בפרשתנו, פרשת בשלח, מרבים בנ"י להתלונן, פעם על המצרים, פעם על המים ופעם על האוכל. אכן נסיון קשה כשנמצאים במדבר שממה. גם אנחנו עומדים בנסיונות קשים. באיזו עין נשתמש, בעין הרגילה הרואה שחסר לנו הרבה דברים, או בעין האמיתית, עין האמונה, שרואה שכל חיינו מוקפים מתנות רבות, ושגם מה שנראה רע הוא בעצם לטובתנו, ללמדנו אמונהבמצבים קשים לקרב אותנו דרך זה לה' יתברך.

חז"ל מסבירים שעם ישראל קיבל בפרשת בשלח כמה מצוות. רש"י על אתר כותב שהמצוות שעם ישראל קיבל הם שבת, פרה אדומה ודינים. אולם, בגמרא במסכת סנהדרין (נו.) נאמר שהמצוות שקיבלו בני ישראל הן שבת, כיבוד אב ואם ודינים. בגמרא לומדים זאת מכך שנאמר לגבי שבת וכיבוד אב ואם "כאשר צוך ה' אלוקיך"(דברים ה'). היכן הוא ציווה? במרה.

כל ימות השבוע אדם משועבד לעבודתו, לביתו. משניתן לו יום אחד למנוחה ופנאי, שבו חופשי הוא לעשות כרצונו, יצא מביתו, ילך לו לטייל, ואל יישאר כבול למקום אחד, כלוא בתוך גבולות ותחומים. וכי ראויה הגבלת תחומין ליום זה?

ההליכה במדבר מתוך מצוקת הרעב באה לגבש את אספסוף העבדים שיצא ממצרים לעם הנושא את דגל הצדקה, המשפט והשוויון החברתי. עליו עתידים הגויים לומר "ומי גוי גדול אשר לו חֻקים ומשפטים צדיקִם ככל התורה הזאת אשר אנֹכי נתן לפניכם היום". (דברים ד', ח)

לכאורה קשה להאשים את בני ישראל על כך שהם מתלוננים בגלל שהם צמאים, למרות שהם כבר אמורים לדעת שבסוף ימצאו להם מים, בדרך כזו או אחרת. אלא שיש לשים לב לדברים שעונה להם משה: "מה תריבון עמדי, מה תנסון את …

מסה ומריבה – על שום מה? Read More »

אחרי שלושה ימים שהם צועדים במדבר תחת שמש קופחת והמים כבר אזלו, כעת הם ובניהם ומקניהם עומדים בפני סכנת התייבשות עד מוות, העם מבקש להרוות את צימאונו להחיות את נפשו, ואת הבקשה הכל כך פשוטה וצודקת מכתירה התורה בשם 'תלונה' ואת אנשיה למתלוננים תואר המעניק משמעות שלילית, בעוד שבקשה מאין זו היא כורח המציאות, בקשה צודקת, ומה איפוא תלונת התורה על תלונת עם ישראל…?

"ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם א-להים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא – כי אמר א-להים פן ינחם העם בראֹתם מלחמה ושבו מצרימה. ויסב א-להים את העם דרך המדבר ים-סוף וחמֻשים עלו בני ישראל מארץ מצרים" (שמות י"ג, י"ז-י"ח)
מה פירוש "כי קרוב הוא"? מהו אופיו של המשפט? על איזו מלחמה מדובר במלים "בראֹתם מלחמה"? מדוע נסמך לכאן "וחמֻשים עלו בני ישראל…"?

מכל ההסטוריה של עם ישראל, כל הסמלים, ואירועי התקופות השונות נצטווינו לשמור למשמרת שני דברים בלבד, כסמל וזכרון לנצח.

הכתוב מדגיש שמשה ואהרן באו לבדם אל פרעה, ללא הליווי של זקני ישראל. אף תשובתו של פרעה מופנית אליהם בלבד בלשון נוכח, כשהוא מתייחס לעם בגוף שלישי. למעשה, הפסיביות מצד העם מאפיינת את סיפור יציאת מצרים לכל אורכו. מאידך, הכונה הראשונית הייתה נראית אחרת.

א. הארועים העוברים על האדם בימי חלדו מעצבים את אישיותו ומשפיעים על החלטותיו. ב. העדפת סיר הבשר בגולה על פני ישיבת ארץ ישראל אינה חדשה, היא החלה כבר במצרים. ג. אנשים גדולים אינם מאפשרים להתלהבות להשכיח מהם את הפרטים הקטנים. …

תובנות מפרשת השבוע Read More »

אנו למדים מהנשים שלא לאבד את ההתלהבות, לא לאבד את הערכים ואת האידיאולוגיות. מרים, שפרה ופועה, דבורה ויעל – כולן פועלות בדיוק להפך מה"אידיאליסט המובס" שפגשנו בחומש הקודם: נח ולוט. הן לא מאפשרות למצבים מעיקים לשבור ולסגור אותן, אלא מנפנפות את הקשיים ומחליטות לפעול.

אמנם היה קשה לבני ישראל לצאת ממצרים אך קשה אף יותר היה להם להוציא את מצרים מתוכם, את כל האמונות הזרות, המנהגים הזרים, ההרגלים השליליים, תחושת העבדות, רגשי הנתיתות, החרדות והפחדים, או בשלוש מילים "יציאת מצרים מתוכנו".

מדוע מקושרת שירת הים לישיבתו של הקב"ה על כסאו? ומהי בכלל משמעותו של הביטוי הזה?

זהו החוק של הדרמה היהודית: כאשר אנו לוקחים בידינו תופים ומחולות במערכה הראשונה – מובטח לנו, בעזרת ה', שיהיה להם שימוש כבר במערכה השנייה.

בפרשת השבוע התורה מספרת לנו על שהתרחש במרה: "שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו" (שמות ט"ו, כה). מהם תוכנם ומטרתם של "חק ומשפט" אלה, ומה טיבו של הניסיון?

תפילה אנו בדרך כלל אומרים כשיש לנו חסרון, כשדבר לא שלם. לעומת זאת, תפילה שהיא שירה, נאמרת על דבר שלם, על סיומו של תהליך מסוים.

זוהי אינה עסקה, בה כל צד מתחייב לעשות את שלו, אלא ברית. קשר ייחודי בין ה' לבין עמו. עם, שכאמור מתלכד סביב בוראו ושעצם הגדרתו כעם נובעת מהיותו של ה' השוכן במרכז המחנה. זוהי מטרתן של המצוות הניתנות עוד לפני מעמד הר סיני…

אנו רגילים לדבר על יציאת מצרים. נח לנו לחשוב על יציאה ממצרים. אולם, קיים גם צד נוסף, והוא – הגירוש ממצרים…

האמנם חשש ממלחמה עם הפלישתים היא המניע את ה' לבחור בדרך המדברית הארוכה והקשה?
עד כמה יש קשר בין נימוק הקרבה הגיאוגרפית לארץ פלישתים לבין החשש ממלחמה?

חובתו של אדם מישראל היא למצוא לו "מקום" משלו, בו יכה את שורשיו, בו יבנה את בניינו-שלו, בניין בעל יסודות איתנים. רק אז יוכל גם להתפשט ולהתרחב. אם כל ימיו יהא נע ונד, יגלה לבסוף כי יצור תלוש הוא, שמרוב שוטטות בכל המקומות אין לו ולו? מקום אחד.

אומרת המכילתא: לא בשעה זו בלבד ילחם לכם, אלא לעולם ילחם כנגדן של אויביכם. מבאר ה"משך חכמה" מכילתא זו, שכעת באו בנ"י בטענה ובתשובה ניצחת לד' "למה הוציא אותנו ממצרים?!" ועל זה צריך ד' מן הדין ללחום בעדם ולגאלם, אבל …

"ד' ילחם לכם ואתם תחרישון" (יד, יד) Read More »

איתא במדרש שמשה רבינו בקע את הים בשם אדנות ושם הויה. רמז נפלא לכך מהכתוב באותה בקיעה: "ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו" (פ' בשלח). מי שצריך שיעזר במחשבון. "הרם את מטך"- הרם כל אות מהמילה …

רמז לאופן שבו בקע משה רבינו את הים Read More »

הפסוק אומר שמשה רבנו "לקח את עצמות יוסף עימו". אפשר לשאול על העניין שתי שאלות. האחת היא, מדוע מוזכרות דווקא עצמות יוסף? והלא יוסף חי במצרים בתקופה שבה חנטו את המנהיגים לאחר מותם. גופו של יוסף נחנט ע"י המצרים וברור …

משה ועצמות יוסף Read More »

בעולם הזה ייסורים רבים. מחלות, קשיי פרנסה, בעיות ביטחוניות וכלכליות, קשיי החינוך. האופטימיות "אין ייאוש בעולם כלל" נובעת מתפיסה, שלאחר כל ירידה תגיע העלייה המשמחת. להתאזר בסבלנות ולא לקוות כל העת ל'שלום עכשיו'. מדוע שירי קודש רבים, מתחילים בטון שקט …

קשיים ויסורים Read More »

כאשר יוצאים בני ישראל ממצרים מקיים משה את בקשתו של יוסף (שמות י"ג י"ט): "ויקח משה את עצמות יוסף עמו כי השבע השביע את בני ישראל לאמר פקד יפקד אל-הים אתכם, והעליתם את עצמתי מזה אתכם". ועל כך אומר רש"י: …

גימטריה להוצאת עצמות יוסף ממצרים Read More »

"ויהי בשלח פרעה את העם". כאשר שומע יעקב כי במצרים יש אוכל, הוא אומר לבניו (בראשית מ"ב ב'):"רדו שמה, ושברו לנו משם, ונחיה ולא נמות". ואומר רש"י: "רדו שמה – ולא אמר: לכו, רמז למאתים ועשר שנים שנשתעבדו למצרים כמנין …

גימטריה ליציאת מצרים Read More »

במדרש נאמר על הפסוק "ופרעה הקריב": פרעה הקריב את ישראל לתשובה בשעה שעמדו על ים סוף. ודאי שפרעה לא התכוון לעורר את בני ישראל בתשובה, אך יש להבין איך זכה שנתגלגלה זכות זו על ידו שלא במכוון? הרי לימדונו חז"ל …

"ופרעה הקריב" Read More »

לאחר שבני-ישראל יצאו ממצרים, רדפו המצרים אחריהם, עד שטובעו בים-סוף. התורה מספרת שפרעה לקח לצורך המרדף את "כל רכב מצרים". כלומר, המצרים השתמשו במרכבות רתומות לסוסים (או לבהמות אחרות), ובאמצעותן רדפו אחרי בני-ישראל. נשאלת השאלה, מהיכן היו למצרים בעלי-חיים, והלוא …

ה"כשר" שבשונאים Read More »

שני כשלונות מרכזיים נכשל עם ישראל בפרשת המן: תחילה, עברו "אנשים" (טז, כ) על האיסור המפורש של משה שלא להותיר מן המן עד הבוקר; ובהמשך, "יצאו מן העם" ללקוט ביום השביעי, למרות דבריו המפורשים של משה – "היום לא תמצאוהו …

עד מתי מאנתם לשמור מצוותי ותורותי? Read More »

1.  "ויהי בשלח פרעה את העם" (שמות י"ג י"ז). המילים "ויהי בשלח" רומזות למה שיקרה מאוחר יותר על שפת ים סוף, כאשר לאחר מפלתם של המצרים נאמר (שמות י"ד ל"א): "וירא ישראל את היד הגדלה, אשר עשה ה' במצרים, וייראו …

גימטריאות לפרשת בשלח Read More »

כתוב בקריעת ים סוף, פעם אחת "ויבאו בני ישראל התוך הים ביבשה" ואחר כך נאמר בסדר הפוך "ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים". כתוב על זה בסה"ק, שהרמז כאן הינו שכאשר אדם נמצא במצוקה קשה – "בתוך הים" – עליו …

העבירנו בתוכו בחרבה Read More »