קטגוריה: כי תצא

מושג ה"צעקה" תופס מקום מרכזי בעבודת השם בחסידות. על רקע זה נדרשה צעקת הנערה המאורסה בכמה תורות בהקשר של תפילה.

עקרונות פרשתנו של הליכה לפנים משורת הדין ודאגה לאחינו החלשים מוצגים כאן כחובה גמורה, עניין שאין לנו יכולת להתעלם ממנו.

מה הקשר בין מצוות שילוח הקן למצבם של עם ישראל?

מדוע – באותה פרשיה – לדרוש שפסוק אחד נאמר בלשון זכר משום שהוא איננו מתיחס לנשים, ואילו בשני לא לדרוש כן?

עמלק אינו רק אויב פיזי. בעולמה הפנימי של תורת החסידות, 'עמלק' מבטא בעיקר מצב רוחני שלילי בנפש.

אחד ממעללי יצר הרע והשפעותיו על האדם הוא במניעת התוכחה. בדרך כלל מדברים על יצר הרע כצד בנפשו של האדם המושך אותו לעבור עבירות ולא להקשיב לבורא, אך כאן מדגיש "האור החיים" פן אחר – יצר הרע מונע מלקבל מוסר ותוכחה.

פרשתנו מכילה את מספר המצוות הרב מבין פרשות התורה. השאלה המתבקשת היא: אילו מצוות בוחר משה לשבץ בנאום הסיכום שלו ומדוע דווקא אותן?

בעוד התורה כולה נוגעת במתח שקיים בין היצר ליוצר, הרי שבמקרה הקיצוני של מי שנמצא במלחמה ורואה דם ומוות בכל מקום – התורה 'מוותרת' קצת ליצר הרע, ומאפשרת מעשים שאין לעשותם בהקשרים אחרים. הכיצד?

כיצד התורה מצפה מאיתנו לנהוג במצבים של ספק? האם עלינו להחמיר מחמת החשש שיש איסור לפנינו, או שמא ניתן לסמוך על הסיכוי שהאיסור לא קיים, ולהתיר את המעשה?

לכל אחד משני ה'צירים' הללו, של האהבה והרחמים מחד גיסא, והיראה והדין מאידך גיסא, יש חשיבות גדולה. אל לו לאדם 'לוותר' על אחד מהם.

אנו רגילים לסווג את מצוות ציצית כמצווה מזדמנת ('קיומית' ולא 'חיובית') – במידה ויזדמן לך בגד החייב בציצית עליך להטיל ציצית בכנפיו. אמנם מקריאה פשוטה בכתוב, במיוחד על רקע שלל המצוות הסובבות אותו, ההתרשמות היא הפוכה. מוטלת עלינו חובה להטיל ציצית בבגד ארבע כנפות, שנתכסה בו.
הנמצא כזה פער בשאר מצוות התורה?! התורה עצמה מייחסת לה חשיבות ומשמעות בסיסית ויומיומית, ואילו בפן המעשי היא תלויה ביד המקרה המזדמן.

הפעילות האנושית בעולם נועדה להמשיך ולפתח את עולמו של הקב"ה לא מתוך עימות ותחרות, אלא מתוך קבלת המשימה שהוטלה עלינו על ידי הקב"ה. הפעילות האנושית ברוכה היא, כל זמן שמשמרת היא את האיזון, וכפי שהדגיש המדרש: תן דעתך שלא תקלקל.

הייתכן שמעשה שאין בו כל עבֵרה פלילית הגוררת עמה עונש, יהפוך למעשה שעליו הורגים את הנערה בפרשתנו?

מה עשה עמלק שמגיע לו עונש כזה? הלא כל אומות העולם הצרו לעם ישראל במשך אלפי שנים ועל אף אומה לא נצטווינו לזכור עוול זה שגרמה לנו- ולמחות אותה מתחת לשמיים?!

בפרשת כי תצא מובאים שני דינים שונים, אשר לכאורה אין קשר ביניהם, אבל שניהם קשורים אחד לשני, וממחישים את גודל עוון הבושה

התורה דורשת מאתנו לא רק להימנע מלפגוע באנשים, אלא גם לסייע לרע ולמנוע פגיעה בזולת במדת האפשר.

אם איסור התורה של "לא תחסום" נובע מ"התחשבות" ו"רחמנות" התורה על בעלי החיים והעובדים העוסקים במלאכה, ומתגרים לאכול במהלכה, למה לא מתירה התורה לכל העובדים אלא רק לאלו שעוסקים בעבודה אשר גידולה מן הארץ ושלא נגמרה מלאכתה? מה יהיה על כל שאר העובדים?

מספרים על החפץ חיים שכאשר היה נוסע בעגלה ומשלם לעגלון, היה מכוון לקיים מצות עשה "ביומו תתן שכרו". בימינו כשמשלמים למונית זו הזדמנות מקסימה לקיים מצוה מדאורייתא (בהלצה, שווה לנסוע במונית אפילו רק כדי לקיים מצוה זו). החפץ חיים הקדיש שני פרקים …

מצוות "ביומו תתן שכרו" קרא עוד

מצוות יבום, מתארת התורה גם את התהליך של החליצה, במידה והיבם לא מעוניין ליבם את אשת אחיו. מעניין לראות שהתורה כותבת שתי לשונות שונים בעלי אותה המשמעות: בעוד שהאישה אומרת "לא אבה יבמי" (ואף התורה קוראת לה לאורך כל הדרך "יבמה") האיש לעומתה מתרץ את מעשיו באומרו "לא חפצתי לקחתה". למה לא נאמר לא חפצתי ליבמה? הרי אם הוא מדבר על אותו המעשה, אשר בגינו יתקשר וירש את אחיו המת, ויקים זרע לאחיו- אזי המילה "יבם" יותר נכונה.
אם נרצה לתרץ את הדבר על שם סופו- שהרי בסוף הוא לא מיבם את אשת אחיו- אזי גם האישה לא הייתה אמורה להקרא "יבמתו" שהרי בסופו של דבר לא יבם אותה! אולי הייתה התורה צריכה לקרוא לה חלוצה? "ועלתה חלוצתו השערה"?

אדם שמאבד אבדה כלשהי מצוי שהוא כועס על עצמו- איך ברשלנותו או בחוסר שימת לב איבד את הדבר. אבל, במבט יותר אמוני, ניתן להסתכל על אבידה זו כפרנסה לעני הנצרך.

פרשת כי תצא פותחת בפרשיית אשת יפת תואר, העוסקת בחייל שיוצא לקרב וחושק באחת משבויות המלחמה. התורה מתירה לו להנשא לאותה שבויה, אבל תוך יישום הלכות מיוחדות, הכוללת גם את גיורה.
פרשייה זו מעלה שאלות קשות במישור המשפטי, במישור הפילוסופי ובמישור המוסרי. האם האדם אמור להיכנע לתאוותיו? האם יחס זה לאשה שבויה תואם את הקוד המוסרי של התורה? האם נכון להכריח אשה שבויה להתחתן נגד רצונה? מהו התוקף ההלכתי והמשפטי של גרות כפויה ונישואים כפויים?

ד' יתברך מנסה לעזור לנו להתקרב אליו יותר ויותר בכל דרך אפשרית ונותן לנו את כל הסיבות והכלים לצורך כך.

המדרש (ו',ב) מסביר שהקב"ה לא גילה לנו מהו שכרה של כל מצוה ומצוה, כדי שלא נתרכז במצוות ששכרן מרובה ונזנח את המצוות ששכרן מועט. הוא ממשיל זאת למלך ששכר פועלים שיעבדו בעצים שונים בפרדסו, ולאחר עבודתם נתן להם שכר שונה לפי העץ שבו עבד כל פועל. הם שאלוהו מדוע לא סיפר להם מראש מה השכר לכל עץ, והוא ענה שאם עשה כך איש לא היה עובד בעצים ששכרם מועט. אולם המדרש מסיים ואומר ששכרן של שתי מצוות כן נכתב בתורה: החמורה שבחמורות- כיבוד אב ואם, והקלה שבקלות- שילוח הקן.

על המחלוקת בשיוך פרשיית אשת יפת תואר בין מחלק הפרקים ובין מחלקי הפרשות שבתורה.

כולנו רוצים, באמת רוצים לשנות, לצאת קצת מהמקום בו אנו עומדים או מתחפרים, לרענן, לנוע, להיות במקום טוב יותר. אך הקונפליקט הקשה שמשאיר אותנו שנה אחר שנה לא מסופקים דיו, הוא הפער בין הרצוי למצוי.

עיון בכמה מהמצוות המעשיות בפרשה.

אמנם התורה מאפשרת לזוג נשוי לפרק את הקשר שביניהם, אולם חשוב לדעת כי רוב הבעיות המובילות לגירושין היו יכולות להיפתר בכמה צעדים. 

כמצוות תקע"ה ותקע"ו מונה ספר החינוך את האיסור לאחר תשלום נדרים ואת מצות העשה לקיים נדרים. הברייתא במסכת ראש השנה מונה את התחומים שבהם רלוונטי איסור עיכוב התשלום: נדרי קרבנות, ערכין, חרמין, מתנות עניים וצדקה. בברייתא נחלקו תנאים אודות פרק …

"מוצא שפתיך תשמור" קרא עוד

בשלושה פסוקים, מודגש המקום שבו נמצאים ישראל: "בדרך בצאתכם ממצרים… אשר קרך בדרך… בארץ אשר ה' אלהיך נתן לך נחלה לרשתה". מהי משמעותו של המקום במלחמת עמלק?

מצות שילוח הקן היא גזרה שמטרה לקיים את המשפחה כדי לשמור על קיומו של המין: מותר ליטול את הביצים, אך אסור להכחיד משפחה שלמה, ויש לשלח את האם כדי שתוכל להקים ולדות חדשים.

בניגוד למחשבה הרווחת, מטרתה של פרשת אשת יפת תואר אינו לתת לגיטימציה ללקיחת נשים משלל המלחמה.

המלך, מלך מלכי המלכים, שולח אותנו לעבוד בפרדסו המגוון. יש בגן אילנות שונים זה מזה, ולכל אחד קוסם אילן אחר. יש אילנות יפים ויש שכאלה שאינם, קטנים וגדולים שוכנים זה בצד זה ולכל אחד האילן שלו.

על טעם מצות שילוח הקן

מדוע קובע הדרשן כי איסורם של עמון ומואב לבוא בקהל נובע גם מעצת מואב להחטיא את ישראל בחטא בעל פעור? והלא התורה מביאה במפורש רק שתי סיבות לאיסור זה: שלא יצאו לקראת ישראל בלחם ובמים, וששכרו את בלעם לקלל את ישראל. מהיכן המקור לסיבה השלישית – שאינה מוזכרת בתורה – העצה שיעצו להחטיא את ישראל?

בתיבת "תצא" רמוזים כמה עצות כיצד יוכל לנצח את הסתרא אחרא – ראשי תיבות תפילין ציצית אות – אות ברית ואות שבת. וכן ראשי תיבות תפילה צדקה אור – אור התורה הקדושה. וכן ראשי תיבות תענית צדקה אור (פיתוחי חותם). …

ראשי תיבות ב"כי תצא" קרא עוד

בתור מאמינים אנו נדרשים להבין שהקב"ה אינו מגביל את עצמו כאשר הוא נותן לנו מצוות בעלות טעם, נסתר או גלוי. עלינו לחתור לגלות את טעמי המצוות, למרות שאל לנו לקשור את קיום המצווה בהבנת הטעם שלה.

לימוד מהשבת אבידה

כי קרא קן צפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ אפרחים או ביצים והאם רבצת על האפרחים או על הביצים לא תקח האם על הבנים: שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים: כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך ולא תשים דמים בביתך כי יפל הנפל ממנו: לא תזרע כרמך כלאים פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם: לא תחרש בשור ובחמר יחדו: לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדו: גדלים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה

כאשר אדם נמצא במלחמה שלנגד עיניו ניגר דמם של מתים רבים,רצח וביזה הם מנת חלקו אזי אין בטוח כלל וכלל שתורתו תעמוד לו בשעה זו

מדוע התורה מביאה דוקא את עשיית המעקה כדוגמא לחובה הכללית של הסרת מכשולים?

פרשת "אשת יפת תואר" קשה מאוד מבחינה מוסרית: כיצד ניתן לקחת לשבי את אותה אישה רק בשל היותה יפת תואר? כיצד משתלבת מצווה זו עם חוקי המוסר?

המדרש (ו',ב) מסביר שהקב"ה לא גילה לנו מהו שכרה של כל מצוה ומצוה, אולם שכרן של שתי מצוות כן נכתב בתורה: החמורה שבחמורות- כיבוד אב ואם, והקלה שבקלות- שילוח הקן. כמה מילים על שילוח הקן, ועל אלול.

כמה מילים על מצוות השבת אבידה, וגם סיפור

רעיונות על פרשת השבוע ועל חודש אלול בו אנו נמצאים

חכמי התלמוד סברו שדין בן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות ואם כך לשם מה הובאה בתורה? משום 'דרוש וקבל שכר'. ועדיין יש לתהות: וכי לא די בכל שאר הדינים בתורה על מנת לתת לאדם שכר בגין לימוד התורה?

הנה אצל ממזר כתוב שלא יבוא לו עד עשרה דורות, שמשמעותם לעולם, ואילו בעמוני ומואבי כתוב לא יבוא "גם דור עשירי", והוסיף "עד עולם", ולמה לא כתב כן בממזר? או בעמוני ומואבי למה לא כתב עד עשרה דורות בלבד כמו …

"לא יבא ממזר בקהל ד' גם דור עשירי… לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ד' גם דור עשירי… עד עולם" (כג, ג –ד) קרא עוד

על הפסוק "כי תבוא בכרם רעך ואכלת ענבים כנפשך שבעך ואל כליך לא תתן". מעתיק רש"י את התיבות "כי תבוא בכרם רעך", ומפרש: "בפועל הכתוב מדבר". וכן בפסוק שלאחרי זה "כי תבוא בקמת רעך וקטפת מלילות בידך וחרמש לא תניף …

עבודת השם כתענוג, והחובה לבקש מאת ה' קרא עוד

לעזור לאחר אינו עניין של זכות בלבד התלוי ברצונו, אלא חובה המוטלת על כל יהודי. הרואה שור של יהודי אחר שאינו מכירו, התורה מחייבת אותו לא להישאר אדיש להפסד רכושו של הזולת, ולהתאמץ להשיב לו את אבידתו [כמובן, בתנאי שיש …

עזרה לזולת מבט לפרשת כי תצא קרא עוד

"כי תצא למלחמה על אויבך ונתנו ה' אלוקיך בידך ושבית שביו" (דברים כ"א, י) אומר על כך "התורת משה": הכתוב מדבר כאן על המאבק התמידי הנטוש בין האדם ובין אויבו הניצחי – היצר הרע. הרי אמרו חכמינו: "יצרו של אדם מתגבר …

דבר תורה לפרשת "כי תצא" קרא עוד

"וכן תעשה לכל אבדת אחיך … לא תוכל להתעלם":התורה לא אומרת לנו איך לשמור על האבדה עד מציאת בעליה. הדבר פשוט כשמדובר על מציאת דברים דוממים, שלא מתקלקלים ולא זקוקים לטיפול כגון:מציאת עיפרון,כדור וכו´. אך שמדובר על מציאת דברים הזקוקים …

עד היכן מגעת השבת אבידה קרא עוד