאמר של הרב אהרונסון, בעלון שבתון)