הגעת ליעד

בני האדם נוטים לתת מקום משמעותי למטרה, ליעד, ופחות מקום לתהליך, לדרך, ולמסע כולו. אנחנו נוטים לשאול מה השורה האחרונה? מה המטרה של כל זה.. התורה מלמדת אותנו לתת מקום לתהליך.

שבטי עבר הירדן

כאשר ראובן, גד וחצי שבט המנשה מבקשים נחלה בעבר הירדן, משה מבקר את מעשיהם בצורה חריפה. אולם אם אף אחד לא ינחל בעבר הירדן, מה יעשו עם חבל ארץ זה?

מלחמת מדיין ושללה

ביזה אינה רק נתעבת מבחינה מוסרית, אלא גם מהווה גזל. ככל הנראה, שלל המלחמה שייך לעם ישראל כולו, ומי שלוקח אותו – גוזל אותו מהעם. הלוקח שלל הופך את המלחמה למלחמה פרטית שלו, כדי למלא את כיסיו או כדי להביא שבויים כפועלים לביתו. התורה פוסלת את הנורמה הזו, ומצווה לחלק את השלל בין כל השותפים במלחמה.

מעלת הצדיקים

“וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאומר זה הדבר אשר ציוה ה’, איש כי ידור נדר” וגו’. (במדבר ל-ב)

“לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו”

יש דברים בעולם שהם עיקריים ויש כאלה שהם לא. הגדרה זו היא ברורה ומקובלת על רוב בני האדם, אך למרבה הפלא אנחנו מתנהגים לא פעם בצורה הפוכה לגמרי.

לא יחל דברו – כח הדיבור

באמצעות הלשון ניתן לרקום מערכת קשרים נפלאה, ניתן ליצור אוירה חיובית, נעימות בין בני זוג ובין הורים לילדים, בחברה ובכל מקום. וחלילה, ניתן גם להרוס שלום בית, ניתן להרוס תקשורת שבין הורים לילדים וליצור ריחוק כאילו שהם אויבים, וניתן להרוס קשרי חברה.

טבילת אש

גם כשהתורה כותבת באופן ‘סתמי’ “כי תצא למלחמה על אויביך”, דרשו רבותינו שבמלחמת היצר הכתוב מדבר.
פרשתנו, המתארת את מלחמת הנקם במדיינים ובבלעם, עוסקת במלחמה ביצר הרע אף ברמת הפשט. בפרשה זו גלומה תורת הלחימה ביצר הרע ותכסיסיו, ולכן כאן גם ניתנים היסודות המרכזיים לדיני טהרת כלים וטהרה בכלל.

מדוע נקראים נשיאי ישראל “ראשי מטות”?

מה הטעם לקריאת שמותם של נשיאי ישראל בלשון “מטות”?

בני גד וראובן

בחלקה האחרון של פרשתנו מופיע סיפור בקשתם של בני גד וראובן. למעשה, מופיעות בסיפור שתי בקשות שונות שלהם. בשלב הראשון רואים בני גד ובני ראובן שעבר הירדן המזרחי הוא “מקום מקנה”, ומבקשים: “אם מצאנו חן בעיניך, יתן את הארץ הזאת

"כל חלוץ…לפני ה’ " – על חלוציות מאחדת

כעסו של משה על בקשת בני גד וראובן אינה ברצונם לקבל את חלקם בעבר הירדן המזרחי, אלא בחוסר הבנת המסר העמוק והרוחני שהיתה למלחמת מדין כמלחמה על האידאה והזהות ולא רק על פיסת קרקע.

"עטרות ודיבון.." – על "שניים מקרא ואחד תרגום"

את בקשתם ממשה, אלעזר הכהן ונשיאי העדה לקבל נחלתם בעבר הירדן המזרחי פותחים בני גד וראובן בפסוק: “עטרות ודיבון, ויעזר ונמרה, וחשבון ואלעלה, ושבם ונבו ובען; הארץ אשר הכה ה’ לפני עדת ישראל ארץ מקנה הוא ולעבדיך מקנה”. מדוע פתחו באזכור שמות הערים האלו?

מטות – כוח הדיבור / רוח כנגד החומר

מדוע התורה החמירה כל כך בעוון נדרים?

עבודת השם על ידי נדרים

העובדה שהתורה מאפשרת לנדור נדרים וליצור על ידי כך איסורים שיש להם תוקף מחייב, אינה אומרת שהדבר חיובי ומומלץ.

“ויקצף משה על פקודי החיל” – בין פקודה לביצוע

במלחמת מדין האמורה בפרשתינו – פרשת מטות – מלמדנו משה פרק בקשר ההכרחי בין פקודת המלחמה, תכליתה, ביצועה ואופן הצגתה לעם

"איש כי ידר נדר לד’ או השבע שבעה לאסר אסר על נפשו לא יחל דברו ככל היצא מפיו יעשה" (ל, ג)

למילה "נדר" אין תרגום בארמית אלא תרגם אונקלוס "נדר" כמו בעברית, רואים שהמילה נדר אין לה תרגום בשום לשון, והטעם משום דכל מהות הנדר שייכת רק בישראל, דבהם נתחדש שאפשר לעשות "חלות" על החפץ, ולכן לא נתרגם אצל הגויים. (נשלח

כיבוש הארץ – אחריות משותפת

לאחר ארבעים שנות נדידה במדבר, ולאחר הליכה רצופת נסיונות ותלאות, מוכנים בני ישראל להיכנס לארץ המובטחת. הם עומדים בשערי הארץ עליה חלמו זמן כה רב ולמענה סבלו כל כך. הדבר האחרון שהיה אפשר לצפות לו ברגע כזה -הוא צעד של

כלי יקר

כתוב בפרשתנו: “איש כי ידר נדר לה’, או השבע שבעה לאסר אסר על נפשו, לא יחל דברו, ככל היצא מפיו יעשה”, וממשיכה אח”כ התורה לפרט את כללי הנדרים והשבועות. מבין השורות של הפסוק הנ”ל ואלה שאחריו, אפשר ללמוד על העוצמה שמייחסת התורה לכח הדיבור

חצי שבט המנשה

 מדוע הוסיף משה את חצי שבט המנשה לבני גד ובני ראובן, בישיבתם מעבר לירדן? אומר על זה המדרש:” לפי שגרם מנשה בן יוסף לשבטים לקרוע בגדיהם – על מעשה הגביע הנמצא באמתחת בנימין, לפיכך נקרעה נחלתם חציה בארץ וחציה מעבר