פנינים מתורתו והנהגתו של הרב יוסף (ג'ו) ארנקרנץ ז"ל
- ברכת המזון- תמיד במנגינה, כדי לשתף את כל הנוכחים. חווייתיות,משפחתיות.
- כושר- עושה הליכות ארוכות, שכיבות שמיכה שהיו מפליאות את כל מי שצפה בך.היית עקשן בעניין הבריאות, להיות בריא וחזק.
- מילה לא שוברים- פעם היה צריך להעביר הרצאה בפני תלמידים. אבל הבריאותהרופפת שלך באותה תקופה הקשתה עליו מאוד, אף על פי כן התעקש להעביר את השיעור,והקפיד להגיע בזמן.
אחר כך הבנתי שזה בכלל שיעורו הקבוע של מרצה אחר, שביקש מזיידא להחליף אותו בתקופהששהה בחו”ל. וכיון שביקש- זיידא לא סירב, ולא העביר את האחריות לאחר. - תפילות- היה מגיע מוקדם בבוקר לבית כנסת, כדי להגיד את כל הקטעים בתפילה, מילה במילה, בקול, עם חשיבה ושימת לב למה שהיה אומר.
- הכרת תודה לה’- פעם אחת אחר שעיין בספר, קפץ בשמחה ואמר: עכשיו אני מביןמדוע ‘אשרי’ נבחר להיות הקטע בתפילה שאסור לדלג גם אם למי שאיחר לבי”כ. בגללשיש בו “טוב ה’ לכל..” (הרב הרווין).
- מזמור לתודה- סיפר לנו שהוא אומר את המזמור הזה בכל ימות השנה, גם בימים שנהוג שלא לומר אותו. כששאלנו אותו, והרי, נהוג שלא אומרים? ענה: מה אעשה ואני לא יכול שלא לומר ‘מזמור לתודה’…
- בין אדם לחבירו- סבא היה חוזר על סיפור זה: אשת אברך שהתלוננה לראש הישיבה על בעלה שלא עוזר בעבודות הבית, אפילו בהוצאת הפח, בטענה שזה לא ‘כבוד התורה’. למחרת דפק ראש הישיבהעל דלת ביתם ואמר לאותו אברך ‘באתי להוריד את הזבל. בשבילך, אולי, זה לא כבוד התורה,אבל בשבילי- הוא הוא כבוד התורה’.
- בתי הכנסת בשכונה- הוא כל כך התרגש לספר לנו על בית הכנסת (בעיקר של עדת הכורדים) בשכונה בה עבר לגור בתל אביב, כמה נעים להתפלל שם, איך מקבלים אותך בחיבוק ובחום, לא משנה מאיזה מוצא אתה ובאיזה נוסח אתה מתפלל.
- התלהבות- הפרוייקט של חייו (מלבד זה שהיה רב בית כנסת ורב קהילה) היה ליצור דו שיח יהודי- נוצרי, כדי שראשי הנצרות יכירו כמה עומק יש בתורה ובאמונת ישראל. היה אומר לנו: עמ”י צריך להיות אור לגויים. אם לא נדבר איתם, אם לא תהיה ביננו שפה משותפת, איך ילמדו ממנו?! כשהיינו (הנכדים) מתווכחים איתו על דעותיו יוצאות הדופן, היה מתמלא אש, כאילו יש כאן ריב ממש, עד כדי שלפעמים היה מישהו מהצד מתערב להרגיע את הרוחות. אבל מיד אחרי כן, היה חוזר החיוך לשכון על פניו, והיינו מרגישים את האהבה והחברות,והיה אומר שאין לו עונג גדול יותר מלהתווכח ולדון עם הנכדים שלו.
- ובאמת רגעי הקיצון האלה היו חוויה מיוחדת במינה, להתחכך בזיידא מקרוב, בעוצמה,להרגיש את האנרגיות הבלתי רגילות שלו, שהאהבה מבצבצת מתוכם גם כשהפנים אדומות והפה צועק… ויהי הדבר לפלא.
- פעם שאלתי את זיידא איך החלטת להיות רב קהילה, ועוד לכל כך הרבה שנים. אמר לי בחיוך: אני אוהב אנשים, אוהב לדבר עם אנשים, אוהב לעזור להם, פשוט אוהב…
- צרות? רוע? היה אומר: ריבונו של עולם הוא טוב. אנחנו, בני האדם, אלה שהורסים את העולם. תפקידנו לעשות טוב כמה שאנחנו יכולים,לעשות את העולם טוב יותר.
- ”…אשר ברא אלוהים לעשות”- המילה לעשות (שלכאורה מיותרת) מלמדת שאמנם ה’ הוא זה שברא את העולם, אך יש לנו חלק, תפקיד, בעולם שברא. תפקידנו – לתקן, ולעשות טוב בעולם, לעשות, לעשות, לפעול בעולם ולעשותו טוב יותר.
(משלח ע”י אריאל פנדל)