בסוף פרשת בלק כתיב: "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב" (במדבר כה, א), ובתחילת פרשת פנחס כתיב: "וַיְדַבֵּר ד' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים וְהִכִּיתֶם אוֹתָם כִּי צֹרְרִים הֵם לָכֶם בְּנִכְלֵיהֶם אֲשֶׁר נִכְּלוּ לָכֶם עַל דְּבַר …

עם מי חטאו בני ישראל בשטים, בנות מואב או בנות מדין? Read More »

הרב רוני בוטה הביא לאוזניי חידוש בשם הרב יהודה שמעוני, שלאחר חטא העגל מתו 3000 בני אדם ולאחר שנפלו בחטא העריות עם בנות מואב ומדין מתו 24,000 בני אדם וכך לכאורה נראה שחטא העריות חמור פי 8 מעבודה זרה. עכ"ל. …

היחס בין חומרת העריות לעבודה זרה Read More »

יעזרני ד' יתברך להעלות על הכתב את הסברה הבאה אליה הגעתי בעה"י מן הפסוקים בתקוה שהיא תואמת לאמת האלוקית, ולכן על הקורא לקרוא את הדברים הבאים בזהירות רבה ולקחת בחשבון שאין מקור לסברה זו ע"פ מה שידוע לי בעת כתיבת …

מי באמת עמד מאחורי עצת בלעם? Read More »

ד' יתברך הסביר למשה רבינו כיצד לחלק את הארץ לי"ב השבטים ככתוב: "לָרַב תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט נַחֲלָתוֹ" (במדבר כו, נד), היינו שיהיה יחס שווה בין מספר הנפשות שבכל שבטי י-ה לבין גודל הנחלה שיקבלו, כשמוסר ההשכל שיוצא מכאן הוא …

החלק היחסי Read More »

בבואנו לשפוט כל אדם, גם אם נראה לנו במבט שטחי מהצד שהוא חוטא והדבר נראה בטוח ללא כל צל של ספק, עלינו לקחת בחשבון שאולי הדברים הם אינם כפי שהם משתקפים דרך עינינו..

אם נשים לב, נגלה שיכולים להיות שני מניעים שונים למעשה של קנאות. הקנאות של אליהו נבעה מתוך קנאות עזה לכבוד ה', כבוד אביו שבשמים. אליהו לא מוכן למחול או לסלוח על כל פגם בכבודו של ה', ומוכן "לשבור את הכלים" עבור כל זלזול בו. מנגד, שמעון ולוי פעלו מתוך קנאות לכבודה של דינה אחותם, 'כבוד הבן' בלשוננו. אדם יכול לפעול מתוך קנאות לאביו שבשמים, או מתוך קנאות לשלום בניו של הקב"ה, בני האדם. כל אחד מאותם שני מניעים לא מספיק כדי להכשיר מעשה של קנאות.

פנחס, לעומת זאת, פעל מתוך שני המניעים בבת אחת.

"ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו וסמכת את ידך עליו" (במדבר כז. יח') משה רבנו מבקש מה' שימנה את בניו אחריו כממשיכי דרכו,  מה ה' אומר לו? קח לך את יהושע בן נון… 
מילא, בקשתו של משה לא נתמלאה- לפחות שלא יגיד לו ה' קח לך. יגיד לו קח את יהושע. מה רמז לו ה' באומרו "קח לך"?

הופעתה של פרשת המוספין בספר במדבר, בחלקו המאוחר של ספר זה העוסק בקורות הדור הנכנס לארץ בשנה הארבעים, לאחר המפקד שנועד להכין את חלוקת הארץ לנוחלים אותה ולפני פרשות המהוות אף הן הכנה לכניסה לארץ ולהתנחלות בה – הופעת פרשה זו במקום זה מעוררת תמיהה…

אחרי מעשה פנחס, בורא עולם אומר לעם ישראל להלחם במדין, כמובן שהמלחמה היא אמיתית עם העם ששמו מדין, אבל בנוסף לזה יש מימד רוחני המבואר בחסידות, שמדין – זה אותיות קרובות למילה מדון – שהעם המדייני הביא על עם ישראל …

"שאו את ראש" Read More »

למה תחילת סיפורו של פנחס מתחיל בסוף פרשת בלק? לכאורה היה יותר נכון לספר את כל הסיפור, מתחילתו ועד סופו, בפרשת פנחס!

בבואנו לבקש מה' משהו, אל נבקש על המחסור הספציפי- אלא על המצופה להיות נשלם לאחר מילוי המחסור.

לרב תרבה נחלתו ולמעט תמעיט…אך בגורל יחלק את הארץ – ישפוט תבל בצדק ועמים במישרים שיטת החלוקה המשלבת גורל שהוא צדק שמיימי, עם יחסיות שוויונית שהיא צדק ארצי,  מזכירה את הנאמר בתהילים צח: "ישפוט תבל בצדק ועמים במישרים" . תבל …

לרב תרבה נחלתו ולמעט תמעיט Read More »

כיצד ניתן להגדיר את מעשהו של פינחס כאצילי והיכן בדיוק ניתן למצוא בו את מידת החסד והשלום?

ניתן להתרשם מגדולתם של פינחס ואליהו לקחת תכונות שמיוחסות ומנותבות בדר"כ למקומות שליליים, להצליח להתחבר לצד הקדושה שלהן ולעשות בהן שימוש חיובי וראוי מתוך מצוה ולשם שמים.

סיפורו של פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן בדומה לזה של נחשון בן עמינדב ממחיש עד כמה גדולה השפעתו של הפרט על הכלל ועד כמה גדול כוחו של כל אדם להוות את הסיבה והגורם לגאולה

בפרשתנו מתוארת פעולתו של פנחס, המוגדרת כקנאות. קנאות בהגדרה היא משהו שחורג ממסגרת ההלכה. משהו שנועד לבטא את הקרבה לה' על ידי ביצוע פעולה שנוגדת את ההלכה.
אולם, רש"י על הפרשה לכאורה מכניס את הכול למסגרת ההלכה. הוא מתאר שנעלמה ההלכה ממשה, ואילו פנחס אומר לו "כך מקובלני ממך – הבועל ארמית קנאים פוגעים בו".
על כך קשה – מה פתאום ההלכה נתעלמה ממשה? אפשר אדם שאומר "עמדו ואשמעה מה יצווה ה' לכם" נתעלמה ההלכה ממנו?

הדגם המוכר לנו הוא ניסיון של מנהיג או מלך למנות בעצמו את היורש, ולמנוע בכך אנרכיה ומלחמות ירושה על כל ההשלכות החמורות. אולם משה, שהתווכח ארוכות עם ה' על שליחותו שלו לא יכול למנות יורש. הוא דרש מ-ה' למנות מנהיג כדי למנוע שקיעה לאנרכיה בשלב קריטי.

חזרה בתשובה עמוקה ופנימית- כמו שחזרו מתי המדבר בשנה האחרונה- הופכת את האדם לבריאה חדשה.

בעיני הבשר שלנו, בעולם הזה, אין אנו מבינים את גודל הטובה בחיים אשר חנן אותנו ה' באשר הם.

מדוע מוסיפה התורה שני סיפורים שאינם שייכים למפקד – סיפור דתן ואבירם ובני קרח, וסיפור צלפחד?

ירמיהו איננו נרתע או נבהל לקבל את שליחותו הנבואית ואין בפיו אלא הערה עניינית על חוסר התאמתו לתפקיד ועל כן הבטחת הקב"ה לעזור לו מספקת, ואילו משה עושה ככל יכולתו שלא לקבל על עצמו את המשימה ואין הוא הולך למצרים אלא רק לאחר ויכוח ארוך המביא את הקב"ה לידי כעס עליו. והנה, לו היינו שואלים את עצמנו, ממי היינו מצפים ליתר התנגדות – ממשה נביא הגאולה או מירמיהו נביא החורבן, התשובה היתה אמורה להיות הפוכה.

כיוון שפנחס נעשה כהן באופן חריג ושונה משאר הכהנים, אפשר היה לחשוב שגם תפקידו ומעמדו ככהן יהיו שונים מאחרים. כך ניתן להבין מדוע נזקקה התורה לפרט את ייחוסו של פנחס עד סבו: התורה ראתה צורך להשוות את פנחס לאלעזר ואהרן כדי להדגיש שחרף הנסיבות המיוחדות של מינוי פנחס לכהן, בסופו של דבר מעמדו ככהן היה זהה לזה של אבותיו

פנייתן של בנות צלפחד למשה מעוררת אהדה בלב הקורא המזדמן. לשמחת ליבו של אותו קורא, הן נענות בחיוב.
בכך, מצטרפות בנות צלפחד לרשימה מכובדת של בני אנוש שלא ויתרו אל מול החוק היבש הנוטה לרעתם, ולבסוף אף יכלו לו. ברם, נדמה שעיון משווה במקרים אלו יוכל לתת לנו רושם מדויק יותר, על האופן שהתורה מכוונת אותנו להביט במצבים אלו.

לראות יהודי מחליף צבעים על הבימה לעיני כל, זה מה שה׳ רוצה?! זה מה שעושה לו נחת?! חז״ל מלמדים אותנו מה עושה נחת לקב״ה, ״גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה״ עדיף לעבור על ׳לאו דאורייתא׳ רק שלא שיתבייש אדם מישראל.

פרשת המוספים עוסקת בקרבנות וקשורה לפרשת המועדות. מדוע, אפוא, היא מופיעה בספר במדבר, ולא בספר ויקרא?

המפקד של פינחס הוא מפקד משפחות לנחלה, בניגוד למפקד של במדבר, שהיה מפקד של יוצאי צבא. לכן בפרשתנו נמנות המשפחות, ואילו בפרשת במדבר נמנים יוצאי הצבא.

להמתיק דינים מעל ישראל, ולהחזירם בתשובה, ולהשפיע עליהם כל טוב – זוהי עיקר עבודת הצדיקים רמי המעלה, וזו עיקר מעלתם.

רש"י מצטט את המדרש המספר כי בני השבטים האחרים הקניטו את פינחס על כך שאבי אמו (יתרו) פיטם עגלים לעבודה זרה: "הראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לעבודה זרה והרג נשיא שבט מישראל". מסיבה זו בא הפסוק וייחס את פינחס לאהרן: "פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן".
למה התכוונו חז"ל במדרש זה?

מעשהו של פינחס היוה תיקון מפואר למעשיהם של שמעון ולוי שאמנם פעלו מתוך רצון טוב, אך הוא בא והשלים את החוליה החסרה והמשמעותית של ה"אישור", כשצעד זה מהוה גילוי דעת מובהק שכל מגמתו, רצונו ופעולתו הם לשם שמים, מתוך ציווי אלוקי ומכח התורה.

ברכתו של פינחס היא בעצם הברכה שבה אנו מברכים איש את רעהו מדי בוקר וערב. מהי אם כן ייחודה?

נאמר בתלמוד : "מהודך – ולא כל הודך. פני משה כפני חמה, פני יהושע כפני לבנה, זקנים שבאותו הדור אמרו: אוי לה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה".
למה התאוננו הזקנים שבדור ואמרו אוי לה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה, הלוא לא קם בישראל כמשה עוד? מהי אפוא הבושה שתלמידו ומשרתו יהושע הוא פחות ממנו?

זמרי נשיא שבט שמעון לא הבין את משמעות הכניסה לארץ וההתנחלות בה. הוא ואנשי שבטו חשבו שתמה לאומיותו של ישראל בעת הכניסה לארץ ועתה כל איש לעצמו ותו לא.

ה' מצווה את משה: "צרור את המדינים והכיתם אותם" (כ"ה, יז). נראה שאין זו הוראה מעשית אופרטיבית, שהרי המלחמה נגד מדין תפרוץ רק בפרשה הבאה. מה אם כן פשר הציווי הזה בשעה הזו?

מה פשר נתינת הכהונה למי שהוא כבר כהן?

מדוע לא נצטוינו בתורה לקנא קנאת קודש מסוג זה, כמו של פנחס? מדוע חז"ל אף קבעו ההיפך, שהבא אדם להימלך אין מורין לו?

מה עניינו של השלום דווקא אצל מעשה הקנאות של פינחס,מעשה שיש בו לכאורה ניגוד לדרך השלום?

פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן – על פניו נראה, כי מידתו של אהרן היתה אחרת מזו של פנחס, שהרי נאמר עליו במשנה באבות כי הוא "אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". קשה לדמיין אדם שנאמרו עליו דברים כאלו הורג בחמת-זעם את זמרי…

אמרו חז"ל  שפינחס לא היה כהן מתחילה, ורק ע"י מעשה זמרי קיבל בשכרו כהונת עולם, ויש לברר מה הקשר בין מעשה הקנאות לבין הכהונה שאותה קיבל פנחס בשכר מעשהו זה? הנה הכה"ג עובד עבודתו בבית המקדש, אבל גדולתו היא שהוא …

"ולא כליתי את בני ישראל… והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם" (כה, יא –יג) Read More »

בסוף פרשת בלק מסופר על פינחס שעצר את המגיפה עם בנות מדיין בכך שהרג את זמרי בן סלוא ואת המדיינית. כשכר על פעולה זו מבטיח לו ה' : לכן אמר הנני נתן לו את בריתי שלום: עד היכן מגיעה חשיבותו …

מהי אהבה, וחשיבותו של השלום (לשבע ברכות) Read More »

כתוב בפסוק "פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן"(במדבר כ"ה י"א), ואומר רש"י על המקום: "לפי שהיו שבטים מבזים אותו הראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לע"א והרג נשיא שבט מישראל לפיכך בא הכתוב ויחסו אחר אהרן". לכאורה יש …

פנחס וסיבת יחוסו Read More »

כאשר מסתכלים על סיפורן של בנות צלפחד, לכאורה לפנינו סיפור מאלף על מאבקן של נשים צעירות, שנדחקו לשולי החברה, כנגד הממסד הדתי, ועל ניצחונן המזהיר. החברה ניסתה להדיר את היתומות מעמדות כוח, אך הן עמדו חוצץ, וזכו בדינן. אך התורה …

בנות צלפחד Read More »

כתוב בפרשתנו: "ותקרבנה בנות צלפחד … ותעמדנה לפני משה … לאמר: אבינו מת במדבר … ובנים לא היו לו: למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו … תנה לנו אחזה בתוך אחי אבינו: ויקרב משה את משפטן לפני ה': ויאמר ה' אל משה לאמר: …

התורה הנשית Read More »

ידוע שעל פי הזוהר הקדוש פנחס הוא הוא אליהו הנביא. כשמעיינים במעשיו של אליהו הנביא,מוצאים אנו שהיו לו לכאורה שני פיות, שתי צורות התנהגות הפוכות.  מצד אחד הוא מעיד על עצמו (מלכים א יט, יד) "קנא קנאתי לה' אלוקי צבאות" והוא …

פינחס הוא אליהו הנביא Read More »