המזוזה בפרשה

כל הזהיר במצות מזוזה, הקב”ה שומרו הן בכניסתו והן ביציאתו, כמו שנאמר: “ה’ יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם.” (תהלים קכ”א). מרוב אהבה שאוהב הקב”ה את ישראל, הוא ציוה שנכתוב את שמו על פתח ביתינו.



פרשת ואתחנן – עשרת הדברים

ארבע פעמים מופיע בתורה מבנה של שנים עשר שמחולק לשניים, שישה כנגד שישה. שלוש מהן (לחם הפנים, בגדי כוהן גדול, גריזים ועיבל) ידועות למדיי. למרבה ההפתעה, דווקא זו שבעשרת הדיברות כמעט שאינה ידועה. ככל הנראה, תבנית עשרת ‘הדברים’, ‘הדיברות’, כופה את עצמה על תודעתנו, עד כדי כך שאיננו מתבוננים עוד בתבניות היסוד.



“לא תחנם”

כמצווה תכ”ו מונה ספר החינוך את האיסור לחון עובדי עבודה זרה, וכולל בו שני דינים שונים: הראשון – שלא ימצאו עובדי עבודה זרה חן בעינינו, ומכאן איסור לומר ‘מה נאה עובד עבודה זרה זה’; והשני – שלא לתת להם מתנות





“אהבת עולם אהבתיך”

מהבעט”ש: “יש רחמנות כמו אב על הבן: אפילו אם יש לבן כל טוב הרבה מאוד, רק שנחסר לו דבר אחד אפס קצהו – מרחם עליו אביו שלא יחסר לו כלום, וזה נקרא ‘אהבה רבה’. אבל הרחמנות שיש למלך על בן כפר או על שאר העניים, הוא נקרא ‘אהבת עולם’ – מפני שהם חסרים כל טוב, לפיכך מרחם עליהם המלך, מה שאין כן על בנו…”



פרשת ואתחנן – סוגים שונים של תפילה

את פרשת השבוע פותח משה בתיאור תפילתו אל ה’. חז”ל במדרש ראו בכך פתח לבירור נקודות שונות בעניין התפילה בכלל.



על התפילה

במקרים רבים עצם פעולת התפילה מהווה מטרה חשובה בפני עצמה אף יותר מהקיום המיוחל של הבקשות המרכיבות אותה, ולא רק מנקודת המבט של הבורא יתברך כי אם גם מצידו של המתפלל שדרך התפילות זוכה להתעלות ולהידבק בקונו



"רב לך"–לעולם אין מספיק ברוחניות

משה רבינו מתפלל ומבקש להיכנס לארץ ישראל, כמובן רק בשביל מצוותיה.
א”ר לוי ברב בישר ברב בשרוהו ברב בישר- “רב לכם”, ברב בישרוהו- “ויאמר ה’ אלי רב לך” ומדוע מה מידה כנגד מידה פה?



"רב לך"–לעולם אין מספיק ברוחניות

משה רבינו מתפלל ומבקש להיכנס לארץ ישראל, כמובן רק בשביל מצוותיה.
א”ר לוי ברב בישר ברב בשרוהו ברב בישר- “רב לכם”, ברב בישרוהו- “ויאמר ה’ אלי רב לך” ומדוע מה מידה כנגד מידה פה?



משה רבנו נכנס לארץ

המקום היחיד שאפשר להסתכל לכל הכיוונים ולראות את ארץ ישראל, זה בתוך ארץ ישראל.



"יצר הרע" – כיצד מתמודדים? נלחמים, בורחים או משלימים?!

“ואהבת את ה’ אלוקיך בכל לבבך”, אומרת הגמרא:”בכל לבבך- בשני יצריך, ביצר הטוב וביצר הרע”.
והרי מובא במסכת אבות:” איזהו גיבור? הכובש את יצרו”. א”כ, כיצד ניתן לעבוד את השם ביצר הרע אם צריך לכובשו?!



"ואהבת את ה’ אלוקיך"

כיצד ניתן לצוות על האדם לאהוב?



"ועשית הישר והטוב" – היחס בין עשיית טוב לעשיית הישר

מה בא ציווי זה להוסיף? וכי קיום כל המצוות אינו קיום “הישר והטוב”?



"ואתכם לקח ד’ ויוצא אתכם מכור הברזל ממצרים" (ד, כ)

התורה מכנה בדרך כלל את מצרים “בית עבדים” כמו בפסוק  “ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים כי בחזק יד הוציא ד’ אתכם מזה ולא יאכל חמץ”, אבל כאן מכנה משה את מצרים “כור





גימטריה לתפילתו של משה

משה מבקש להיכנס אל הארץ (דברים ג’ כ”ג): “ואתחנן אל ה’”. על משה נגזר שלא להיכנס לארץ. ממש כמו שעל שאר בני ישראל נגזרה גזרה זו, והם לא זוכים להיכנס לארץ בגלל חטא המרגלים. אולם מי שלא חטא בחטא זה





רמז לשנות החורבן

על הנאמר (דברים ד’ כ”ה-כ”ו): “כי תוליד בנים ובני בנים, ונושנתם בארץ, והשחתם, ועשיתם פסל תמונת כל, ועשיתם הרע בעיני ה’ אל-היך להכעיסו. העידתי בכם היום את השמים ואת הארץ, כי אבד תאבדון מהר, מעל הארץ”, אומר רש”י על פי





מספר תפלותיו של משה

“ואתחנן אל ה’…אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן ההר הטוב הזה והלבנון”(דברים ג’, כג-כה) כולם מכירים את המדרש הידוע שאומר שמשה התפלל להכנס לארץ כמניין “ואתחנן” (515) וקשה, מאיפה דברי נביאות זו, מי אמר שמשה התפלל מספר





הארעיות שבמדבר ונתינת התורה

בני ישראל יצאו ממצרים הישר אל שממת המידבר, בדרכם לארץ המובטחת. בני ישראל היו במדבר בתחושת ארעיות מכבידה, כשאינם מתרגלים לשום מקום ואינם מכים שורש במקום מסוים אלא נמצאים כל הזמן במסעות, ונדודים ממקום למקום. ואז בתוך הארעיות הבסיסית הזו,