עיונים של תפילות יום הכיפורים ועל יונה

טוב לקצר בפיוטים ובסליחות שחרית כדי למהר בענין שיתפללו מוסף קודם שבע שעות (שו”ע סי’ תרכ).

איתא בברכות (כח.) ת”ר היו לפניו שתי תפלות אחת של מנחה ואחת של מוסף, מתפלל של מנחה ואח”כ מתפלל של מוסף, שזו תדירה וזו אינה תדירה. ר’ יהודה אומר מתפלל של מוסף ואח”כ מתפלל של מנחה שזו מצוה עוברת[1]  וזו מצוה שאינה עוברת. א”ר יוחנן הלכה מתפלל של מנחה ואח”כ מתפלל של מוסף.

על זה כתב הטור (בסי’ רפו) היו לפניו שתי תפלות אחת של מנחה ואחת של מוספין, כגון שאיחר להתפלל מוסף עד ו’ שעות ומחצה שהוא זמן תפלת המנחה, צריך להתפלל של מנחה ואח”כ של מוסף[2] (תוס’ שם ד”ה הלכה[3]  , הרא”ש סי’ ח) .
וי”א הא דאמרינן שצריך להקדים של מנחה תחלה, היינו דוקא שצריך עתה להתפלל שתיהם, כגון שרוצה לאכול ואסור לו לאכול עד שיתפלל מנחה תחלה, הלכך כיון שצריך להתפלל שתיהם של מנחה קודמת שהיא תדירה, וגם עתה עיקר זמנה. אבל אם אינו צריך עתה להתפלל תפלת מנחה, יכול להקדים של מוסף ולאחר מכן יתפלל מנחה עד דמדומי חמה (התוס’ והרא”ש בשם ר”י, רבינו יונה, הרשב”א).
הרמב”ם (הלכות תפילה פ”ג ה”יא) כתב: היו לפניו שתי תפלות של מנחה ושל מוספין מתפלל של מנחה ואחר כך מתפלל של מוספין. ויש מי שמורה שאין עושין בציבור כן כדי שלא יטעו.

הרא”ש ז”ל היה נוהג ביוה”כ להתפלל תפלת מוסף ביחיד כדי להתפלל אותה בזמנה.

השו”ע (בסי רפו בס’ ד) הביא את כל הדעות ולכן כתב (בסי’ תרכ) שטוב לקצר בפיוטים ובסליחות שחרית כדי למהר בענין שיתפללו מוסף קודם שבע שעות.

המשנה ברורה (בס”ק ב) כתב שבדיעבד אם אירע שנתאחר תפלת מוסף עד חצי שבע או אחר שבע, יש להתפלל מוסף קודם ואח”כ מנחה, אם לא שכבר הגיע זמן מנחה קטנה (שאסור אף לפי הירושלמי). וכ”כ חזון עובדיה (בהערות אות ה).

קריאת התורה

אחרי שחרית מוציאין שני ספרים בא’ קורין ששה בפ’ אחרי מות מריש סדרא “אחרי מות שני בני אהרון” (ויקרא טז,א) עד “ויעש כאשר צוה ה’ את משה”,  ואם חל בשבת קורין שבעה. טעמים לקריאה:

• לפי שכתוב בו עבודת היום (בית יוסף סי’ תרכא).
• איתא בזוהר כל מי שמצטער על מיתת בני אהרן או מוריד דמעות עליהם מוחלין לו עונותיו ובניו אינם מתים בחייו. והעיקר בזה שעי”ז יתן לב לשוב מעבירות שבידו אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו איזובי הקיר (מגן אברהם, משנה ברורה בס”ק ב).
• כדי להזכיר מיתת צדיקים, שאומר הקב”ה שיזכירו לפניו מיתת צדיקים, ואז הוא ויכפר על עוונותינו (חכמת שלמה).

ומפטיר קורא בשנייה בפרשת קרבנות שבפנחס “ובעשור לחדש” (במדבר כט,ז). ומפטיר בישעיה “כה אמר רם ונשא” (ישעיה נז,טו) עד “כי פי ה’ דבר” ( הטעם ההפטרה מםני שכתוב בו ענין התשובה ותענית וכתיב בה “ולקדוש ה’ מכובד” (ישעיה נח,יג) ודרשינן (בשבת קיט.) זה יום הכיפורים (בית יוסף).

קריאת התורה במנחה

במנחה לפני הוצאת ספר תורה, אין לומר “ואני תפלתי” אף אם חל בשבת, כי מה שאומרים אותו במנחה בשבת הוא ע”פ המדרש ישיחו בי ישובי שער ונגינות שותי שכר, אמר דוד לפני הקב”ה רבש”ע רשעים כששותין ומשתכרין יושבין ומנגנין, ואני איני כן, אלא ואני תפלתי לך ה’ עת רצון, אע”פ שאני אוכל ושותה אני בא לפניך, וע”כ נוהגין לומר אותו בשבת במנחה לאחר שאכלו ושתו וזה לא שייך בי”ה ( ראה הסבר מפורט בתפילת מנחה של שבת), לאפוקי ממנהג טוליטולא שאומרים אותו בכל פעם אפילו כשחל בחול. ומוציאין ס”ת וקורין בו ג’ בפ’ עריות (ויקרא יח,א) עד סוף הפרשה (טור בסי’ תרכב).

טעמים לקריאה בפרשת העריות:

• לפי שנפשו של אדם מתאוה להן, וצריך לקדש עצמו מהן, ע”כ מזהירין על זה ביוה”כ שהוא יום נורא וחקוק בלב האדם טפי משאר ימות השנה (מגילה לא., בית יוסף בס’ תרכב, ט”ז בס”ק ד). ראה מעשה בנהרדעא ביומא יט: (אבודרהם).
• כדי שאם יש אחד שנטמא בהן, יחזור בתשובה (משנה ברורה בס”ק ז).
• לפי שהנשים מקושטות בשביל כבוד היום, לפיכך צריך להזכירם שלא יכשלו בהן, ובמדרש יש שלכך קורין בעריות, לפי שישראל עושין רמז להקב”ה שכשם שהזהיר אותם שלא לגלות ערוה, כך לא תגלה ערותם בעונותם (תוס’ במגילה לא. ד”ה במנחה).

והשלישי הוא מפטיר ביונה, ומסיים “מי אל כמוך” (יונה ז, יח-כ). טעמים להפטרת יונה:

• לפי שיש בה גודל כח התשובה – בית יוסף.

• שאין יכולים לברוח מהשם יתברך (משנה ברורה בס”ק ז), הכוונה שאדם חושב כמה פעמים לייאש את עצמו, שאינו יכול לתקן בשום אופן, וע”כ יתנהג תמיד באופן אחד (אותה התנהגות), ואם יגזור עליו הקב”ה למות, ימות. אבל טעות הוא, שסוף הדבר יהיה, כל מה שהקב”ה וצה מנפשו שיתקן מוכרח הוא לתקן, ויבוא עוד פעם ופעמים לעולם הזה ובעל כורחו יוכרח לתקן, וא”כ למה לו כל העמל למות ולסבול חיבוט הקבר ושאר צרות, ולחזור עוד פעם? וראיה מיונה, שהקב”ה רצה מאיתו שילך וינבא, והוא מאן בזה ונס לים, מקום שחר ישרה עליו עוד השכינה לנבואת כידוע, וראינו שנטבע בים ונבלע בדג, והיה שם במעיו כמה ימים, ולפי הנראה בודאי לא יוכל להתקיים דברי השם יתברך (אחרי שהדג בלע את יונה), ומ”מ ראינו שסוף דבר היה שרצון השם יתברך נתקיים וילך וינבא, כן הוא האדם בעניניו. וזהו שאמרו באבות : אל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס לך, שעל כורחך אתה נוצר, ועל כורחך אתה נולד, ועל כורחך אתה חי, ועל כורחך אתה מת, ועל כורחך אתה עתיד ליתן דין חשבון לפני מלך מלכי המלכים הקב”ה (אבות ד,כב). שער הציון בס”ק ו.

• לאחר שהטילו המלחים גורל ונפל על יונה, מדוע שאלו אותו “בשל מי הרעה הזאת? ”, ולכן עניין הגורל הוא לא רק כדי שנידע מי הוא הראוי מן השמים להיות נטבע, ולמי צריך להטילו לים, אלא הם רצו לדעת למה התחייב יונה להיות נופל לים? אם בעוון עצמו או בעוון שאר המלחים כדי לכפר עליהם.ויונה ענה “כי בשלי הסער הגדול הזה עליכם”. מזה למד חכמת שלמה שמיתת צדיקים מכפרת וזה הקשר בין הקריאה של אחרי מות בשחרית להפטרת יונה במנחה.

(נשלח ע”י יעקב חזן)

————–

[1] אריב”ל המתפלל תפלה של מוספין לאחר שבע שעות לר’ יהודה עליו הכתוב אומר  “נוגי ממועד אספתי ממך היו” (צפניה ג,יח), מאי משמע דהאי נוגי לישנא דתברא הוא? כדמתרגם רב יוסף תברא אתי על שנאיהון דבית ישראל על דאחרו זמני מועדיא דבירושלים (פרש”י מחמת שאיחרו מועדי התפילות וחגים יהיו נוגים ואסופים וכלים).
מאי משמע דהאי נוגי לישנא דצערא הוא דכתיב “דלפה נפשי מתוגה” (תהילים קיט,כח), רב נחמן בר יצחק אמר מהכא  “בתולותיה נוגות והיא מר לה” (איכה א,ד).

[2] לא כמו הירושלמי (ברכות פ”ד ה”א) שאמר מתפלל מנחה תחילה רק כאשר איחר עד זמן מנחה קטנה, אבל קודם לכן מתפלל של מוספין תחילה.

[3] כתב התוס’ מכאן יש ליזהר ביוה”כ להתפלל תפלת שחרית (הכוונה למוסף) קודם שש שעות ומחצה, דהיינו קודם שיגיע שעת המנחה, דאל”כ היו צריכין להתפלל תפלת המנחה קודם.