“כולנו מכורים”

עבד עברי אמנם לא שכיח כמצוות אחרות אך יש בו מן היסודות שבכל התמודדות רוחנית. יש בו כדי להצביע על הקושי הגדול שבהתגברות הרוח על החומר.



“כי המשפט לא-לוהים הוא”

עם תום מעמד הר סיני מוצגת בפני העם סוללה של משפטים. המפרשים נחלצו לבאר את סדר הדברים, היות וסדר זה אינו נראה לעין. אנו נבקש להתמקד בפן אחר, שמותיר ערפל בשמי הפרשה.



מהו עונשו של הגנב

פרשת מקץ מסתיימת באירוע הדרמטי שבו נמצא גביע הכסף של יוסף באמתחתו של בנימין. לאחר שהתאושש מההלם, הציע יהודה שהאחים כולם יהפכו להיות עבדים ליוסף, כעונש על גניבת הגביע. תגובתו של יוסף להצעה זו הייתה חד משמעית: “ויאמר: חלילה לי מעשות זאת; האיש אשר נמצא הגביע בידו, הוא יהיה לי עבד, ואתם עלו לשלום אל אביכם”. מניסוח תגובתו של יוסף ניתן להסיק כי הפיכת בנימין לעבד היא צעד המתבקש על פי שורת הדין והצדק, וממנו אין לסטות; אלא, שדבר זה מעלה תמיהה: הרי בנימין והאחים בודאי היו מוכנים להחזיר את גביע הכסף ליוסף, ואף לשלם קנס נוסף אם יש בכך צורך. מהי אפוא ההצדקה המשפטית למכור את בנימין לעבד?



מה שמעה אוזן בהר סיני?

ברציעת העבד בפרשת משפטים כא, ו נאמר “…והגישו אדוניו אל האלוהים…ורצע את אוזנו במרצע” וגו’.
רש”י העתיק “ורצע את אוזנו במרצע” והביא מהמכילתא “…ומה ראה אוזן להירצע מכל שאר איברים…? אמר רבן יוחנן בן זכאי: אוזן…ששמעה על הר סיני ‘לא תגנוב’ והלך וגנב תירצע” וכו’.

אלא שהרי על “לא תגנוב” בפרשת יתרו שפירש “בגונב נפשות הכתוב מדבר”…?



מיהו עבד עברי?

האל היחיד שלא היה מוגבל לטריטוריה מסויימת היה האל של הנדכאים, המסכנים והעבדים – חסרי הלאום והטריטוריה. זהו “אלוקי העברים”, שאין גבולות לשלטונו, והוא יכול להציל את המאמינים בו מכל טריטוריה ומכל מקום.



פרשת משפטים – המלווה בריבית

כולנו ניזונים מאוצרו של מלך. לעיתים לא רואים זאת, ולעיתים לא רוצים לראות זאת – אך כך הם פני הדברים. המלווה בריבית לוקח בנקודה זו צעד אחד נוסף למטה: לא רק שהוא תופס את רכושו כשייך לו באופן בלעדי, אלא שהוא מסיק מכך שמותר לו לפגוע באחר ולעשוק אותו בצרתו.



“והא-לוהים אנה לידו”

“ולמה תצא זאת מלפניו”? מדוע גרם ה’ לאדם תמים לרצוח בשוגג אדם אחר?



הישג חלקי הוא הישג

אדם צריך ללמוד שהוא ייפטר מהעולם מבלי שחצי תאוותו בידו. לא מדובר רק בשאיפות חומרניות, אלא גם בשאיפות מעולם הרוח.
אסור לאדם לוותר על שאיפותיו. הרמב”ם מדבר על יכולתו של כל אדם להגיע לדרגת נבואה, ואסור לנו לוותר על חלום זה. אבל מצד שני, כאשר אנו מגלים את הכישלונות שלנו, עלינו לדעת להתמודד איתם.



מיקומה של פרשת משפטים

המשפטים אינם מסתכמים בעניינים פורמאליים של דרכי התנהגות בחברה. למעשה, הם מכתיבים את יחסו של האדם לזולת ולחברה ומקנים נורמות התנהגות ראויות.



שורש העבדות

כתוב בפרשה שעבד יצא לחופשי תחת שן ועין, אם בעליו גרם לו לאבד שן או עין, הוא חייב לשחררו, למה דווקא שן ועין מוזכרים?



נעשה ונשמע

לכאורה איך ניתן לעשות לפני שאתה יודע מה לעשות? נכון יותר היה לכאורה לשמוע ללמוד ולהפנים במחשבה, ורק לאחר מיכן להפוך את זה לפסים מעשיים…



"אשר תשים לפניהם"

בספר שמות מתוארים שני מהלכים מקבילים: האחד – עלייתו של משה על במת ההיסטוריה והתפתחותו כמנהיג וכנביא, והשני – התפתחותה ועיצובה של כנסת ישראל. במעמד הר סיני נפגשו שני מהלכים אלה: עם ישראל עלה מדרגה מבחינת גיבושו ומבחינת הקשר שלו לקב”ה, ואילו משה התגלה כמי שנמצא בדרגה גבוהה בהרבה מכל האחרים, מה שהומחש היטב במחיצות שהיו בינו לבין העם במעמד הר סיני…



"אשר תשים לפניהם"

בפרשתינו פרשת משפטים התורה מביאה את המצוות,החוקים,הכללים אשר ישמשו את עם ישראל בבתי הדין בעת עשיית המשפט.
אלא שאם נעמיק בהגדרת המילה “משפט” נמצא שהגדרתה היא – יישום החוק באופן צודק. מהות המשפט הינה ליישם את החוק…



"לא אצא חופשי" – על החרות

מכל ג”ן המצוות החשובות בהן משופעת פרשת משפטים בחרה התורה לפתוח בענין העבד העברי, שלפי חז”ל מדובר באדם שנמכר ע”י בי”ד בגניבתו. וכי לא ראוי היה שהתורה תפתח את פרשת משפטים באנשים חיוביים יותר, כגון גומלי החסדים המקיימים את מצות “אם כסף תלוה את עמי”, או בשומר חינם העושה חסד עם חברו?



מקומה של פרשת משפטים

פרשת יתרו מסיימת בהלכות הקשורות למזבח.לכאורה המשכה הטבעי הוא פרשת תרומה, העוסקת בבניית המזבח והמקדש. וכמו כן, מה ראה הקב”ה לצוות דווקא על המשפטים באמצע מעמד הר סיני, לפני סיום כריתת הברית עם בני ישראל?



"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" (כא, א)

"המשפטים" – כותב בעל הטורים שראשי תיבות הן: הדיין מצווה שיעשה פשרה טרם יעשה משפט. וכן מצאנו בחז"ל , ששיבחו את הפשרה שבאמצעותה ניתן לעיתים למנוע שבועת שקר, לזות שפתיים, טעות בפסק הדין וכד’.   (נשלח ע"י מאור צוברי)



חמישה בקר ישלם תחת השור

על הפסוק “חמישה בקר ישלם תחת השור”, שמדבר כזכור על גנב שטבח או מכר, אומר המדרש: “הדא הוא דכתיב- ‘איש אחד באלף מצאתי ואשה בכל אלה לא מצאתי’.” לכאורה הקשר תמוה.



שבעת השוורים

אומרת המשנה במסכת “בבא קמא” (דף מ”ד עמ’ ב’): “שור האשה, ושור היתומים, שור האפוטרופוס, שור המדבר, שור ההקדש, שור הגר שמת ואין לו יורשין – הרי אלו חייבין מיתה”. ומסבירה הגמרא מהיכן לומדים דין זה: “תנו רבנן: ”שור’ ‘שור’





שילוח העבד, ומצוות מילה

התורה מצווה על אדוניו של העבד והשפחה הכנענים: "וכי יכה איש את עין עבדו או את עין אמתו ושחתה לחפשי ישלחנו תחת עינו: ואם שן עבדו או שן אמתו יפיל לחפשי ישלחנו תחת שנו" (שמות כ"א כו-כז) הלכה יוצאת דופן





את העני עמך

"אם כסף תלוה את עמי" – מצווה אותנו רבון כל העולם. כאן למדנו את מצוות ההלוואה לעני. אך מדוע תלווה דווקא "את עמי" ולא לכל העולם? מדוע אמרו חכמים: "עמי ועובד כוכבים – עמי קודם"? הרי "טוב ה’ לכל ורחמיו





אם כסף תלווה את עמי – מדוע "אם"?

ההלוואה – חובה גמורה ומצוה מפורשת היא בתורה. "כי פתוח תפתח את ידך לו והעבט תעביטנו די מחסורו אשר יחסר לו" (דברים ט"ו). אך כאן, בפרשת משפטים, מופיעה מצוות ההלוואה בניסוח אחר – "אם כסף תלווה את עמי". דהיינו: אם





השביעית והגר

פרשת משפטים עוסקת במצוות רבות, עשה ולא תעשה, מצוות שבין אדם למקום ובין אדם לחברו. אחת מהן היא מצוות השמיטה: ושש שנים תזרע את ארצך ואספת את תבואתה, והשביעית תשמטנה ונטשתה ואכלו אביוני עמך…” פסוקי השמיטה נפתחים עם ו’ החיבור





גניבת נפש

פרשתינו המופיעה מיד לאחר מתן תורה, אינה עוסקת במצוות המרוממות את האדם בינו לבין קונו- כמו: ציצית, תפילין, אמונה וכדו’ אלא במצוות שבין אדם לחברו- הנראות כביכול פשוטות ומחויבות המציאות לתיקון עולם. וכבר שאלו מפרשי התורה מדוע נבחר הסדר הזה?





חמור שונאך

כתוב בפרשתינו “כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו וחדלת מעזוב לו עזוב תעזוב עימו” נשאלת השאלה הלא כתוב “לא תשנא את אחיך בלבבך” כלומר אסור לשנוא אף אחד מישראל, אז כיצד יכול להיות מצב שהאדם שונא את חברו? על