“הקרב על התודעה”

“ירושלים בירת ישראל” הכריזו השבוע, כותרות החדשות. בוקר טוב עולם.. שלום אנחנו כאן, אמנם חדשים.. לא, לא מאתמול, רק שבעים שנה, ואף אל פי כן חשוב לנו לקבל הכרה על המציאות שלנו בעשרות השנים האחרונות. קולות עלו מימין ומשמאל.. מדוע זה רלוונטי ההכרזה הזו? את המציאות בשטח היא לא תשנה, ירושלים בלתי ניתנת לערעור, עם או בלי שגרירות. ולא עומדות על הפרק לא חלוקה ולא התנתקות.. אז בשביל מה? למי זה יעזור, ולמה זה נצרך?

גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם- אופן מימושה של גזרת השעבוד במצרים

בקש להראות כי במהלך העלילה, שאמורה להיות תלויה בלעדית במעשי אנוש, מסמן המקרא כי ה’ עוקב אחר המתרחש במטרה להבטיח את סיומה במימוש הבטחתו.

אסון או נס?

מנין שאפשר להודות על נס יחסי?

על הקנאות

תמר יודעת שאם הניסיון ייכשל, היא תישרף, והיא לוקחת את הסיכון הזה (בדומה לחנניה, מישאל ועזריה שנכנסו לכבשן האש). לעומתה, אשת פוטיפר מנסה לשכנע את יוסף, וכאשר הוא מסרב והדברים עומדים להתפרסם (הרי יוסף ברח בלי מעילו העליון אל השוק!), היא מאשימה את יוסף במקום לקחת את האחריות עליה.
שני הבדלים אלו קריטיים ביותר, וחשוב לזכור אותם כאשר בוחרים לבצע מעשה לא לגיטימי עם כוונה לגיטימית – זו בעצם קנאות.

יוסף ואשת פוטיפר

חז”ל מתייחסים לניסיון שעמד בפני יוסף כאל ניסיון גדול וקשה. גם בפסוקים תופס סיפור אשת פוטיפר נתח נכבד ומשמעותי, שאינו מאפשר להחשיבו כשולי. ה”שפת אמת” רואה בסיפור זה מפתח חשוב ומשמעותי, הן לאדם הפרטי המבקש לעבוד את ה’ ולהסיר מכשול מדרכו, והן לכל עם ישראל בגלות מצרים – כלשונו: “וזה היה הכנה לכל הגלות”.

יוסף: מבית פוטיפר לבית האסורים

כשאנו באים לבחון את האירועים השונים שעברו על יוסף ממכירתו ועד לפגישתו המחודשת עם אביו, עומדת לנגד שאלה חשובה: האם יש משמעות לאירועים אלו בפני עצמם, או שמא כל אותם אירועים רק מכוונים לתכלית אחת מתוכננת מראש?

פשר החלומות

“ויחלום יוסף חלום…ויחלום עוד חלום…והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי…” נושא פשר החלומות מרתק ומוכיח את המימד הרוחני שבבריאה.

כיבוד אב של יוסף

מדוע התורה מאריכה לספר את המסירות של יוסף לכיבוד אב?

כי אם זכרתני אתך

מדוע בטח יוסף בשר המשקים ולא בקב”ה? ואם אכן הייתה לו סיבה – מדוע נענש?

הזכרת שם ה’ והיעלמותו

פרשתנו היא פרשת מפתח בתיאור קורות משפחת יעקב – בה מתואר האסון הגדול שפקד את המשפחה, השלכת יוסף לבור ע”י אחיו. זוהי פרשה מלאת תהפוכות. התהפוכות הרבות של פרשה זו מתבטאות בתורה באמצעות הזכרת שם ה’ ואי-הזכרתו.

פרשת וישב – לקחת אחריות

כולם מדברים על שינוי, אך מעטים מנסים לבצעו, ומתי מעט מצליחים. מדוע?

פשר החלומות, כבוד ואחריות

הכבוד חשוב כדי שתהיה יכולת הנהגה, על מנת שהמלך המנהיג יוכל להשפיע, אבל צריך להיזהר אתו. הכבוד איננו התכלית, הוא רק כלי שבעזרתו יהיה ניתן להוביל את העם לחוף מבטחים.

פרשת וישב – המלחמה ביצר

אחת הדוגמאות החריפות ביותר לעמידה בפני היצר מצויה בפרשתנו. בגלל עמידתו של יוסף בפיתויה של אשת פוטיפר – הוא מכונה לדורות בשם ‘יוסף הצדיק’. חז”ל ביקשו לבחון את התהליכים שעברו על יוסף ברגעי הנסיון.

מידה כנגד מידה בפרשת וישב

פרשת וישב מלמדת אותנו את הכלל של מידה כנגד מידה במספר דוגמאות.

"וימאן להתנחם"

מדוע ממאן יעקב להתנחם? למה יעקב התאבל יותר מהזמן הרצוי לאבל?

הוי דן לכף זכות

החשדנות פוגעת בשלושה – בחושד, בנחשד ובחברה כולה.

הנהגה ישרה והנהגה פתלתלה

מה עושה סיפור יהודה ותמר באמצע מאורעות יוסף?

הבלגה בעת הצורך

התמודדות יעקב עם עשו ולבן הייתה כאין וכאפס לעומת התמודדותו עם הבעיות במשפחתו.

חלומו של שר המשקים לעומת שר האופים

במבט ראשוני חלומם של שר המשקים ושר האופים משקף מציאות ורודה ויפה. מה האינטרס של יוסף לפרש את חלומו של שר האופים לרעה?

"ולא יכלו דברו לשלם" – מהידברות לשלום

במה קנאו אחי יוסף עד כי גדלה שנאתם אליו “ולא יכלו לדברו לשלום”? מדוע שנאו אחי יוסף את יוסף? וכי במה אשם יוסף שאביהם אוהב אותו יותר?

הבלגה בעת הצורך

התמודדויות יעקב עם עשו ולבן היו כאין וכאפס לעומת התמודדותו עם הבעיות במשפחתו, אך לנגד עיניו עמדה כל העת המטרה שאליה הוא צריך לשאוף, יסודה של האומה היהודית.

"והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה" (לז, ב)

כותב בעל הטורים- “נער” בגימטריא “שוטה”. זה מה שאמר הכתוב (משלי י, יח) “ומוציא דבה הוא כסיל”. שואל בעל ה”קרית ארבע” איך יכול להיות שהתורה תעיד על יוסף שהוא שוטה ואפילו פרעה מעיד עליו (מא, מט) “אין נבון וחכם כמוך”?

הקשר בין הדלקת נר חנוכה לבורו של יוסף

בסוגיית חנוכה בגמרא, מופיעות שתי מימרות של ר’ תנחום: אחת בהלכה, ואחת באגדה. בהלכה – "נר של חנוכה שהניחה למעלה מכ’ אמה פסולה כסוכה וכמבוי", ומיד לאחריו באגדה, לגבי הבור שאליו נזרק יוסף – "מאי דכתיב ‘והבור ריק אין בו

מלוכה וענווה

אחי יוסף זועמים על חלום האלומות של יוסף, ופונים אליו בתמיהה “המלוך תמלוך עלינו, אם משול תמשול בנו”. מה פשר כפילות זו? האבן עזרא מפרש, שהמושגים מלך ומושל שונים זה מזה; מלך מבטא שלטון ברצון ובהסכמת העם, ומושל מבטא שלטון

ההבדל שבין יין לשמן

בפרשת וישב קראנו על היין: ‏"ויספר שר המשקים את חלמו ליוסף ויאמר לו בחלומי והנה גפן לפני: ובגפן שלשה שריגם והיא ‏כפרחת עלתה נצה הבשילו אשכלתיה ענבים" וכו´‏ את נר חנוכה אנו מדליקים זכר לנס שארע במצות הדלקת הנרות בבית

מידת הבטחון, ויוסף

נאמר: “אשרי הגבר אשר שם ה’ מבטחו – זה יוסף, ולא פנה אל רהבים – על ידי שאמר לשר המשקים זכרתני והזכרתני, נתווסף לו שתי שנים” (מדרש רבה). מאמר זה תמוה משתי בחינות: האחת – מדוע הוא פותח בשבחו של

תולדות עשו ותולדות יעקב

בסוף פרשת “וישלח” מנויים אלופי עשו. אנו מוצאים כי משפחות עשו, למרות שבאו מאמהות שונות, חיו באחדות ובהרמוניה. ולא בכדי, נאמר ליעקב (בתחילת הפרשה הקודמת) כי “הנה הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו”, כאשר “עמו” יעיד כי ארבע מאות ראשי

תולדות יעקב – יוסף

אלה תולדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה (בראשית ל”ז\ב’). הרי היו לו ליעקב עוד אחד עשר בנים, ואם ביקש הכתוב למנות תולדותיו – מדוע הגדיר רק את “יוסף” כ”אלה תולדות יעקב”? ומה עוד, שבידוע הוא כי “אלה” בא “לפסול

אפלית יוסף וגלות מצרים

וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען (בראשית ל”ז\א’): “ביקש יעקב לישב בשלווה – קפץ עליו רוגזו של יוסף” (רש”י בשם המדרש). בהקשר לכתוב “ועשה לו כתונת פסים”, תולים חז”ל את ירידת בני ישראל למצרים באפלייתו של יוסף לטובה על

בחירתו החופשית של יוסף

על מכירת יוסף קשה מדוע האחים שקרו את אביהם וניסו, באמצעות טבילת כתונת הפסים בדם שעיר העזים, לשכנעו שיוסף נטרף, ומדוע לא גילה הקב”ה ליעקב את האמת? על שתי השאלות ניתן לענות ב”חדא מחתא” ולהסביר כי האחים ידעו שגורל ההורים

“רוגזו של יוסף”

על הפסוק “וישב יעקב בארץ מגורי אביו…” יש לשאול: והרי כבר מאמצע הפרשה הקודמת סופר על חזרתו של יעקב אבינו לארץ? לכן דרשו חכמים את הפסוק כתיאור מצבו הרוחני של יעקב, וכמובא ברש”י “ביקש יעקב לישב בשלווה, קפץ עליו רוגזו

עשרת הרוגי מלכות ומכירת יוסף

במכירת יוסף נאמר: “ויצלהו מידם… לא נכנו נפש”. ראובן לא רצה שהוא ותשעת אחיו, יהרגו את יוסף. וב”אלה אזכרה”, הפיוט על עשרת הרוגי מלכות, ביום הכיפורים נאמר על הקיסר של רומי: “אמר להם: ומי שגנב איש מאחיו של בני ישראל