חלומות ופתרונותיהם

כיצד לא מצאו חכמי פרעה ופותרי החלומות פיתרון פשוט מעין זה שהציע יוסף. לכאורה, פתרונו של יוסף הוא הפיתרון המתבקש מהחלומות – פרות שמנות ורזות ושיבולים שמנות ודקות – עד שכמעט אין פער כלל בין המשל לבין הנמשל, והמשל הוא הוא הנמשל. כיצד לא ניחשו פותרי החלומות מה פשר פרות רזות ושיבולים שדופות?

מהו עונשו של הגנב

פרשת מקץ מסתיימת באירוע הדרמטי שבו נמצא גביע הכסף של יוסף באמתחתו של בנימין. לאחר שהתאושש מההלם, הציע יהודה שהאחים כולם יהפכו להיות עבדים ליוסף, כעונש על גניבת הגביע. תגובתו של יוסף להצעה זו הייתה חד משמעית: “ויאמר: חלילה לי מעשות זאת; האיש אשר נמצא הגביע בידו, הוא יהיה לי עבד, ואתם עלו לשלום אל אביכם”. מניסוח תגובתו של יוסף ניתן להסיק כי הפיכת בנימין לעבד היא צעד המתבקש על פי שורת הדין והצדק, וממנו אין לסטות; אלא, שדבר זה מעלה תמיהה: הרי בנימין והאחים בודאי היו מוכנים להחזיר את גביע הכסף ליוסף, ואף לשלם קנס נוסף אם יש בכך צורך. מהי אפוא ההצדקה המשפטית למכור את בנימין לעבד?

פרשת מקץ – ראיון עבודה

במקום לנצל את המעמד ולקדם את עצמו, במקום למנף את המהפך המדהים ולהשתחרר מהכלא המצרי, בחר יוסף להסיר מעליו את הילת הזוהר הפתאומית.

פתרון חלומות פרעה

מהו ההבדל העקרוני בין פתרונו של יוסף לבין פתרונותיהם של החרטומים? מדוע דווקא פתרון יוסף מצא חן בעיני שליט פרעה?

האור שביאור

על יהודי להשקות מים מעצמו- את כל התורה שלמד – החומש, המשנה והתלמוד ולהעבירה לאחרים. ע”י כך זוכה שה”אור” שב”יאור” שהוא מעביר לאחרים ישפיע גם על עצמו משום שכשעושים טובה ליהודי מרגישים גם בלב תחושת סיפוק.

"מקץ שנתיים"– מה הקשר לחנוכה?

עומדים אנו בפרשת מקץ שנקראת כמעט בדרך קבע בחג החנוכה.
נראה על פניו שאין כל איזכור לחג החנוכה על כל משמעויותיו בפרשה, אך בתוך הפסוקים, בין המילים מסתתר קשר עמוק לחנוכה.

סתירה במדרש

אם יוסף נענש על כך שבטח בשר המשקים, אז מדוע המדרש מביא עליו את הפסוק, “אשרי הגבר אשר שם ה’ מבטחו”?

"ועל הישנות החלום" – חופש הבחירה בפתרון

מדוע פרעה חולם שני חלומות ? חלום הפרות וחלום השבלים? מדוע חרטומי מצרים האמונים על פתרון חלומות לא הצליחו לפתור את החלומות? וכי פתרון של שנות שבע ורעב הוא פתרון כל כך לא סביר לפרות שענינן בשר ולשבלים שענין תבואה, עד כי נזקקו לפתרונות משונים אחרים?

להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך

ישנו הבדל בין “להשכיחם תורתך” לבין “להעבירם מחוקי רצונך”. איזה משני המהלכים פוגע יותר בכנסת ישראל, ומאיים יותר על עתידה?

"כי נשני אלוקים" – מסליחת העבר להפריית העתיד

כאשר הסליחה משכחת את הצער שגרם הזולת, יורד עמה גם הרצון לנקום בזולת על הצער שגרם לנו. על היכולת לסלוח באופן כזה יש להודות לאל.

"יעשה פרעה ויפקד פקידים" – מפתרון לשלטון

כיצד ידע פרעה שפתרון יוסף הוא הנכון?
מדוע כל הפתרונות שהוצעו לפרעה לא נתפסו סבירים בעיניו?

חלום פרעה ושאלתו ליוסף

מספר המדרש: (קהלת ה, ב) “כי בא החלום ברב ענין” אמר פרעה: מי מתקיים על מי, אני על אלהי או אלהי עלי? אמר לו (יוסף): אתה על אלהיך, אמר ר’ יוחנן: הרשעים מתקיימים על אלהיהם (כמו שכתוב, מא, א): “ופרעה

מדוע יוסף לא יצר קשר עם אביו במשך כל השנים

השאלה העיקרית שעולה לי תמיד בראש כשאני קורא את פרשות מקץ/ויגש היא: כיצד ייתכן שיוסף לא יצר קשר עם אביו 20 שנה? איך לא שלח מכתב/פקס/SMS או אפילו לא שלח שליח ? אז נכון – אפשר לענות תשובה מתחכמת שלא היה

ראיית הנולד

פרעה חולם שני חלומות שונים, שיש בינםמכנה משותף: א. פרות רעות בולעות פרות טובות. ב. שיבולים דקות בולעות שיבולים בריאות. יוסף בפתרונו קובע נחרצות “חלום פרעה אחד הוא” – הפרות והשבלים הטובות מסמלים את שנות השובע במצרים, והפרות והשבלים הרעות

מה שהגיד לפרעה ומה שהראה לו

נאמר בפרשה “את אשר הא-לקים עושה הגיד לפרעה” (בראשית מ”א\כ”ה). כאן נאמר – “הגיד לפרעה”, ומדוע כאשר מדובר על הפרות הרעות ושנות הרעב – נאמר “אשר הא-לקים עושה הראה את פרעה”? אלא, ידוע על פי הגמרא במסכת שבת, כי “מעולם

מדוע נפעם פרעה בבוקר

כתוב על פרעה – “ויהי בבוקר ותפעם רוחו”. על פי הרמב”ן, פעימת רוחו, התפעמותו והתרגשותו של פרעה – היתה דווקא בבוקר. וכל כך למה? הנה, בידוע הוא כי יוסף נשתחרר מבית האסורים בראש השנה. עוד ידוע מן הגמרא, כי בראש

חלומו של פרעה וניתוקו

נאמר על פרעה שהוא חולם “והנה עומד על היאור”. יש מנהיגים אשר כל ימיהם – חלום אחד גדול; מנותקים הם מן המציאות, אינם חשים בכאב העם ואינם שותפים בשמחתו; משל חיים הם בתוך בועה משלהם. וכל כך למה? משום שחושבים

מידת הבטחון, ויוסף

נאמר: “אשרי הגבר אשר שם ה’ מבטחו – זה יוסף, ולא פנה אל רהבים – על ידי שאמר לשר המשקים זכרתני והזכרתני, נתווסף לו שתי שנים” (מדרש רבה). מאמר זה תמוה משתי בחינות: האחת – מדוע הוא פותח בשבחו של