זכרון ו.. עצמאות

בכל שנה אני מהרהר מחדש, מדוע יום הזכרון והעצמאות סמוכים זה זה? המעבר החד מעצב לשמחה, מטקסים לזכרון הנופלים, להבזקי הזיקוקים. ובכל שנה אני מגלה רובד חדש בחיבור הזה. השנה בהשראת פרשת תזריע – מצורע, הבחנתי במשמעות חדשה.

טומאות החיים והמוות

המכנה המשותף של הטומאות כולם הוא המוות בדרגות שונות. בלשון ימינו ניתן לומר כך: המוות הוא התמרור של קדושת החיים. החיים אינם רק החיים השלמים והמלאים של בני אדם, אלא גם כל המחוללים של החיים – זרע האיש, דם האשה, מערכת הרחם היוצרת חיים ועור האדם השומר על גופו בחיים.

תיקון הלשון – כיצד?

אומנם, הצרעת המקראית נעלמה עם חורבן בית ראשון, אבל הרעיון המוסרי והרוחני הטמון בה אינו מוגבל לתקופה מסויימת. כדרך שאנו מבקשים מיושב מרומים שיראה כליותנו וליבנו בטרם יגזור את דיננו ושיקח בחשבון את כל הגורמים הקשורים למעשינו, כך עלינו לנהוג כלפי זולתנו.

שתי דרכי תשובה

מילוי יד אהרן ובבניו וטהרת המצורע מכוונים למגמה אחת והיא כינון זהותו של האדם מחדש. יש כאן מעין לידה מחדש, והדבר מסביר גם את בחירת התורה למקם את פרשיית היולדת לצד דיני המצורע, ולא עם הזב, הזבה והנידה, שלושת מחוסרי הכפרה האחרים. הלידה הזו מחדש מבטאת תהליך תשובה יסודי, שינוי מהותי של האדם…

“אין בעל הרחמים נוגע בנפשות תחילה”

פרשיית צרעת הבית פותחת בלשון מוזרה, כאילו צרעת זו היא בשורה ולא עונש: “כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה, ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם” (ויקרא י”ד, לד). מדוע ייחדה התורה פתיחה כה חגיגית לפרשה כה עגומה? ומה בכלל הקשר בין צרעת הבית לבין הכניסה לארץ?

רפואה רוחנית

כולנו זקוקים לטיפול שורש. אבל איך נעשה זאת כאשר אין לנו בעצם אפשרות לזהות ממש את השורש הסמוי מאתנו, ש”כל הנגעים אדם רואה, חוץ מנגעי עצמו” (מסכת נגעים) וכאשר המשימה היא כל כך גדולה?

עץ ארז אזוב ושני תולעת

מה מסמלים הארז האזוב והשני תולעת? ועוד מה בין ‘שני תולעת’ בטהרה, לבין ‘תולעת שני’ בבגדי הכהונה?

"כנגע נראה לי בבית" – על ראייה סובייקטיבית של בעל הענין

אפילו תלמיד חכם ויודע שהוא נגע ודאי – לא יגזור ויאמר נגע נראה לי בבית, אלא ‘כנגע נראה לי בבית’.

"ולקח למטהר… ועץ ארז ושני תולעת ואזוב" (יד, ד)

אומר רש”י – “לפי שהנגעים באים על גסות הרוח… מה תקנתו ויתרפא, ישפיל עצמו מגאוותו כתולעת ואזוב”, מקשה השפת אמת, אם מדת השפלות היא הכפרה ותקנת החטא, מדוע ציוותה התורה על כך בדרך רמז ולא כתבה בפירוש ישפיל עצמו? ומבאר

מדוע נקרא המשיח “מצורע”?

פרשת מצורע עוסקת בנגעי הצרעת ובדרכי ההיטהרות מהם. אולם מעבר למשמעות הפשוטה של הדברים, ידוע שהכינוי ‘מצורע’ הוא מכינוייו של המלך המשיח. הגמרא מכנה את המשיח – “מצורע של בית רבי”, שנאמר: “אכן חוליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם, ואנחנו חשבנוהו

הכל טוב

בפרשת השבוע דנה התורה בנגעי הצרעת שהיו מופיעים בבתים, בבגדים ובגוף, בגלל עוון לשון-הרע. הרמב”ם כותב, שהנגעים הללו היו על-טבעיים לחלוטין – “אות ופלא היה בישראל כדי להזהירן מלשון-הרע”. המכה הייתה באה בהדרגה: בתחילה היו “משתנות קירות ביתו… אם עמד

תיקון הנתק

“זאת התורה לכל נגע הצרעת ולנתק”. ה’נתק’ – סוג של צרעת הוא גם כן. שלא כצרעת העור, מקומו הוא בראש, באיזור השעיר של הגוף. “ואיש או אשה כי יהיה בו נגע בראש או בזקן… נתק הוא, צרעת הראש או הזקן

תורת המצורע

עונשו של המצורע קשה מאוד “והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע ועל שפם יעטה, וטמא טמא יקרא… בדד ישב מחוץ למחנה מושבו”. עונש זה אינו מספיק! הלכות טהרה מפורשים נקבעו למצורע, עד שסדר זה הוגדר בתורה