על השתיקה

כיצד אני יכול לדעת מי באמת צודק? הרי גם אם נבחן את מחלוקתו של קרח על משה ואהרן, כמאתים וחמישים ראשי סנהדראות חברו לקרח, וטעו בטעותו, אז איך אני אדע למי לחבור?



חוכמת נשים גם בעין הסערה

אוֹן בֶּן פֶּלֶת שהיה מראשי המרד במחלוקת הזו כנגד משה, בסופה של המחלוקת, לא היה בין הנשרפים ולא בין הנבלעים בעדת קורח, אם כן, להיכן נעלם?



כשהלב אינו משתכנע

כדי לשכנע איש אמת לשנות את אורח חייו, כל שנדרש הוא להציג בפניו את האמת. משהכיר בה, הוא יקיים אותה מתוך עקרון, באש ובמים. לעומת זאת, כאשר נציג את האמת לאדם המחפש נוחות, הוא יסרב לשנות את דרכו, גם אם יודע שאין היא הדרך הנכונה.



“קורח, שפיקח היה, מה ראה לשטות זו?”

קורח הלא טוען כי כל העדה כולם קדושים, ומשה מתנשא בחינם על העדה. היאך בטח קורח במבחן שהתווה לו משה?!
לשיטתו, יתכן מאד כי יעמוד מחר עם עדתו ובידם מחתות מלאות קטורת, אך ה’ לא יגיב כלל, כיוון שמשה הגה מליבו את המבחן, ו-ה’ כלל לא מחויב לו. כך, בעצם הופעתו למבחן המתיימר לחשוף את בחיר ה’, ומתבצע באופן שטבע משה, כבר הודה בעליונותו של משה. בכך, מתייתר המבחן מאליו.



על מה יצא קורח?

כיצד קורח, אומנם היה במעמד שבט קהת המורם ונישא משאר עם ישראל, אבל בכל זאת קיבל תעוזה ואומץ לצאת נגד מנהיג האומה משה רבנו?!



“כי כל העדה כולם קדושים”

במה טעה קורח? האם הטענה “כי כל העדה כולם קדושים” והרצון לשרת את ה’ במקדש ביחד עם הכוהנים והלוויים הם פסולים? כידוע, טרם חטא העגל היו אמורים הבכורים לעבוד במקדש, כנציגי כל משפחה ומשפחה מעם ישראל. מדוע, אם כן, העניש הקב”ה את קורח, שביקש שכל ישראל ישובו למצבם שלפני החטא ויעבדו במקדש בעצמם?



כוח הבחירה לטוב ולרע גם אם אתה מיוחס

גדול ה”יחוס”, וכוחו וחשיבותו רב ועצום, ואין לזלזל בו כלל.הנה אע”פ שגדול היחוס ?מ”מ אסור להסתנוור, כי יתכן שיהיה אדם מיוחס ומרושע ומושחת גדול, כי היחוס אינו מונע את הבחירה…



המהרהר אחרי רבו

אין ביננו מתן תורה על הר סיני מדי יום ביומו לכל אחד ואחד מישראל, אך למרות זאת – יש ויש מתן תורה. על כך אמרו חז”ל “עשה לך רב”. קבלה של רב – יש בה מיסוד קבלת התורה מסיני, קבלה של עול תורה מחוץ לשכלו, הבנתו ודעתו של אדם.



“ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגרן וכמלאה מן היקב” – על מה שבא בקלות

כשהעשירות הרבה של האדם באה רק בעקבות עמל ויגיעה רבים עליהם, האדם מקמץ ושומר על הרכוש עליו עמל, להבדיל מרכוש אותו קיבל ללא עמל



בין צדיק לרשע

בדרשות בשם הבעש”ט לפרשת קרח, אפשר למצוא נקודה אישית מרתקת ביחס למחלוקת הגדולה שהיתה על שיטתו (ועל החסידות בכלל). האם היתה זו מחלוקת לשם שמיים, שסופה להתקיים, או שהמתנגדים לו הם בבחינת קרח וכל עדתו, וסופם להיבלע באדמת ההיסטוריה?



חומריות ורוחניות בעדת קרח

מקטירי הקטורת, השואפים ליתר רוחניות ולהוצאת החול מן הקודש, נענשים בשריפה, שבה הגוף כלה והופך לחוסר ממשיות. דתן ואבירם, שרדפו אחרי החומר ושאפו להוצאת הקודש מן החול, נבלעו באדמה החומרית והפכו חלק מעפר הארץ, יחד עם הרכוש שכה רדפו אחריו.



"ויחר למשה מאוד" – בין מחלוקת למחלוקת

במחלוקת מהותית [“לשם שמים” כלשון חז”ל] כל צד בויכוח אינו פוסל את הצד האחר. תנאי לברור אמיתי של המחלוקת היא הנכונות לשמוע ולרדת לסוף דעתו של הצד האחר ולנסות לשכנעו שהוא טועה.



בקהלם אל תחד כבודי

“ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי” – “ולא הזכיר ‘בן יעקב’.
מדוע היה צריך שם יעקב להיזכר כאן, ומה הקושי בכך שאינו נזכר?



"ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי" (טז, א)

קשה, למה יצהר קרא לבנו בשם "קרח" שהוא שמו של אחד מאלופי עשו, כפי שנאמר  "אלוף קרח", והלא אמרו חז"ל  וז"ל "ושם רשעים ירקב אמר ר’ אלעזר רקביבות תעלה בשמותן דלא מסקינן בשמייהו" ומסביר רש"י (שם) "לא יקרא אדם לבנו





עדת קורח והעולם הבא

יש מחלוקת בגמ’ בסנהדרין קט: האם לעדת קרח יש חלק לעולם הבא או לא? לדעת ר’ עקיבא אין להם חלק לעוה”ב, והוא מביא ראי’ה ודורש את הפסוק  “…ותכס עליהם  הארץ…”- בעולם הזה  “…ויאבדו מתוך הקהל:” – לעולם הבא. לדעת ר’





בני קורח לא מתו

בספר תהילים פרק מ”ה, במזמור אשר נתייסד ברוח קדשם של המשוררים בני קורח, כמו שכתוב בפתח המזמור ‘למנצח על שושנים לבני קורח משכיל שיר ידידות” כותב המדרש (שוחר טוב) על הפסוק: “רחש לבי דבר טוב” כך: “להודיעך שלא יכלו (=בני





מחתות החטאים – ציפוי למזבח

לאחר מחלוקת קרח ועדתו מצוה ה’ את משה להפוך את מחתות האנשים שחטאו לציפוי למזבח, ולא ברור מדוע זכו מאתיים וחמישים איש אלו שהיו במחלוקת קרח ועדתו, שדווקא מחתותיהם ייעשו ציפוי למזבח הקדוש? הנצי”ב מוולוז’ין מבאר שרצון 250 איש אלו היה





אבות ובנים, בנים ואבות

לפרשת “קורח”, ספר “במדבר”   פרשתנו, כשהיא באה לתאר איך קורח לקח את עצמו ואת חבורת “הפגועים והמקופחים” שאיתו, כדי למרוד במשה רבנו, כותבת בתחילתה: “ויקח קרח בן-יצהר בן-קהת בן-לוי, ודתן ואבירם וכו’”. ושואלים: למה צריכה הייתה התורה דווקא במקום זה לפרט





טלית שכולה תכלת

בסוף פרשת שלח ניתנת המצווה לציצית וכבר בפרשת קורח מגלה לנו המדרש מחלוקת לגבי הציצית: “מה עשה (קורח)? עמד וכנס ר”נ ראשי סנהדראות… והלבישן טליתות שכולן תכלת. באו ועמדו לפני משה, אמרו לו: טלית שכולה תכלת חייבת בציצית או פטורה?