"להיות גדול"

השבוע שח לי חברי מעשה מפעים ועמוק מאין כמוהו ממרן בעל החפץ חיים זצוק”ל, מעשה המבאר ומבהיר לכולנו פרק או שניים בחינוך הילדים, פרק מבית היוצר הפרטי של מרן זצ”ל.

היה זה באותם ימים בהם בתו של הח”ח (שנישאה לחתנו ר’ צבי הירש לוינסון שהיה יד ימינו בישיבת ראדין) התגוררה בביתו,והנה באחד החגים הח”ח ראה את בתו מתפללת בדבקות מתוך סידור חדש ויפה. לאחר שסיימה את התפילה, פנה אליה הח”ח בשאלה: בתי מאין לך סידור זה ? אמרה לו בתו שביקשה מבעלה שיקנה לה, כמנהג הכלות שמקבלות מבעליהן סידור חדש . הח”ח התבונן לרגע ואמר: אבקש ממך להחזיר את הסידור החדש לחנות, ולהמשיך להתפלל בסידור הפשוט .

לתמיהתה “הלא כל הכלות מקבלות סידור מבעליהן ולמה אצטרך להיות שונה” הסביר לה הח”ח בנועם: בתי! הינך צריכה לדעת שאינך כ”שאר-העולם”, אמנם זה רק “סידור”, אך צריכה את לדעת שסידור זה יקר, וכדי לקנותו על בעלך להשיג פרוטות נוספות, דבר שעלול להביאו להיות טרוד בלימודו וח”ו הוא עלול לאבד זמן בעבור זה.. אינך יכולה להרשות לעצמך לקחת סיכון שכזה, ביתך הוא בית שמגדלים בו “גדולי תורה” ולכך נדרשת זהירות יתירה…
כהנה וכהנה נשמעו כסדר, סיפורים בביתם של גדולי- הדור. הזהירות וההקפדה היתירה שלא להיסחף כקוצו של יוד אחרי מנהגי העולם, היה חדור בליבם ובאורחותיהם.

השבוע אנו קוראים על הניסיון השני מבין עשרת הניסיונות שנתנסה אברהם אבינו, הקב”ה פותח ואומר לאברהם “לך-לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך וגו’.

אין ספק שאם מתבוננים לעומק בניסיון הזה וכן בשאר הניסיונות אנו מבינים מהר מאוד, שאין טעם לקב”ה סתם לטלטל את אברהם רק כדי לבדוק אם הוא שומע בקולו והולך בדרכיו. יש לכך דרכים נוספות ואף פשוטות יותר, באותה מידה היה אפשר לבקש מאברהם להעפיל להר הגדול ביותר, ולבדוק האם עושה זאת בחפץ לב .

מעבר לכך הקב”ה “בוחן ליבות” ויודע את מחשבות בני אדם …..אין ספק שטהרת ליבו של אברהם זהרה לפניו?
אלא שהקב”ה שייעד את אברהם ל”גדול האומה” סולל לו ע”י הניסיונות את הדרך המובילה לפסגה, וע”י כל ניסיון וניסיון הוא מצרף ומסגסג את אישיותו של אברהם.
מטרת ה”לך-לך” הינה לשבור את המוסכמות ולבטל את המנהגים הפשוטים או המובנים מאליהם שקיבלנו בבית אבינו,בארצנו ,ובמולדתנו.. כי כדי להיות “גדול” ולחשוב כגדול חייבים להתנתק מה”עולם”.

על חנה אם-שמואל מובא בפסוק, שקראתו שמואל “כי מה’ שאלתיו”. אף שהאווירה ברחוב באותם הימים הייתה לקרוא לנולדים “שמואל”, כפי שמובא במדרש: “בת-קול הייתה יוצאת בכל יום ואומרת עתיד לצאת צדיק גדול ושמו שמואל, מיד כל אישה שהיתה יולדת הייתה קוראה לבנה שמואל”.
חנה – שלא כדרך כולם – קראה לבנה “שמואל” מסיבה עמוקה יותר, “חנה” כבר מרגע לידת בנה רצתה בכל מאודה לגדל בן שיהיה גדול בתורה , וביטאה זאת ע”י השם שמואל, רק באופן הזה הובטח לה שבנה יאיר את עיני העולם .

(נשלח ע”י הרב אלי ויזנר)