אדוני, קודש או חול

כבר הצענו בעבר שישנם מקומות בהם התורה מציגה במתכוון דברים בצורה פתוחה הניתנת להתפרש בדרכים שונות ואפילו סותרות. לדעתנו במקרים רבים התורה עושה זאת בכדי לפתוח את אפשרות שילוב ההבנות השונות בו זמנית. דוגמא כזו ניתן למצוא בתחילת פרשתנו. בשלושת הפסוקים הראשונים בפרשה נאמר:

“וירא אליו י-הוה באלני ממרא והוא ישב פתח האהל כחם היום. וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם מפתח האהל וישתחו ארצה. ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבר מעל עבדך.” (בראשית יח/א-ג)

פסוקים אלו והמשך הסיפור מעוררים דיונים רבים במפרשים. אנחנו נתמקד בדיון סביב המילה “אדני” המופיעה בפסוק ג’, שלה השלכות על הבנת הפסוק הזה וכלל הפסוקים. התלבטות בהבנת הדברים עלתה כבר בחז”ל ומופיעה בגמ’ שבועות דף לב ע”ב. וכך מציג את הדברים רש”י בפרושו לתורה:

“ויאמר אדני אם נא וגו’. לגדול שבהם אמר, וקראם כלם אדונים ולגדול אמר אל נא תעבר, וכיון שלא יעבר הוא, יעמדו חבריו עמו, ובלשון זה הוא חול. דבר אחר קודש הוא, והיה אומר להקדוש ברוך הוא להמתין לו עד שירוץ ויכניס את האורחים. ואף על פי שכתוב אחר (פסוק ב) וירץ לקראתם, האמירה קודם לכן הייתה, ודרך המקראות לדבר כן…”

מדברי רש”י עולה שישנן שתי הבנות שונות בהבנת המילה “אדני”, האחת כלשון חולין המתייחסת לאחת או כל הדמויות שאברהם רואה. השנייה בלשון קודש המתייחסת לקב”ה. ההבנה שהמילה “אדני” היא בלשון חול תואמת את מהלך הדברים בפסוקים. אברהם רואה את הדמויות, רץ אליהם, משתחווה בפניהם, ואז פונה אל הגדול שבהם, או אל כולם, בלשון אדוני. מנגד צורת הלשון, עם קמץ תחת האות נון, הוא לשון קודש במקרא. בלשון חול, הנאמר לאדם, מקובל שתחת האות נון יש נקודה של חיריק. לפי הצעתנו נראה שהתורה רצתה שנקרא בפסוק את שני המובנים. מחד הקריאה של קודש. הקב”ה נראה אל אברהם, אך מיד אברהם רואה שלשה אנשים ההולכים בדרך. אברהם פונה לקב”ה ומבקש ממנו להמתין לו על מנת שיוכל לטפל באורחיו לתת להם אוכל ואז יוכל לשוב להתייחס לקב”ה. התורה מלמדת אותנו כפי שעולה מהגמרא במסכת שבת (קכז ע”א) שיש להקדים עשיית חסד לבני אדם לפני קיום עמידה בפני הקב”ה (וקיום מצוות שבין אדם למקום). אך הקדמת החסד לעבודת ה’ מותנית במסירות אמתית לעצם מעשה החסד. המשמעות של אדוני כחול, ראייתם כאדונים, המופנית לדמויות, מדגישה את הצורך בהתמסרות עמוקה להכנסת האורחים. לפי זה ניתן להבין שבממד הקודש, התורה מספרת על ריצת אברהם אל הדמויות לפני פנייתו לקב”ה, ללמד שבדעתו של אברהם הוא רץ לעברם ברגע שראה אותם. המסר הכולל הוא שראוי להקדים הכנסת אורחים וחסד לעבודת ה’. אך קדימה זו מותנית בכוונה אמתית של האדם לקיים גמילות חסדים. בשורות טובות ישועות ונחמות שבת שלום