תהליך הגיור הוא ארוך ומורכב, ונועד לוודא שאכן המועמדים לגיור מודעים למלוא המשמעות של השינוי שהחליטו לקבל על עצמם.

שני האירועים משמעותיים בחיי אברהם, לאחר הגעתו לארץ, הם הירידה למצרים והמלחמה עם ארבעת המלכים. ננסה לעמוד על הדומה והשונה בין הסיפורים ולהבין מדוע דווקא שניהם מקבלים מקום מרכזי.

בפרשתנו ישנן שתי בריתות בין אברהם לקב"ה: ברית בין הבתרים וברית המילה. בשתי הבריתות הללו, ובהזדמנויות רבות נוספות, חוזרות על עצמן שתי הבטחות: ברכת הזרע והבטחת הארץ. ננסה להבין את הקשר בין שתי הבטחות אלה זו לזו ולבריתות.

החידוש הגדול שהתחדש בפשיסחא הוא שכל הדרוש לאדם לצורך עבודתו מצוי בתוכו. לכן, אל לו לאדם להיות תלוי באחרים, גדולים ככל שיהיו, בעבודת השם שלו.

"כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו – מתלמידיו של אברהם אבינו, ושלשה דברים אחרים – מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה, ורוח נמוכה, ונפש שפלה – מתלמידיו של אברהם אבינו; עין רעה, ורוח גבוהה, ונפש רחבה – מתלמידיו של …


בין אברהם לבלעם
קרא עוד

החידוש הגדול בקריאת אברהם בשם ה' איננו מסתכם בכך שיש א-ל אחד ולא אלילים רבים. זה חידוש חשוב כשלעצמו כמובן, אבל הוא טומן בחובו משמעות עמוקה הרבה יותר: בהנהגת ה' בעולם אין פן של תחרות.

דמותו של אברהם אבינו נתפסת בתודעתנו יותר מכל, כמפרסמת את מציאותו של הקב"ה בעולם. ואמנם, מספר פעמים בפרשה מציינת התורה שבכל מקום שהלך אברהם הוא בנה מזבח, ולאחר מכן "ויקרא בשם ה'" (י"ב,ח'; י"ג, ד'). למרות זאת, במבט ראשון לא ברור בדיוק אופיו של אותו פרסום? מה מספר אברהם לאנשי דורו כאשר הוא 'מגלה' להם שיש אדון לבירה?

התורה מספרת על "הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן" (בראשית י"ב, ה), אבל בהמשך הדרך אין רמז לאותם "אלפים ורבבות" שהרמב"ם מתאר, לאותה תנועה דתית רחבה שאברהם הוביל. מדוע? להיכן נעלמו?

קשה שלא לתהות מהיכן צצה לה פתאום גזרת הגלות הנוראה. בניסוח אחר, אם מלכתחילה נכללה הגלות העתידית בתוכנית הא-לוהית, מדוע היא הוסתרה מפני אברהם עד עתה?

המדרש, בבואו לפרש את המשנה באבות, המספרת על עשרה הניסיונות שנתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם,  מונה כאחד מהם את הירידה למצרים ברעב. המדרש רואה את הירידה כעמידה בניסיון, ולא ככישלון. אולם למרות דברי המדרש, נראה לי שהצדק עם הרמב"ן שמעשהו של אברהם לא היה רצוי. אף על פי כן, ננסה להבין מדוע אברהם נהג כך. אני אציע שני הסברים, והבוחר יבחר.

העובדה שירושת עם ישראל את הארץ מתעכבת בארבע מאות שנה בגלל שלא שלם עוון האמורי, מלמדת אותנו עיקרון יסוד בהשגחת הקב"ה – אף על פי שארץ ישראל מיועדת לעם ישראל, הקב"ה לא מגרש את יושביה מפני עם ישראל, אלא אם כן אותם יושבים ראויים לגירוש בשל עוונותיהם. עם ישראל אמור לרשת ולשבת בארץ ישראל, אך הוא איננו רשאי לצאת למלחמת כיבוש והורשת היושבים באדמת הארץ אם אין סיבה להורישם ולגרשם מחמת מעשיהם ועלילותיהם.

התורה אינה מספרת לנו על מעשיו של אברהם שגרמו לבחירתו, ותוכנה של הפנייה לאברהם הוא רצונו של הקב"ה לעשותו לגוי גדול. אין מדובר במשימה דחופה שאיננה סובלת דיחוי. מדוע אם כן פונה הקב"ה דווקא לאברהם?

23 שנה אשתך מחכה ומתפללת לפרי בטן. 13 שנה סובלת את הגר בתוך ביתה, על מנת שיהיה לה ולד. ועכשיו, כשכבר הקדוש ברוך הוא מסכים לתת לה וולד – זה מה שאתה אומר?

"והנה דבר ה' אליו לאמר לא יירשך זה, כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך" ( בראשית טו. ד) למה בחר הקב"ה להתבטא כך כלפי אברהם? יכול היה לומר "כל היוצא מחלצך או ממך… למה דווקא ממעיך?יכול היה הכתוב להשמיט …


כי אם אשר יצא ממעיך
קרא עוד

אם כל אחד מאתנו היה מתבקש לציין שתי דמויות מופת בהיסטוריה היהודית כולה, סביר מאוד להניח שאברהם אבינו ומשה רבנו היו השניים הראשונים. נראה שמה שמייחד דווקא אותם כדמויות גדולות בקנה מידה היסטורי זו העובדה ששניהם מייצגים שני מסלולים בעבודת ה' – אברהם מייצג את האהבה ומשה את היראה.

ברית בין הבתרים פותחת בהודעת פורענות, על גלות של ארבע מאות שנה הכוללת גם עבדות ועינוי. חז"ל התחבטו בשאלה מה צורך בפורענות זו, וכדרכם במקומות רבים – כרכו את תשובתם בתורת הגמול, השכר והעונש.

האם אנו יודעים מהו חינוך? מילה שאין לה אך ורע בשפות אחרות. מדוע המילה הזו משמשת גם לחנוכת הבית, איך אפשר לחנך דבר דומם, שאין לו שום תהליך של הפנמה ולמידה?

והלא אברהם האמין בא-ל אחד, הוא זכה לכינויו "העברי" בשל היותו בעבר אחד של העולם, בעוד כל העולם שבוי בקסמי עבודת אלילים. כיצד, אם כן, ניתן לייחס לאברהם אצטגנינות בליבו? כיצד חלילה ניתן לומר כי מראות הכוכבים הם שהכתיבו את התנהלותו?

כל מחנך באשר הוא, בפרט מחנכי גיל העשרה, נערים תוססים ומלאי מרץ נעורים, יכולים לזהות בקלות את הבתים מהם הגיעו הנערים. כאשר הבית חם ויציב וההורים מעניקים הרבה חום ואהבה לילדיהם, מקדישים להם תשומת לב ומתעניינים בתכיפות בשלומם הגשמי והרוחני, הדבר משפיע באופן ישיר על הצאצאים. כשילד או נער אוכל ארוחת צהרים מזינה וטובה, כשהוריו מפקחים על אורח חייו בנעימות רבה ומקדישים לו, בסבלנות ואכפתיות, זמן, הרי נפשו יציבה ובריאה ומכאן ניתן להפיח בלבבו אהבת תורה ויראת שמים.

מייד בתחילת הפרשה, תיכף אחרי שהבטיח הקב"ה לאברהם את הארץ, התורה מעידה: "ויהי רעב בארץ, וירד אברם מצריימה לגור שם כי כבד הרעב בארץ". כאשר ירד למצרים, אברהם ביקש משרה לומר לפרעה שהיא אחותו, כדי שהמצרים לא יהרגוהו ויקחוה לאישה.
האם אברהם עשה כדין?

ההבדל העמוק והמהותי בין שתי ברית המילה לברית בין הבתרים איננו ניתן לטשטוש. ניצבות כאן לעינינו שתי גישות ודפוסים, המבטאים שתי השקפות, שני דרכים בחשיבה. למעשה, מדובר בשתי משמעויות לעם ישראל, לארץ ישראל ולהיסטוריה היהודית כולה.

ר' יצחק מסביר מהו התוכן של ביתו של אברהם וכיצד יוכל 'לשכוח' אותו כך שלא יישאר ממנו שריד ופליט. תוכן זה אינו ממשי; הוא מציאות רוחנית-תודעתית. לכן, על מנת לסבר את אוזננו, יש צורך במשל.

בהיותם בני מאה, אברהם ושרה למעשה כבר התייאשו מכך שיהיו להם ילדים משלהם. המשכיותו של העם היהודי הובטחה רק לאחר שייאוש גמור מילא את לבם של אברהם ושרה. הקב"ה בחר להתחיל כך את השושלת היהודית הארוכה, כדי שתוטבע בנו התובנה החשובה שאסור להתייאש.

אם סוף סוף ישנן תכונות מוסריות כאלה מרשימות ללוט, עלינו לענות על השאלה מה בעצם גרם להתדרדרות הדרסטית עד לסוף הטרגי שמתואר בפרשתנו. היכן חלה נקודת המפנה ומה גרם לה?

הרמב"ם בהלכות תשובה פ"ה הלכה ב' אומר אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טיפשי אומות העולם ורוב גולמי בני ישראל שהקב"ה גוזר על האדם מתחילת ברייתו להיות צדיק או רשע. לכאורה סתירה לגמרא שאמרה שבזמן ההריון מחליטים אם התינוק יהיה טיפש או חכם?

כשאנו מתחילים להתפלל אנו אומרים 'א-להינו וא-להי אבותינו א-להי אברהם, א-להי יצחק וא-להי יעקב". לא ברור מדוע אנו מזכירים כל אחד מן האבות בנפרד. איזו ייחודיות נוספה לכל אחד מן האבות שבגינה יש לציין כל אחד מהם?

"לך לך" – הניסיון הראשון שניסה ה' את אברהם ואברהם עמד בו בכבוד והלך לארץ לא נודעת ארץ כנען, ושכרו היה גדול ככתוב וה' ברך את אברהם בכל. על המלה בכל יש הרבה דרשות ורציתי להוסיף אחת. אל תקרא בכל …


לך לך ושכרו
קרא עוד

על הפסוק יש מחלוקת בפרשנים ממה היה אברהם אמור לירא. רש"י – פחד שמא בשל נצחונו על המלכים ינכו לו מזכויותיו. רמב"ן – 1)פחד מן המלכים או העומדים תחתם, פן ינצחו אותו. 2)פחד שמא ימות במלחמה ולא יהיה המשך לזרעו. …


"אל תירא אברם" (טו, א)
קרא עוד

מראש, המלחמה שניהל אברהם נגד ארבעת המלכים היתה חסרת סיכוי לנצח, שהרי אותם ארבעת המלכים [מלך שנער, אלסר, עילם, וגויים] למרות היותם 'מעטים' הצליחו לנצח את חמשת המלכים [מלך סדום,עמורה, אדמה, צביים, ובלע]. ניצחון זה העיד על גבורתם הכבירה ועוצמתם …


מסירות נפש
קרא עוד