“ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם”

במדרשים עולה הסיכוי והסיכון שבמנייה. כאשר מונים בני אדם, הדבר יכול להפוך אותם להיות רק חלק מהסטטיסטיקה, מספרים ותו לא.

“מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו”

בדרך כלל, רגילים אנו לחשוב כי המניין מעמעם את פרטיו ומאפיל עליהם. נראה, דווקא שהשימוש במילה “פקידה” ביחס למניין מורה ההיפך. במהלכו של מפקד אנושי, האדם נחשף בפני עצמו בשעה שנספר. לפחות לרגע קט מתמקדים רק בו.
בעוד המפקד מתנהל והספרות רצות קדימה, נדמה שמדובר בהליך טכני לחלוטין. אך, מבחינה רוחנית עדיין מדובר בחשיפה, שעלול להיות לה מחיר.
זוהי משמעותו המלאה של המפקד. המפקד מסיר את מעטה החברה מעל האדם החי בקרבה, וחושף אותו, אפילו לשבריר שנייה, לאור הזרקורים.

מדוע עשו בני ישראל את העגל?

ייחודה של התורה הוא בכך שהיא מחברת שמיים וארץ, והיא רלוונטית לבני האדם כתורה שניתנה ישירות מאת ה’. משה נולד כבן-אדם, עלה להר סיני כבן-אדם, ירד ממנו כבן-אדם, ובסוף ימיו אף מת ונקבר כבן-אדם. אילו היה משה מלאך – אבדה ייחודיותה של התורה, והצדק היה עם בני ישראל, שחיפשו להם מתווכים לקשר ביניהם לקב”ה.

תרומה ונדבה

במה זכתה מחצית השקל למה שלא זכו כלי המשכן? וכי אי אפשר היה לשלב את תרומת מחצית השקל עם שאר תרומות המשכן, שהוזכרו בתחילת פרשת תרומה?

עבודה ה’ – על י”ג מידות וההליכה בדרכיו

לפני כמה שנים שמעתי מהרב אביגדור נבנצאל שליט”א, רבה של העיר העתיקה בירושלים, סיפור על עניינם של י”ג מידות הרחמים. הסיפור עוסק בזוג זקנים המגיעים אל הרופא לקבל טיפול למחלתו הקשה של הבעל. הרופא, רושם מרשם לחולה ומזהיר את האישה

חטא העגל על פי ספר הכוזרי

כיצד ייתכן שעם ישראל כולו עזב את ה’ ועבד עבודה זרה, מייד לאחר המעלה הגבוהה שהגיע אליה במעמד הר סיני? זאת ועוד; כזכור, ריה”ל מסביר שכל עם ישראל זכה לנבואה במעמד הר סיני, והוציא בכך את סגולתו הא-לוהית מן הכוח אל הפועל. כיצד ייתכן שזמן כה קצר לאחר מכן, הגיע העם לקיצוניות השנייה – לעבודה זרה?!

“ככלותו לדבר איתו”

בכל לימוד שהוא, בתחילה הרב מלמד והתלמיד מחקה אותו וחוזר על דבריו. במצב זה, התלמיד הרי הוא כקוף אחר בן אדם – אמנם קוף חכם, אך חקיין ותו לא. אין הוא נמצא במקום בו נמצא הרב. לאחר סיום הלימוד, עומד התלמיד על עצם העניין. הוא אוחז בשכלו לא רק את האמירות החיצוניות של החומר הנלמד אלא החומר הופך לחלק ממנו. אינו דומה החוזר על דברי הרב למי שעומד על דעתו של רבו, ובעצם שותף לתורה שאותה הנחיל לו האחרון.

“וראית את אחורי ופני לא יראו”

אמר רב חנא בר ביזנא א”ר שמעון חסידא: מלמד שהראה הקב”ה למשה קשר של תפילין” (ברכות ז ע”א)
ראשית – מה פשר ההתגלות הזו למשה? ושנית – מה הקשר בין קשר התפילין של קודשא בריך הוא לבין י”ג המידות של רחמים שגילה לו למשה באותו מעמד, לאחר חטא העגל?

אליהו ועובדיה – על היחס לכלל ישראל

בפני האדם עומדת השאלה עד כמה הוא יכול להשפיע. אפשר להיות אדם עם עקרונות ולהישאר בחוץ ולא להשפיע, ואפשר לוותר על עקרונות מסוימים, אבל להצליח להציל משהו, וכל אדם יכול לבחור היכן הוא בוחר להיות.

יהושע כפרח הנהגה

“ודבר ה’ אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו ושב אל המחנה ומשרתו יהושוע בן נון נער לא ימיש מתוך האוהל”

יש תרומה ויש תרומה אחרת

יש תרומה אנוכית של “איש כופר נפשו” שמניבה לכל היותר באופן קיבוצי : “כסף כיפורים ואך ” כ”זכרון” לפני ה’.
ויש תרומה אחרת:
כסף חיים לקיים את החיים לקיים את בריאתו של הבורא והפעם לא כעומדי פתח לבקש כפרה אישית אלא – כשותפים
תרומה שכזו, שהופכת את ה’ לא כ”מכפר” אלא כשותף ש”חייב לנו”…

לימוד התורה והשכחה

למרות הרגשת התסכול שודאי חווה משה כל יום מחדש, הוא עדיין חוזר כל יום לבית מדרשו של הקב”ה; הוא אינו מוותר ומפסיק לנסות, אלא שוב ושוב הוא יושב מהבוקר עד הערב ללא אכילה וללא שתיה ומשקיע את כולו בלימוד. ובסופו של דבר אומר לנו המדרש שאכן הוא זכה להפנים את התורה בדרך של מתנה?

בלי אמת אין אלוהים

כשמשה לא יכל להתאפק
לנצל את נדיבותו של הקב”ה במענה חיובי לשאלותיו
ביקש משה לצעוד עוד צעד אחד יותר מידי
לספק את סקרנותו לראות בעיניו סוף סוף את מהות האלוהות…

משה והלוחות

אמר לו משה לקב”ה
אתה אומר אלי שניים : “לך רד”
גם “לך” שאתה מגרשני מהר
וגם “רד” שאשוב למקומי שבטרם העלייה להר
כאותו משה שכלל לא עלה להר…

שורש מצוות מחצית השקל

במדרש כתוב שהעם התקשה להבין מה וכמה הוא נדרש לשלם כפרה, ומשה רבנו התקשה בעצם העניין של מחצית השקל. לכן, הראה לו הקב”ה,”כמין מטבע של אש שהוציא מתחת כסא כבודו… ואמר לו: זה ייתנו – כזה ייתנו” (ירושלמי שקלים)…

מחצית השקל

מה חשוב כל כך בנתינת מחצית השקל, עד שגם עני מחוסר כל צריך למכור את הגלימה שעל כתפו כדי שיוכל לקיים נתינה זו?

כיצד "עושים שבת"?

“ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת” וכי אנו יכולים *לעשות* שבת?

"ופני לא יראו" – תקוה בעתיד נסתר

לאחר חטא העגל, מובאת בפרשתינו התדיינות חריגה שאין כמותה בתורה ובנביאים בין משה לה’ ובמסגרתה מבקש משה מה’: “הודיעני נא את דרכיך”…

שבירת הלוחות והסיבה לכעס

בפרשה מסופר על שבירת הלוחות, משה יורד מהר סיני עם הלוחות בידיו וכאשר הוא רואה את עגל הזהב הוא זורק אותם ומשברם. והרי משה ידע על מעשה העגל עוד לפני שירד מהר סיני ולמה כל-כך הזדעזע כשראה את העגל?
אלא שבתחילה היה משה סבור כי יצליח לתקן את בני ישראל, שיכירו מיד בחטאם ויחזרו בתשובה, כך שיוכל עוד לתת להם את הלוחות. אך כשראה את המחולות סביב העגל, שהם עוד שמחים בחטאם, נתייאש מכך ולא ראה כל תקווה לתקנם ולכן נזדעזע ושיבר את לוחות הברית…

"ויתן אל משה ככלותו לדבר אתו בהר סיני שני לחת" (לא, יח)

העיר הנצי”ב שלכאורה המקרא היה צריך להיכתב באופן זה: “ויהי ככלותו לדבר אתו בהר סיני ויתן אל משה שני לוחות אבנים” למה נכתב נתינה לפני ככלותו? ותירץ שמה שנכתב בפסוק דוקא כך, כדי ללמד שגם ה”כילה לדבר אתו” זה עצמו

חמישה בקר ישלם תחת השור

על הפסוק “חמישה בקר ישלם תחת השור”, שמדבר כזכור על גנב שטבח או מכר, אומר המדרש: “הדא הוא דכתיב- ‘איש אחד באלף מצאתי ואשה בכל אלה לא מצאתי’.” לכאורה הקשר תמוה.

קבלת התורה – מדוע התעקשו הזקנים על הלוחות

מסופר באבות דרבי נתן,שמשה ירד מההר והנה הוא רואה את עם ישראל עובד עבודה זרה אמר משה “כתוב בלוחות לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני והללו עובדים את העגל,לכן לא אתן להם את הלוחות!” מיד קפצו עליו שבעים הזקנים ואמרו לו תביא

כי תשא – ריחוק וקירוב

“ויהי כאשר קרב אל המחנה, וירא את העגל ומחולות, ויחר אף משה, וישלך מידו את הלוחות, וישבר אותם תחת ההר”. שבירת הלוחות בעקבות חטא העגל ממחישה בצורה החזקה ביותר את שבירת הקשר והחיבור בין ישראל לאביהם שבשמים. החטא הוליד משבר

למה לפרשת כי תשא אין זוג?

כאשר הקב”ה התגלה לעם-ישראל במעמד הר-סיני הוא התגלה ע”י ירידה וצמצום, כמו שכתוב “וירד ה’ על הר-סיני” ירד הקב”ה מהאחדות האלוקית שה’ אחד ושמו אחד להתגלות בשתים, כמו שדוד המע”ה אומר בתהלים “אחת דבר אלוקים שתים זו שמעתי”(תהלים ס”ב, י”ב)

חטא העגל וביישנותם של ישראל

חטא העגל הינו תמוה ביותר! קשה להבינו בכלל, אך במיוחד כאשר מדובר ארבעים יום לאחר המעמד האדיר של מתן תורה, חודשים ספורים לאחר יציאת מצרים וקריעת ים סוף, בדור שראו את הניסים והנפלאות עד שהגיעו להישגים רוחניים יותר מגדולי הנביאים?

ארבעים יכנו לא יוסיף

“כי לא אחפוץ במות המת, כי אם בשובו מדרכו וחיה, ועד יום מותו תחכה לו, אם ישוב מיד תקבלו. אמת כי אתה הוא יוצרם, ואתה יודע יצרם כי הם בשר ודן\ם”- ברוב טובו המציא לנו הקב”ה דרכים להיפטר מעוונותינו, ישנם