המאה השביעית לאלף השישי

פרשתנו, פרשת ניצבים, שהיא הפרשה השביעית בחומש דברים, מכוונת כנגד מאה השנים שבמאה השביעית, משנת ת”ש ועד שנת ת”ת, בה אנו חיים היום…



“אתם ניצבים היום כולכם”

התשובה אינה משיבה את האדם ממערכת מנותקת מהקודש. החטא והתשובה ממנו הם חלק אינטגראלי מחייו של עובד ה’, המחויב לברית שבינו לבין קונו אף בשעה שהוא חוטא. גם קיומו של החטא וגם התשובה ממנו – שניהם בזכות ה’ ובנוכחותו.



“בפיך ובלבבך לעשותו”

שלב אחרי שלב העצל נתבע לקום וללמוד, תירוציו רבים ובסופו של דבר הוא מודה שהוא בסך הכל עצלן ורצונו לישון עוד מעט. כאשר הוא עומד מול המראה, קשה לפספס את הריקנות שבטיעון זה. נכון שיש נטייה לעצלנות לפעמים, אך ‘מעלה’ גבוהה יותר היא להחזיק בה במודע.



“כי בשרירות לבי אלך” – על חשיבה אינדיוודואליסטית מוטעית

לא ראוי לו לאדם “לתפוס טרמפ” על עבודת האחרים או הכלל, לחשוב באופן אישי צר מה טוב ושריר בעיניו [או בלבו] בלבד באותו הרגע, כאשר בכל מקרה רווחי וזכויות הכלל ישמשו לו הגנה בעת הצורך.



ה”בעל שם טוב” על הפרשה – “לא נפלאת היא ממך”

“אולי המלך אינו רוצה שכל אחד יוכל להיכנס אליו, ואולי כל המחסומים הללו הם כדי למנוע מן השונאים של בנו לבוא וללמד קטגוריה עליו בפני המלך כדי להרחיקו מן המלך.
אך באמת אין שום מחסום…”



"כמהפכת סדם ועמרה.." – "ואבדתם מהרה מעל הארץ"

מדוע משתמש משה בדימוי מהפכת סדום ועמורה, ומשמיעו בפני בנים לדור יוצאי מצרים, שלכל היותר שמעו את סיפור סדום ועמורה מפי אביהם?



בין רוחני לגשמי

אפשר היה לטעון שהפער בין הרוחני לגשמי הוא כה גדול, עד שאינו ניתן לגישור. כפי שהגוף אינו יכול לעלות לשמים, כך הוא לא יוכל להתחבר לתורה.
אולם, המציאות האנושית הבסיסית מכחישה טענה זו – האדם.



"לעברך בברית ה’ " – השמחה שבברית

פרשתנו  –  ניצבים – לעולם תיקרא בשבת שלפני ראש השנה. הפרשה פותחת בפסוק: “אתם נצבים היום כלכם לפני ה’ אלוקיכם…” לצורך מה? “לעברך בברית ה’ אלוקיך ובאלתו, אשר ה’ אלוקיך כרת עמך היום” [כ”ט, י”א]. המדרש הגדול מסביר שמשה מפייס





ברית ערבות מואב

מה מטרת הברית שנכרתה עם ישראל בערבות מואב? האם לא די בברית סיני?



היום הרת עולם

"היום הרת עולם, היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים, אם כבנים, אם כעבדים. אם כבנים-רחמנו כרחם אב על בנים, ואם כעבדים-עינינו לך תלויות, עד שתחננו ותוציא כאור משפטנו, איום קדוש" . "היום הרת עולם". אנו עומדים למשפט ומבקשים על נפשנו,





תשובה, אחדות ישראל וערבות הדדית

פרשת “נצבים” (כחלק מקריאת הפרשות המחוברות “נצבים-וילך”) נקראת לפני ר”ה והיא השביעית והאחרונה “משבע דנחמתא”. על אף היותה פרשה די קצרה (=40 פסוקים) עשירה היא במגוון רעיונות ונושאים, כגון: כינוס כל ישראל לפני הקב”ה “ביום מותו (של משה) [כדי] להכניסם





"והנגלת לנו ולבנינו" – על ערבות הדדית

פרשת ניצבים – אף שהיא מהקצרות שבפרשיות התורה – כוללת מסרים נשגבים רבים עד כי אילו נטלנו רשות לעצמנו לדרג את פרשיות התורה לפי חשיבותן יתכן והייתה עומדת בראש הדרוג משום “הדברים הגדולים, הנעלים והעמוקים ביותר המצויים בה” [י.לייבוביץ]. ולפיכך





"והשבת אל לבבך" (ל, א)

בתפילה אנו אומרים “השיבנו אבינו לתורתך… והחזירנו בתשובה שלמה”, רק בסוף אנו מבקשים שהתשובה תהיה שלמה, אבל בתחילה אנו מבקשים שישיבנו לתורה, כי יש מצב שהאדם לא נמצא בכלל עם התורה, הוא בצד אחד והתורה בצד אחר, ולכן אנו מתפללים





ארבע דרגות לאדם – לפרשת ניצבים

“ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב את המוות ואת הרע”. שאלות: א. מהו הטוב ומהו הרע? ב. מהו החיים ומהו המוות? ג.מדוע נכתב “את החיים ואת הטוב” – היה לו לומר “את החיים והטוב”!? וכן להפך “את המוות





“המצוה הזאת” – מצוות התשובה

פרשת “נצבים” היא פרשת התשובה כמו שאומר הרמב”ן על (דברים ל’ י”א):  “כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום”, אבל “המצוה הזאת” על התשובה הנזכרת, כי “והשבת אל לבבך”,(בפסוק א’) “ושבת עד ה’ אלהיך” (בפסוק ב’) מצוה שיצוה אותנו לעשות





דבר תורה לפרשת “ניצבים”

“אתם ניצבים היום…” (כ”ט , ס’) המדרש: “אתם ניצבים” – זה שאמר הכתוב: הפוך רשעים ואינם ובית צדיקים יעמוד. אומר ה”כתב סופר”: מפרש רש”י, כי מכיוון ששמעו ישראל בפרשה הקודמת, “מאה קללות חסר שתיים” נבהלו מאוד, עד שהתחיל משה רבינו